איוואסקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צמח איוואסקה

איוואסקה (באנגלית: Ayahuasca או Ayawaska) הוא משקה אנתאוגני, פסיכואקטיבי, שאינו ממכר, מאגן האמזונס שבדרום אמריקה, המופק בתהליך בישול ממושך של גזע של צמח מטפס, ששמו הבוטני בניסטריופסיס קאפי (Banisteriopsis caapi), או איוואסקה בשפת הקצ'ואה (בתרגום לעברית, גפן הרוחות), בדרך כלל בשילוב עם עלי שיח ממשפחת הקפה, פסיכוטריה וירידיס (Psychotria viridis), או תחליפים אחרים, ועשוי להכיל גם מרכיבים נוספים (תועדו 120 צמחים מהם ניתן להכין איוואסקה ולמעלה מ-5,000 שילובים). השיקוי משמש לצורכי פולחן וריפוי.[1][2][3][4][5]

גזע הבניסטריופסיס קאפי הוא המרכיב הבסיסי והנפוץ ביותר בשיקוי האיוואסקה. הוא מכיל בטא־קרבולינים המשרים רגיעה היפנוטית, משמשים כנוגדי דיכאון, המעכבים את פעולת האנזים מונואמין אוקסידאז (MAO), ומגבירים סף ראייה. הצמחים הנוספים שנהוג לשלב בשיקוי מכילים דימתילטריפטאמין (DMT), סם פסיכדלי המעורר הזיות ומשנה תודעה. השילוב בין הצמחים הוא סינרגטי, ומאפשר מצב הזייתי מתמשך אשר לא מתקבל מכל אחד מהם בנפרד. התגובה מתחילה כחצי שעה לאחר שתיית המשקה, ונמשכת לרוב כארבע עד שש שעות.[2][3][6][7][8]

אנשים ששתו איוואסקה מדווחים על שינויים במצב התודעה, שינויים קוגניטיביים, שינויים סומטיים, חוויות שמיעתיות ותכנים תפיסתיים חזותיים.[9] כמו גם על תחושות של שביעות רצון, שמחה, ורגיעה ביחס למצבם לפני צריכת הסם.[2][3][6][10] המשקה מאפשר, לטענת המשתמשים בו, כניסה למציאות קסומה, הכוללת חזיונות (אימתניים לעיתים) שיופיים עולה על כל דמיון, תובנות אינטלקטואליות עמוקות וחוויות רוחניות ומיסטיות, המקנות תחושה של גילוי סודות היקום והבנת משמעות הקיום האישי.[11]

שיקוי איוואסקה נמצא בשימוש מימי קדם בקרב הילידים ברחבי האמזונס העליון, לצורכי פולחן וריפוי.[3] שתיית המשקה מאפשרת גישה לעולם הרוחני של החזיונות או המיתולוגיה, המאפשר התגלות, ברכה, ריפוי ונחמה אונטולוגית.[2] השימוש בשיקוי מקובל בעיקר בטקסים שמאניים, וכן כסקרמנט בדתות סינקרטיות, כמו סנטו דיימי ואוניאו דו וג'טאל (União do Vegetal או UDV). באופן מסורתי הסם משמש גם למטרות רפואיות ולגמילה מסמים.[7] איוואסקה הוא משקה מר חמוץ, מעורר תחושות של גועל ולעיתים גורם להקאות ולתגובות גופניות ותודעתיות שונות, שכוללות חזיונות בהירים, עם עלילה עשירה ומורכבת, הזיות תחושתיות, כולל תובנות אישיות, רעיונות אינטלקטואליים, תגובות רגשיות וחוויות רוחניות ומיסטיות עמוקות. יתר על כן, איוואסקה מפגיש את המשתמש בו עם מה שנחווה כמציאות אחרת. המשתמש עשוי לחוש כי הוא מקבל גישה למקורות ידע חדשים וכי המסתורין והאמיתות האולטימטיביות של היקום נחשפות בפניו. כל זה משולב לעיתים קרובות עם מה שהמשתמשים מתארים כמפגש עם ישות רוחנית.[3][7][8] במישור הפילוסופי, החוויות כופות על מתנסים רבים השקפת עולם מטאפיזית כוללנית. המציאות נתפסת כמכוננת על ידי ישות לא־חומרית – מעין תודעה קוסמית או רוחנית, שממנה נגזרת התודעה האנושית האינדיבידואלית.[7][11] המשתמשים מודעים לכך שהחזיונות נגרמים מהמשקה, והם בדרך כלל נעלמים כאשר העיניים פקוחות או כאשר תשומת הלב מופנית לרמזים חיצוניים.[12] כך שהיכולת של הפרט לקיים אינטראקציה עם סביבתו נשמרת באופן משמעותי.

