אילביינט
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| מקורות סגנוניים | מוזיקת אמביינט, טריפ הופ, היפ הופ של החוף המזרחי, מוזיקת דאב, מוזיקת ג'אנגל, מוזיקה תעשייתית, מוזיקה אוונגרדית |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | תחילת שנות ה-1990, ניו יורק |
| נושאים קרובים | |
| נו ג'אז, מוזיקת דאנס אינטליגנטית, האנטולוגי, מוזיקת אווירה גותית, דאבסטפ | |
אילביינט (באנגלית: Illbient, הלחם בסיסים של 'ill' ו-'ambient') הוא תת-ז'אנר מוזיקלי של מוזיקה אלקטרונית ותנועה אמנותית שמקורה בקרב מוזיקאים ניסיוניים בהשפעת מוזיקת היפ הופ מניו יורק (בעיקר ברוקלין) בתחילת שנות ה-1990.[1][2] המונח אילביינט נתבע על ידי התקליטנים די ג'יי אוליב (אנ') ודי ג'יי ספוקי (אנ'), מחלוצי הז'אנר.[3]
מוזיקת אילביינט מאופיינת בעיקר בגרוב פאנקי, בס כבד ובשכבות של ביטים ונופי שמע (אנ') של מוזיקת דאב, מוזיקה ניסיונית, מוזיקת אמביינט, ג'אז, מוזיקת היפ הופ, מוזיקת ג'אנגל, מוזיקת פולק, דראם אנד בייס ומוזיקה תעשייתית. כמו כן, מוזיקה זו מושפעת מברייקים ודגימות של מוזיקת היפ הופ ותכנות מתקדם של ביטים של מוזיקת עולם ומוזיקה אלקטרונית.[2][4][5][6][7][8][9]
הערות שוליים
- ^ Fintoni, Laurent (2014). "Detuning the City: An Oral History of Illbient".
- ^ 2.0 2.1 "Electronic » Downtempo » Illbient". AllMusic. נבדק ב-29 באוקטובר 2014.
Centered in New York City (Brooklyn in particular), illbient is a distinctly and consciously urban form of electronic music, aiming to express both the cultural variety and grimy decay of its surroundings.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Katz, Mark (2012-04-01). Groove Music: The Art and Culture of the Hip-Hop DJ (באנגלית). Oxford University Press. ISBN 978-0-19-991301-5.
- ^ "How your favourite genre got its name".
- ^ Reynolds, Simon (2013). Energy Flash: A Journey Through Rave Music and Dance Culture. Soft Skull Press.
Unlike the UK's marijuana-infused ambient culture, New York's 'illbient' scene is less about wombing soundbaths and vegetative bliss, more about creating audio-sculptures and environmental soundscapes.
- ^ Will Hermes, Garbage Shock - Electronica Clutches the Heart of Indie America, Spin, October 1996
- ^ Various authors, Uptown Conversation: The New Jazz Studies, Columbia University, 2004
- ^ Thom Holmes, Electronic and Experimental Music: Pioneers in Technology and Composition, Psychology Press, 2002, עמ' 254
- ^ Chris Weigant, Careers as a Disc Jockey, Rosen Publishing Group, 1999, עמ' 113
39858198אילביינט