איי ביז'אגוש
 | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| נתונים מדיניים | |||||||||||
איי ביז'אגוש (בפורטוגזית: Arquipélago dos Bijagós) הוא ארכיפלג של כ-88 איים ואיונים (20 מהם מיושבים) באוקיינוס האטלנטי מול חופי גינאה ביסאו.[1] הארכיפלג משתרע על פני שטח של 12,958 קמ"ר. עיר הבירה לשעבר של גינאה ביסאו, בולאמה, נמצאת בארכיפלג.
הארכיפלג הוכרז כשמורה ביוספרית של אונסק"ו בשנת 1996. ב-2025 האיים הוכרזו גם כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, הראשון בהיסטוריה של גינאה ביסאו, בשל חשיבותם האקולוגית.[2]
גאוגרפיה
הארכיפלג נוצר מהדלתה הקדומה של הנהרות ז'בה (אנ') וריו גראנדה דה בובה (אנ'), ומשתרע על פני שטח של 12,958 קמ"ר. עשרים מתוך האיים בארכיפלג מיושבים כל השנה, כולל האי המאוכלס ביותר, בובאקה (אנ'). הבירה המנהלית, בולאמה, ממוקמת על האי בולאמה (אנ').
אקולוגיה
מגוון המערכות האקולוגיות בארכיפלג הוא גבוה וכולל: יערות מנגרובים באזורי גאות ושפל, יערות דקלים, יערות של אקלים צחיח למחצה, יערות משניים ומנוונים, סוואנות חוף, שרטוני חול ואזורים ימיים. בשנת 1996, אונסק"ו הכריז על הארכיפלג כעל שמורה ביוספרית. בשנת 2014 הוכרז הארכיפלג כאתר רמסר.[3] האתר הוכרז על ידי BirdLife International כעל אזור ציפורים בעל חשיבות (IBA), מכיוון שמישורי הבוץ של אזור הכרית ויערות המנגרובים שבהם תומכים באוכלוסיות משמעותיות של עופות מים חורפים שאינם מקננים. בפרט, האתר מהווה בית לעופות מים וחוף נודדים רבים מהאזור הפלארקטי, בהן שחפים, שחפיות, פלמינגו מצוי ושקנאי קטן.[4]
דמוגרפיה
בסביבות שנת 2006, האוכלוסייה נאמדה בכ-30,000 תושבים. הקבוצה האתנית הדומיננטית באזור היא ה"ביז'אגו" (בפורטוגזית: Bijagó). האוכלוסייה צעירה יחסית, שילוב של שיעורי ילודה גבוהים ותוחלת חיים נמוכה.
כלכלה
כלכלת האזור היא ברובה כפרית, כאשר משפחות רבות מתקיימות מחקלאות ומדיג. קיימת גם פעילות תיירותית מסוימת, המבוססת בעיקר על השכרת סירות מתיירים שמגיעים מהמדינה השכנה סנגל. היעדר תשתית וקישורי תקשורת מונע את פיתוח הפוטנציאל התיירותי של האיים. החל מתחילת שנות ה-2000, חלק מהאיים החלו לשמש כנקודות מעבר עבור סחר בסמים, מה שמשנה במהירות את המרקם החברתי והכלכלי של האיים.
היסטוריה
בימי טרום-הקולוניאליזם האירופי היוו איי ביז'אגוש מרכז סחר מרכזי לאורך חופי מערב אפריקה, ותושבי האיים בנו צי ימי חזק. בשנת 1532 העניק המלך ז'ואאו השלישי מפורטוגל את הזכות הסמלית לאיים לאחיו, לואיש מפורטוגל, דוכס בז'ה, יחד עם זכויות מסחריות נדיבות. בשנת 1535 שלח דום לואיש כוח צבאי כדי לכבוש את האיים, אך הצי הימי החזק של בני האיים השמיד אותו, והותיר מעט ניצולים.[5] במשך שנים לאחר מכן, בני הביז'אגוש סירבו לסחור עם הפורטוגזים ונהגו ביד קשה בכל ניצולי ספינות שנטרפו בקרבתם, עד שהיחסים שוקמו סביב שנת 1550. לאחר מכן, בני שבט הביז'אגו הפכו לספקי עבדים חשובים עבור הפורטוגזים, כאשר הם הניחו בצד את היריבויות הבין-אישיות כדי לפשוט על היבשת.