השימוש באיוואסקה רווח במיוחד באגן האמזונס, בקרב יותר משבעים קבוצות אתניות שונות, ומוכר ביותר משבעים שמות (כמו: קאפי, יאגה, נאטם, הואסקה, דיימי, וג'טאל), חלקם בהתאם לצמחים השונים המשמשים להכנת השיקוי.[7][12] בעולם המערבי מופק המשקה כתרופה, ומוכר בשם פארמאהואסקה (אנ').[6]

היסטוריה

ראשית השימוש באיוואסקה לוט בערפל וידוע רק מהסיפורים המיתולוגיים. קשה לאתר עדויות ארכאולוגיות לשימוש באיווסקה בגלל התכונות האורגניות המתכלות של הצמחים, אך ממצאים ארכאולוגיים של כלים שונים מעידים שכבר בשנים 1500 – 2500 לפנה"ס השימוש בסמים הלוצינוגניים היה מוכר בצורה נרחבת באזור אקוודור.[4][6][10] בשנת 2019, נמצאו בדרום מערב בוליביה שאריות אורגניות מצרור פולחני, שתוארך לשנת 1000 לספירה, שהכילו רכיבים של איוואסקה.[13] באתר הארכיאולוגי Huanchaquito-Las Llamas, שריד של תרבות האינקה בפרו משנת 1450 לספירה, ששימש אתר פולחני להקרבה המונית של ילדים, נמצא בדגימות שיער שחלק ניכר מהילדים צרכו איוואסקה לצרכי הפולחן.[14]

במאה ה־16, מיסיונרים מספרד נתקלו לראשונה בילידים באגן המערבי של האמזונס (פרו ואקוודור המודרנית) שהשתמשו באיוואסקה; הם תיארו זאת כ"עבודת השטן" או כאמצעי רב עוצמה לתקשר עם השטן המרמה את הפרט עם הזיות.[4][6][15] השמאניזם, ככלל, לא התקבל בברכה על ידי הפולשים הקולוניאליים, ספרדיים ופורטוגזים, ובשנת 1616 הכנסייה הקתולית אסרה על שימוש בצמחים הלוצינוגניים על ידי אוכלוסיות ילידים, והענישה אותם בעינויים או במוות.[4]

יש המשערים כי ה"מקור" של האיוואסקה, כפי שהוא מוכר היום, הוא מהשפלה הצפון מערבית של האמזונס סביב נהר נאפו, והוא כנראה התגלה על ידי אוכלוסיות טוקאנויות מערביות או קודמותיהן. מהם הוא הופץ לעמים אחרים בצפון מערב אמזוניה לפני כשלש מאות שנה, אך אין ודאות עד כמה השימוש בו היה נפוץ בקרב הילידים.[10] גורם מדרבן בהפצת השימוש באיוואסקה הייתה תעשיית הגומי שהביאה פועלים רבים לאזור בסוף המאה ה-19. אלה הסתייעו במרפאים המקומיים שהשתמשו באיוואסקה לטיפול במחלותיהם. מקרב פועלי גומי אלו צמחו במאה ה-20 שלוש דתות האיוואסקה הברזילאיות.[7]

בשנת 1851 הבוטנאי ריצ'רד ספרוס (אנ'), הגדיר את צמח האיוואסקה ונתן לו את שמו הבוטני. מאז יש דיווחים אתנוגרפיים על המאפיינים המשכרים של המשקה ובהמשך החל מחקר של המרכיבים הכימיים של הצמחים מהם מכינים את המשקה והשפעותיהם. מחקר זה קיבל תנופה במהלך המאה ה־20 ונמשך ביתר שאת עד ימינו. במהלכו נחשפו הממצאים הפרמקולוגיים שמסבירים את ההשפעות ההלוצינוגניות של האיוואסקה.[6] מרבית המחקרים המדעיים על איוואסקה מתחלקים לשתי קטגוריות. הראשונה היא זו של מדעי הטבע: בוטניקה ואתנובוטניקה, פרמקולוגיה, ביוכימיה ופיזיולוגיה מוחית. הקטגוריה השנייה היא זו של מדעי החברה – בעיקר אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה.[7]

פרופסור ריצ'רד אוונס שולטס (אנ'), מי שנחשב לאבי האתנובוטניקה המודרנית, נחשב לסמכות הגדולה ביותר בהיסטוריה על השימוש החוצה תרבויות באיוואסקה. הוא עשה יותר מכל אדם אחר כדי להביא את האיוואסקה לתשומת לבם של המדענים. שולטס בילה שבע עשרה שנים בחקר האמזונס העליון בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה־20, ביקר בשבטים שונים שמשתמשים באיוואסקה, צפה בקפידה והקליט את השימוש באיוואסקה וצמחים אחרים.[6] האחים טרנס ודניס מק'קנה (אנ'), הקנו לאיוואסקה פופולריות לאחר שפרסמו את חוויותיהם בשימוש בסם.[16]

במאה ה־20 צצו בברזיל מעל שמונה תנועות דתיות מודרניות המבוססות על השימוש באיוואסקה, בדרך כלל בהקשר אנימיסטי שעשוי להיות שמאני ואחרות, שמשולבות בנצרות הקתולית ובאמונות אפרו־ברזילאיות. המפורסמות ביותר הן סאנטו דיימי וה־UDV. בטקסים הדתיים של סאנטו דיימי ו־UDV יש לאיוואסקה תפקיד מרכזי. השיקוי נחשב להוויה אלילית, מקור החיים או אפילו האליל עצמו. מייחסים לה חיוניות ובריאות וכן יש בה את כל הידע והחוכמה העליונה.[1][7] הסינקרטיזם הניכר בדתות האיוואסקה הברזילאיות יצר מערכת חדשה של טקסים, דת ותרבות הקשורים לשימוש באיוואסקה. יצירת דתות אלה מיסדה למעשה את השימוש באיוואסקה ותרמה לגלובליזציה של השימוש בו.[4] ואכן בהמשך, גם בארצות הברית ואירופה הופיעו קבוצות דתיות חדשות המשתמשות באיוואסקה לצורכי פולחן.[4][16][17]

בעשורים האחרונים השימוש באיוואסקה זכה לפרסום על ידי סופרים ומחברים שונים וכמה מערביים חברו לשמאנים באזורי יער האמזונס ויצרו תיירות איוואסקה שמכוונת לטיפול רוחני בסם. לטענתם הם מסוגלים לרפא מחלות נפשיות ופיזיות ומאפשרים תקשורת עם עולם הרוח.[4][18] כיום טקסי איהוואסקה שמאניים הפכו פופולריים יותר בחברה המערבית המודרנית וניתן למצוא שימוש באיוואסקה ברבים מהמרכזים העירוניים הגדולים ברחבי העולם. אנשים במערב משתמשים בהם לטיפול בהפרעות נפשיות ובהתמכרות לסמים, וכן לצורך התפתחות רוחנית וטיפול פסיכולוגי.[19]

עם התפשטות הציוויליזציה המערבית הגיעו רופאים מערביים ונבנו בתי חולים באמזונס. הצורך בטקסי איהוואסקה ילידיים שמאניים לטיפול במחלות של אוכלוסיית האמזונס פחת. האוכלוסייה פונה לרפואה מערבית, במיוחד הצעירים. עם זאת, אנשים מבוגרים, שחושדים ברפואה המודרנית ואינם דוברים ספרדית, עדיין משתמשים בטקסים שמאניים למטרות ריפוי. מצד שני, שמאנים צעירים יותר מבצעים יותר ויותר טקסי איהוואסקה לתיירים, והטקס עצמו משתנה בהדרגה ומאבד מהאותנטיות שלו.[19]

מחקר אנתרופולוגי ושימושים טקסיים

מלכתחילה השימוש באיוואסקה היה בטקסיים שבטיים ויש לו חשיבות רבה בחייהם של הילידים הדרום אמריקאים גם היום. במזרח פרו נוטלים אנשי רפואה את התרופה לצורך אבחון וטיפול במחלות, ובשנת 2008 הוכרז איוואסקה כמצרך מורשת תרבותית של פרו, בשל השימוש הקדום בו כתרופה מסורתית. בקולומביה ובברזיל התרופה משמשת בטקסים דתיים ששורשיהם במיתולוגיה השבטית. למשל, בטקס יורופארי – טקס ההתבגרות של הילידים הטוקאנים של קולומביה באמזונס, התרופה ניתנת כדי לחזק את אלה שחייבים לעבור את המסע הכואב ביותר המהווה חלק מהטקס.[6]

ההשתכרות מהסם אצל ילידים אלו נחשבת כמייצגת חזרה למקורם של כל הדברים: המשתמש "רואה" אלים שבטיים ואת תהליך יצירת היקום, האדם ובעלי החיים. חוויה זו משכנעת את הילידים באמיתות אמונותיהם הדתיות, משום שהם "ראו" את כל מה שעומד בבסיסם. מבחינתם חיי היומיום הם לא אמיתיים, ומה שהסם מעלה הוא האמת לאמיתה.[6]