בשנת 1849, כאשר תושבי ביז'אגוש עדיין שמרו על עצמאותם בעוז, הבריטים והצרפתים הקימו משלחת משותפת כדי "להשקיט" את האיים, אך הם נהדפו. הפורטוגזים ניסו מספר פעמים לדכא "מרידות מס" באיים בתחילת המאה ה-20, אך נכשלו ברובם. האזורים סופחו באופן רשמי לפורטוגל רק בשנת 1937.
בשנים 1930–1931 ביקר האנתרופולוג והצלם האוסטרי הוגו ברנאציק (אנ') בארכיפלג ביז'אגוש. הוא תיעד את חיי היום-יום של בני הבידיוגו (או גם ביז'אגו), הקבוצה האתנית שחיה באיים.
בית הספר להיגיינה ורפואה טרופית של לונדון (אנ') עורך באיים מחקר במטרה למצוא תרופות לחלק מהמחלות המדבקות הקטלניות ביותר בעולם. מכיוון שהאיים מבודדים מאוד, סכנת זיהום התוצאות נמוכה יותר מאשר במקומות אחרים.
בשנת 2025 הוכרזו איי ביז'אגוש כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.[6]
תרבות
אף שהם חלק מגינאה ביסאו יש לתושבי איי ביז'אגוש רמה ניכרת של אוטונומיה בשל קשיי תקשורת עם היבשה, שקיימים עד היום. מצב זה סייע להם לשמור על תרבותם הקדומה מפני השפעות חיצוניות. בנוסף לפורטוגזית וקריאולית, השפה המדוברת באיים היא ביז'אגו (אנ').
על פי הסופר פאולו פיטור פינטו, נכון לשנת 2024, השפה הבולטת ביותר בערים היא קריאולית של גינאה, בעוד שבכפרים השפה הדומיננטית היא ביז'אגו, וקריאולית של גינאה משמשת שם כשפה שנייה. עוד ציין פינטו כי פורטוגזית "אינה בשימוש נפוץ, אפילו לא בבתי ספר או בקרב מורים".[7]
חלק מהחוקרים טוענים כי התרבות של בני ביז'אגוש נוטה להיות מטריארכלית. לטענתם, נשים מנהלות את משק הבית, הכלכלה והחוק, ואף בוחרות את בעליהן ורשאיות לסיים את הנישואין. מקורות אחרים חולקים על טענה זו וגורסים כי בחינה מדוקדקת יותר של החברה חושפת שהיא למעשה פטריארכלית במהותה. מקורות אלה טוענים שלמרות השתתפותן המשמעותית של נשים בייצור חומרי ובתפקידים חשובים בתחום החברתי, הפוליטי והדתי, בפועל הן אינן שוות לגברים. מחקר שנערך בשנת 2016 הציע כי מעמד הנשים בחברה של בני ביז'אגוש נחלש במהלך תקופת סחר העבדים (כנראה בשל השפעה אירופית), אך ערכו עלה שוב מקבלת העצמאות.