בעבר שימש האיוואסקה בקבלת כל ההחלטות העיקריות של שבט, בין אם לאיתור החיות לציד או אפילו סיבה להכרזת מלחמה. הילידים האמינו כי השיקוי מאפשר לראות מקומות רחוקים ולנבא את העתיד. גם כיום איוואסקה הוא התכשיר הבסיסי של שמאנים באזור כולו. השיקוי מאפשר לשמאן לראות את פנימיותם של מטופליו, ובזכות זאת לבסס את האבחנה שלו; כמו כן, המשקה מביא את השמאן במגע עם ישויות חכמות וגורמים מנחים שמעבירים מידע לשמאן לגבי הטיפול המתאים. בנוסף, יש המאמינים שאיוואסקה מאפשר לשמאן להיות בקשר עם הרוחות – יצורי עולמות אחרים ומתים. עבור רבים איוואסקה אינו רק שיקוי או צמח אלא גם ישות בעלת איכויות מיוחדות, ייחודיות או אפילו אלוהות.[7]

איוואסקה וצמחים קדושים אחרים נחשבים בקרב כמה קבוצות ילידים כמקדמי סדר חברתי. הם מקנים את אורח חייהם ואת הכללים שלפיהם הם צריכים לחיות. מסייעים במניעת התנהגות אנטי חברתית, משפרים את רווחתם ובריאותם, מקדמים ברכישת הידע, ומשפרים את כישוריהם בעיסוקיהם ובתפקידיהם השונים. כמו כן מלמדים אותם כיצד לחשוב היטב תוך חיבור בין הגוף, הרגשות והאינטלקט בהתאם להתגלות שהם חווים במהלך הטרנס.[20] בקרב מאמיני UDV נהוג לחשוב כי שתייה חוזרת ונשנית של איוואסקה מטפלת בהיגיינה הנפשית. נוצר תהליך בו תודעתו של האדם עוברת סדרה של "מסננות" אשר מסננות תפיסות שגויות, חולשות אנוכיות ומחשבות לא ראויות, מכשולים שיש להתעלות עליהם בדרך אל האור האמיתי.[21]

השימוש באיוואסקה נוגע בכל היבטי החיים. משפיע על החיים לפני הלידה ולאחר המוות, בקיום הארצי, בבריאות ובחולי. כך גם על היחסים הבין אישיים, או בין הכפרים והשבטים, בשלום ובמלחמה, בבית ובמסע, בציד ובחקלאות. למעשה, אין היבט של חיים או מוות, ערות או שינה, שבהם הסם אינו ממלא תפקיד חיוני, אם לא מכריע.[7]

השימוש באיוואסקה נפוץ בעיקר במדינות דרום אמריקה והשימוש הרפואי רווח גם במרכזים עירוניים.

תועלות

השימוש באיוואסקה נמצא יעיל למטרות טיפוליות ורפואיות שונות. המרכיבים הכימיים של איוואסקה עולים בקנה אחד עם תרופות שנמצאות כבר בשימוש לטיפול פסיכיאטרי בדיכאון. הטיפול באיוואסקה נמצא יעיל במיוחד בדיכאון חזרתי וכזה העמיד לטיפול תרופתי. נדרש עדיין מחקר נוסף כדי לאפשר את השימוש באיוואסקה, אך מעמדו הלא חוקי במדינות רבות מעכב את ביצועו.[4]. בניגוד לטיפול התרופתי הקונבנציונאלי כנגד דיכאון או פסיכופתולוגיות אחרות, שהוא יומיומי ומתמשך לאורך זמן, הטיפול באיווסקה הוא חד פעמי או שיש צורך חוזר לאחר מרווחי זמן מתמשכים ללא סימפטומים.