בשנת 2012, מחקר של הסוציולוג בואוונטורה סנטי מגינאה ביסאו בחן את הייצוגים החברתיים של תושבי האי פורמוסה בביז'אגוש, בנוגע לאיומים אפשריים משינוי האקלים. המחקר הגיע למסקנה כי עבור בני הבידיוגו (ביז'אגו), "הטבע והחברה קשורים זה לזה באופן בלתי ניתן להפרדה, עד כדי כך שמשבר במערכת החברתית עלול להשפיע לרעה" על המערכת הטבעית. בפרט, חוסר הרמוניה בין הקהילה, האבות הקדמונים והעולם העל-טבעי נתפס כגורם לחוסר איזון סביבתי.[8]
נכון לשנת 2024, כמה אנשים ממדינות שכנות דוברות צרפתית נמצאים באיים, והם משתמשים בשפה זו, בדומה לתיירים המגיעים ממדינות דוברות צרפתית.[7]
אמנות
בין יצירות אמנות הביז'אגו (אנ') הבולטות ביותר, ניתן למצוא:
- מסכות זואומורפיות – המייצגות פרות ("ואקה ברוטה", פרה פראית), כרישים, טריגונים, ולעיתים גם בעלי חיים מקומיים אחרים.
כמו כן, מיוצרים חפצים מקושטים באופן מסורתי עבור:
- טקסי התבגרות ("פאנאדו"): מסכות עץ, חניתות, מגנים, כיסויי ראש וצמידים.
- פעילויות יומיומיות: דיג וחקלאות.
- שימוש אישי: שרפרפים, קליעת סלים וכלי אוכל.
האסתטיקה הייחודית של אמנות הביז'אגו הופכת אותה לקלה לזיהוי ביחס לאמנויות שבטיות אפריקאיות אחרות.
אתר מורשת עולמית
בשנת 2013 הגישה גינאה ביסאו את המועמדות של ארכיפלג ביז'אגוש כאתר מעורב (תרבותי וטבעי), בשם "ארכיפלג ביז'אגוש – מוטום מוראנג'וגו". שני הגופים שבחנו את המועמדות, הארגון הבין-לאומי לשימור הטבע (IUCN) והוועדה הבין-לאומית למונומנטים ולאתרים (ICOMOS), הציעו לדחות את הבקשה. ארגון ה-IUCN קבע כי אף שהמועמדות כללה מאפיינים רבים בעלי חשיבות שימור בינלאומית, היא הכילה גם שטחים נרחבים, במיוחד אזורים יבשתיים, שאינם עומדים בדרישות השלמות. כמו כן, לאתר המועמד לא הייתה מערכת הגנה חוקית מתפקדת במלואה. ארגון ICOMOS הגיע למסקנה כי אף על פי שהמנהגים המקומיים נשמרו בצורה סבירה, הם אינם נחשבים יוצאי דופן בהקשר הרחב של מערב אפריקה.[9]
בפברואר 2024 הגישה גינאה ביסאו את המועמדות מחדש בשם "המערכות האקולוגיות החופיות והימיות של ארכיפלג ביז'אגוש - אומטי מיניו",[א] הפעם כאתר טבעי בלבד שאינו כולל שטחי יבשה, ואף לא את כל האיים בארכיפלג. שטח האתר המוצע קרוב ל-400,000 הקטאר ואזור החיץ כלל את כל הארכיפלג בשטח קרוב ל-600,000 הקטאר.[9]
המועמדות התקבלה, ובכינוס של ועדת המורשת העולמית ביולי 2025 בפריז הוכרז המקום אתר מורשת עולמית מספר rev1431,[ב] תחת הקריטריונים 9 ("דוגמאות יוצאות דופן המייצגות תהליכים אקולוגיים וביולוגיים מתמשכים ומשמעותיים בהתפתחות של מערכות אקולוגיות") ו-10 ("מכיל את בתי הגידול הטבעיים החשובים והמשמעותיים ביותר לשימור מגוון ביולוגי באתרם").[10]
אתר המורשת כולל שלושה שטחים מוגנים:[9]
- הפארק הימי הלאומי של ז'ואאו ויירה ופוילאו (אנ') (Parque Nacional Marinho João Vieira e Poilão)
- הפארק הלאומי של קבוצת האיים אורנגו (אנ') (Parque Nacional de Orango)
- האזור הימי המוגן הקהילתי של איי אורוק (Área Marinha Protegida Comunitária Urok) (האיים פורמוסה, נאגו וצ'דיה)
.jpg)
בעלי חיים בולטים