אחד השימושים באיוואסקה הוא בטיפול במכורים לסמים. שיטות הריפוי המסורתיות משולבות בפגישות פסיכותרפיה פרטניות וקבוצתיות וכן פיקוח רפואי מערבי. יש עדות שטיפול זה הביא לשיעור הצלחה משמעותי בעבודות השיקום,[7] הפחית את התלות והתשוקה לסמים, וכן נמצא כי שימוש מתמשך באיוואסקה הפחית את תסמיני הדיכאון, החרדה והבהלה.[22]

ראיונות עם אנשים שעברו טיפולים באיוואסקה מעידים שהטיפול סייע להם להיגמל מסמים, קיצר את התהליך, הפחית את התלות, ועזר להם להבין באופן אינטרוספקטיבי את הסיבות להתמכרות שלהם, וכן אפשר להם לעבד סוגיות פסיכולוגיות אתן התמודדו.[4][23]

מחקרים שונים מעידים כי איוואסקה מסייע בשיפור התפקוד הקוגניטיבי,[24] ביצירתיות[25] ובהתמודדות עם אבל.[26] אחרים מראים כי האיוואסקה יכול להציע יתרונות טיפוליים עבור הפרעות הקשורות לתגובות נוירו־דלקתיות. השפעותיו הופכות שיקוי זה לאסטרטגיה טיפולית מבטיחה למחלות נוירולוגיות, פסיכיאטריות וכן לכאב.[23][27][28] נוירו־דלקת היא אחד המנגנונים הפתו־פיזיולוגיים העיקריים במספר מחלות נוירולוגיות ופסיכיאטריות, כולל מחלות ניווניות כרוניות ומחלות הקשורות לפציעה חריפה, כולל איסכמיה מוחית, טרשת נפוצה, מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון וטרשת אמיוטרופית צידית (ALS).[27][29] במחקרי מבחנה נמצא גם כי החומרים הפעילים באיוואסקה מעורבים בנוירוגנזה, וכן הם משמשים כחומרים שמגנים על התאים מפני מוות ומסייעים בצמיחה של תאי עצב.[23][30][31][32]

מחקר שבדק את ההשפעה של שימוש ארוך טווח באיוואסקה על בריאות הנפש מנקודות מבט שונות (אישיות, פסיכופתולוגיה, נוירופסיכולוגיה, עמדות חיים ורווחה פסיכו-סוציאלית), לא מצא עדות לשינויים פתולוגיים באף אחד מהתחומים שנחקרו. יתר על כן, משתמשי איוואסקה הראו נוכחות נמוכה יותר של סימפטומים פסיכופתולוגיים בהשוואה לקבוצת ביקורות. הם הפגינו הישגים טובים יותר במבחנים נוירופסיכולוגיים, השיגו ציונים גבוהים יותר ברוחניות, והראו הסתגלות פסיכו-סוציאלית טובה יותר.[33]

מחקרים עם מתנדבים בריאים הראו גם כי איוואסקה אינה מייצרת סבילות, ולכן אין צורך להעלות את המינון כדי להשיג את ההשפעות הרצויות, אשר יחד עם השפעות ההקאה, מגנים על הצרכנים מפני מנת יתר.[34]

אף על פי שישנם כמה מקרים המתארים סימפטומטולוגיה פסיכיאטרית אצל משתמשים באופן קבוע בהקשרים פולחניים, נראה כי מספרם נמוך מהשכיחות של בעיות פסיכיאטריות באוכלוסייה הכללית. כמו כן נמצא ששימוש מתמשך באיוואסקה הביא משתתפים רבים בטקסים של כנסיית UDV להפסיק להשתמש באלכוהול ובסמים אחרים, לאחר שהחלו להשתתף בטקסים בכנסייה. כך שניתן לומר כי איוואסקה פועלת כגורם מגן מפני צריכה של אלכוהול וסמים אחרים ויכולה להביא לעלייה באיכות החיים.[34]

מחקר שנערך בהולנד ופורסם ב-2022, מעיד על כך שבהשוואה לנתונים על הולנדים נורמטיביים, משתתפים קבועים בטקסי איוואסקה הראו רווחה כללית טובה יותר, פחות מחלות כרוניות או כאלה שקשורות לאורח חיים, יותר פעילות גופנית ותזונה מאוזנת יותר. המשתתפים השתמשו בפחות אלכוהול, ואף שהשתמשו בסמים לא חוקיים יותר מהאוכלוסייה הכללית, הם לא דיווחו על נזקים נלווים. המאמר מסכם מחקרים קודמים המעידים כי הלוצינוגנים עשויים לקדם התנהגויות בריאות, ועשויות להפחית את הסיכון לפתח "מחלות אורח חיים" כגון סוכרת, כולסטרול גבוה ויתר לחץ דם, התורמים לסבל אישי, תמותה מוקדמת ולעלויות בריאות הציבור. כמו כן נמצא שהסיכויים נמוכים יותר לעודף משקל או השמנת יתר, ואפילו לסרטן.[35]

סכנות

על פי המחקר הפרמקולוגי שנערך על איוואסקה עד כה נמצא כי השימוש בו בטוח במידה סבירה,[2][12][24] אך עדיין לא ידוע על ההשפעות הרעילות האפשריות של איוואסקה על נשים בהיריון ובילדיהן, וכן על פוטנציאל הרעילות בצריכה לאורך זמן על מבוגרים ומתבגרים. ככל הנראה צריכה ארוכת טווח אינה רעילה לבני אדם אך יש צורך במחקר נוסף לפני שניתן יהיה לחוות דעה מוחלטת לגבי ההשפעות הרעילות האפשריות ובמיוחד אצל נשים בהיריון וילדיהם.[36]

נטילת איוואסקה יכולה להעלות את קצב הלב ואת לחץ הדם בפרק הזמן שנמצאים תחת השפעתה, מה שעלול לגרום לתופעות לוואי מסוכנות לחולי לב, לחץ דם וכלי דם. כך גם לחולי כליות וכבד משום רגישותם למעכבי MAO. מעולם לא דווח על מקרה מוות בניסוי קליני. הסיכוי למות מהשיקוי נמוכה משום שכבר במינונים נמוכים הוא גורם להקאות.[5][37] עם זאת יש עדויות לכך, ששימוש מופרז במשקה יכול לגרום להרעלת סרוטונין,[15] אך אין עדות כזו לגבי המשתתפים בטקסי איוואסקה.[5] שימוש בתרופות פסיכיאטריות מסוימות בחודשים שלפני הטקס עלול אף הוא לגרום להרעלת סרוטונין. זאת מכיוון שמעכב ה-MAO הנמצא בשיקוי איוואסקה גורם לאי ויסות הסרוטונין, ואילו תרופות פסיכיאטריות (כגון משפחת SSRI) מעלות את רמת הסרוטונין, מה שגורם לתופעה המסוכנת של עודף סרטונין. [5]

היו דיווחים על כמה מקרי מוות הקשורים להשתתפות בטקס איוואסקה, אך ככל הידוע, המוות נגרם בגלל מחלות לב לא מאובחנות, אינטראקציות עם תרופות אחרות (כמו תרופות פסיכיאטריות ונוגדות דיכאון, תרופות לפרקינסון, לשיעול, להרזיה ועוד) או שימוש בסמים אחרים וכך גם בניקוטין. היו גם כן דיווחים מוגבלים על תגובות אלרגיות.[10][15][37]

לבטא-קרבולינים שנמצאים באיוואסקה יש פוטנציאל ליצור אינטראקציה מסוכנת עם תרופות אחרות כגון, אמפטמינים ו-MDMA (אקסטזי), וכן תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. כמו כן ידוע שישנן אינטראקציות עם מזונות שונים שעלולות לגרום לבעיות, בעיקר מזונות המכילים כמות גבוהה של טיראמין (en). מזונות מותססים או מעובדים עם חיידקים, שמרים ומלח. וכן עם מוצרים עתירי חלבונים ומוצרי סויה ופול.[38]

אף על פי שבמחקרים שונים נמצא שאפיזודות פסיכוטיות הן נדירות בעקבות שימוש באיוואסקה, ולאלה המדווחות נמצא רקע פסיכיאטרי קודם, הקשר הסיבתי בין השימוש באיוואסקה להופעת אפיזודות פסיכוטיות לא תמיד ברור. על כן, אנשים עם היסטוריה אישית או משפחתית של הפרעות פסיכוטיות שונות צריכים להימנע מצריכת איוואסקה.[39] עם זאת מכיוון ששיקול הדעת תחת השפעת הסם נפגע, המשתמש יכול להיפגע במצבים מסוימים אם אין השגחה של מרפא מנוסה.[38]

סכנה אפשרית במקרים בהם מוסיפים למשקה צמחים אחרים שטרם נחקרו.[37] בכל מקרה אין להשתמש בשיקוי לצורכי בילוי וללא ליווי של אנשים מיומנים היטב בטיפול והשלכותיו. תיירות האיוואסקה שהתפתחה בשנים האחרונות הביאה להופעתם של נוכלים חסרי הכשרה בטיפול ובריפוי וללא ידע נדרש, שמונעים מרווח קל, משום שתיירים מוכנים לשלם סכומים גבוהים עבור ההתנסות באיוואסקה.[4] נכון להיום, יש עדיין חששות עזים, דעות קדומות ופחדים לגבי השימוש בחומרים פסיכדליים. נטילת איוואסקה היא תובענית מדי מבחינה פסיכולוגית, מאתגרת מדי מבחינה פיזית ועל כן, לא סביר שהמשקה יהפוך לסם פנאי.