ארכיפלג ביז'אגוש, המערכת הדלתאית הפעילה היחידה במערב אפריקה, נוצר על ידי משקעי סחף מהנהרות, זרמים תת-ימיים וזרמי גאות ושפל. גורמים אלה תומכים בקיומם של יערות מנגרובים, מישורי בוץ ואזורי כרית. אלו מהווים בתי גידול למגוון ביולוגי רב בארכיפלג, הכולל מינים רבים של דגים, עופות נודדים ובעלי חיים קבועים, בהם ההיפופוטם. האזור בולט במיוחד כאתר קינון עבור צבי ים ירוקים, מין בסכנת הכחדה, כאשר האי פוילאו הוא אחד מאתרי הקינון הקריטיים ביותר עבורם ברמה עולמית. מין נוסף של צבי ים שמקנן באזור הוא צב ים גלדי שמצב השימור שלו מוגדר כפגיע. בעלי חיים ימיים נוספים כוללים תחש נהרות אפריקני, מין הדולפין סוסא אטלנטי, כרישים, טריגונים ומיני עופות רבים, כולל מינים מאוימים כגון מין התוכי אפרור תימנה (אנ') ועופות ימיים כדוגמת חרמשון גדול, חופית מגלית, שלצדף החוף וחופית להקנית.[9]
לקריאה נוספת
- Rodney, Walter (במאי 1966). A History of the Upper Guinea Coast, 1545-1800 (PDF) (Thesis). ProQuest.
{{cite thesis}}: (עזרה) - Stallibrass, Edward (1889). "The Bijouga or Bissagos Islands, West Africa". Proceedings of the Royal Geographical Society and Monthly Record of Geography. Royal Geographical Society. 11 (10): 595–601. doi:10.2307/1801045. JSTOR 1801045.
- TVEDTEN, Inge The Difficult Transition from Subsistence to Commercial Fishing. The Case of the Bijagbs of Guinea-Bissau. Pages 129 to 130 In VAN GINKEL, Rob and VERRIPS, Jojada (editors) MAST (Maritime Anthropological Studies) Vol. 3, No. 1 1990 Krips Repro, Meppel, The Netherlands.
קישורים חיצוניים
- איי ביז'אגוש, אנציקלופדיה בריטניקה
- מאמר על איי ביז'אגוש, Scared Land Film Project
ביאורים
הערות שוליים
- ↑ "Focus - Guinea-Bissau's Bijagos Islands: A sanctuary of biodiversity under threat". 10 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "G.Bissau's Bijagos Archipelago Added To UNESCO World Heritage List". Barron's. 13 ביולי 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Archipel Bolama-Bijagós
- ↑ "Arquipélago dos Bijagós". BirdLife Data Zone. BirdLife International. 2024.
- ↑ Edward Stallibrass, The Bijouga or Bissagos Islands, West Africa
- ↑ "G.Bissau's Bijagos Archipelago Added To UNESCO World Heritage List". Barron's. 13 ביולי 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 Pinto, Paulo Feytor (2024-06-17). "Bilingual education in the Bissagos islands of Guinea-Bissa". In Ksenija Djordjevic Léonard; Fabio Scetti; Jean Léo Léonard (eds.). Sociolinguistique insulaire : avantages et désavantages d’être une île. p. 45-55 – via Cairn.info.
- ↑ Nuny, Yasmina. "HOW TO SOLVE CLIMATE CHANGE, ACCORDING TO THE BIJAGÓS OF GUINEA-BISSAU".
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Advisory Body Evaluation (IUCN)
- ↑ Coastal and Marine Ecosystems of the Bijagós Archipelago – Omatí Minhô
איי ביז'אגוש41744197Q664687