חוקיות

מכיוון שהאיוואסקה מכילה את התרכובת הפסיכואקטיבית דימתילטריפטמין (DMT), חוקיות השימוש בה שזורה בחוקיות השימוש ב-DMT. ה-DMT מופיע באמנה של האו"ם על חומרים פסיכוטרופיים משנת 1971, ולפיכך מדינות רבות כוללות אותו גם בחקיקה הלאומית שלהן. למרות זאת, המועצה הבינלאומית לבקרת סמים (International_Narcotics_Control_Board), שהוא גוף בקרה מעין-משפטי ליישום אמנות הסמים של האו"ם, הצהיר במספר הזדמנויות כי איוואסקה - כמו גם צמחים פסיכו-אקטיביים אחרים - אינו נתון לפיקוח בינלאומי. כך גם האלקלואידים הקיימים בגפן בניסטריופסיס קאפי אינם נתונים לפיקוח בינלאומי.[34] עם זאת אין הסכמה כללית בין שופטים וגורמי אכיפת החוק בעולם לגבי חוקיות האיוואסקה.

עד שנות השישים של המאה העשרים השימוש ב-DMT היה חוקי ברחבי העולם, ועל כן גם המחקר בתחום באותן שנים היה פורה מאוד.[40] אך בסערת התרבות והפוליטיקה של התמורות של שנות השישים הסוערות בארצות הברית (השימוש בקנאביס ובסמי פנאי אחרים בקרב צעירים, הפגנות על איכות הסביבה, זכויות נשים, צעדות זכויות אזרח ובמיוחד הפגנות נגד מלחמת וייטנאם), הן נחשבו כגורם לתסיסה חברתית. האקלים החברתי, שאפשר את השימוש והמחקר על סמים פסיכדליים, השתנה.[41] תשומת הלב התקשורתית הופנתה, באופן בלעדי כמעט, לצד האפל של החומרים הפסיכדליים (טריפים רעים, התפרצויות פסיכוטיות, פלשבקים והתאבדויות). ההתלהבות הגדולה שליוותה את הסמים הללו עד אז, פינתה את מקומה לבהלה מוסרית. הממסד הגיב בחקיקת חוקים חדשים שהגבילו את השימוש ואת יכולתם של החוקרים לחקור את התרופות, משום שמקורות המימון למחקר פסקו. עם תום העשור הפכו הסמים הפסיכדליים, אשר עד אז היו חוקיים לגמרי במקומות רבים, לבלתי-חוקיים בעליל בארצות הברית ובהמשך לכך ברוב מדינות העולם.[40]

מצב זה החל להשתנות בשנות השמונים של המאה העשרים, עם מאמציהן של כנסיות סנטו דיימי ו-UDV לזכות בלגליזציה ולאפשר שימוש באיוואסקה לצורכי פולחן בברזיל. נכון להיום, השימוש באיוואסקה באגן האמזונס, בין אם בהקשר של ילידים ובין אם בהקשרים של דתות סינקרטיות מודרניות שונות, הוא חוקי. בברזיל, בתקופת שלטון הדיקטטורה הצבאית (בסוף שנות השמונים), היה ניסיון של הרשויות לשנות מעמד חוקי זה, אך בסופו של דבר זה לא אושר. בעולם המערבי המצב אינו חד משמעי. כשלעצמו, DMT נמצא ברשימת הסמים בפיקוח, וככזה הניהול והצריכה שלו בארצות הברית (ובמשתמע, במדינות רבות אחרות, כולל בישראל) אינם חוקיים. בשנת 2001, בעקבות פשיטה משטרתית על טקס בכנסיית סנטו דיימי בהולנד, זכתה הכנסייה בתביעה, וכתוצאה מכך השיגה לגליזציה רשמית של השימוש באיוואסקה בהקשר לטקסים הדתיים שלה.[7][10] בצרפת ובאיטליה השימוש באיוואסקה אינו חוקי, בארצות הברית ובקנדה האיוואסקה נחשב לסקרמנט, ועל כן הותר השימוש בסם לצורכי פולחן דתי אך הוא אסור לשימוש אחר.[4][15] תהליך דומה חל גם במדינות אחרות באירופה ואסיה.[34]

המצב החוקי בישראל

איוואסקה לא מופיעה במפורש בחוקי הסמים של ישראל, עם זאת, DMT רשום כבלתי חוקי על פי חוק הסמים המסוכנים של ישראל מאז שנת 1973. יבוא של צמחים או משקאות המכילים DMT, כמו איוואסקה, לישראל אסור ועלול לגרור עונשים פליליים. מספר אנשים כבר הואשמו והועמדו לדין בגין יבוא והפצה של איוואסקה בישראל.[42]

החוק הישראלי אכן מקל עם משתמשים לראשונה, שאין להם עבר פלילי קודם, אך הוא מחמיר עם אלה שנידונו בעבר. עם זאת, תרבות האיוואסקה חיה בישראל, עם מחקרים מדעיים רבים וחוגים מחתרתיים של אנשים הקשורים לצמחונות פרואנית וקבוצות הקשורות לסנטו דיימי. כמה קבוצות תיארו את עבודתן כ"רוחנית" שכוונתן ליצור גשרים בין אוכלוסיות יהודיות ופלסטיניות, וכמה ותיקי מלחמה טענו שהם שותים איוואסקה לריפוי מ-PTSD.[42]

ממצאי המחקר הפרמקולוגי וההשפעות השונות

התפשטות השימוש באיוואסקה ברחבי העולם העלתה חשש לגבי הרעילות האפשרית של השיקוי מצד אחד ותקוות לפוטנציאל טיפולי מצד שני. משום כך, בעשורים האחרונים נערך מחקר נרחב כדי לבחון את ההשפעות המידיות וארוכות הטווח של הסם כדי להעריך את יעילותו, בטיחותו ורעילותו. כיום מספר הולך וגדל של מחקרים מעידים על התכונות הפסיכותרפויתיות של איוואסקה ובטיחות בשימוש בו.[12][24] הממצאים של המחקרים מעידים כי קיים מגוון רחב ומשתנה של סימנים וסימפטומים המופיעים בתחום הפיזיולוגי, הרגשי והקוגניטיבי, וכן בשדה התפיסתי.

בשל העובדה שאיוואסקה הוא סם משנה תודעה, ולנוכח הסטיגמה החברתית על שימוש בסמים בכלל, יש כאלה בממסד האקדמי והחברתי הנוטים לפקפק במניעים של החוקרים ובכך מטילים ספק על מחקר זה. זוהי בהחלט הכללה גסה, אך יש לה בסיס עובדתי מסוים. שכן, יש חוקרים של איוואסקה המזהים את עצמם בפומבי כפעילים נגד איסור השימוש בסמים ולהם יש במפורש עיסוק בפוליטיקה התרבותית של "המלחמה בסמים."

פעילות ביוכימית

מחקר שנערך לאחרונה כימת 2419 תרכובות במִרתח של איוואסקה.[23] מבחינה ביוכימית, המרכיבים הפעילים העיקריים בשיקוי האיוואסקה הם האלקלואידים דימתילטריפטאמין (DMT – שמקורם בפסיכוטריה וירידיס או תחליפיה), ומה שמכונה האלקלואידים של הרמלה – בעיקר, הרמין, הרמלין וטטרהידרוהרמין (שמקורם בצמח האיוואסקה); אלה האחרונים הם כולם בטא קרבולינים שהם מעכבי מונו־אמין אוקסידאז.

ה־DMT הוא הלוצינוגן רב עצמה המגביר את ההפעלה של המוליך העצבי סרוטונין. בצריכה אורלית, השפעתו מתבטלת משום שהמונו־אמין אוקסידאז (MAO) שנמצא במערכת העיכול מפרק את ה־DMT. על כן, נדרשים מעכבי ה־MAO שמופקים מגזע האיוואסקה ומגנים על ה־DMT בשלמותו ובכך הופכים אותו לפעיל גם בצריכה אורלית.[7] מכאן גם הצורך בשני הצמחים כדי להפיק מהם את האפקט הסינרגטי שמאפשר את הפעילות העוצמתית הנדרשת. ההשפעה המקסימלית של DMT טהור חזקה בערך פי שניים מזו של איוואסקה במינונים מקבילים, מה שהופך את ההשפעות של איוואסקה הרבה יותר ניתנות לשליטה מאשר DMT.

מסתבר כי ה-DMT בצורתו הטבעית נמצא במינים רבים של בעלי חיים וכן בשתן, בדם ובנוזל המוחי של בני אדם, אך תפקידו הפיזיולוגי עדיין לא ידוע.[34]

שינויים פיזיולוגיים

איוואסקה בטוחה מבחינה פיזיולוגית. השינויים הפיזיולוגים הנפוצים בזמן השפעת האיוואסקה כוללים הרחבת אישונים, עלייה קלה בלחץ דם דיאסטולי, עלייה במחזורי נוירואפינפרין והורמוני סטרס, כגון: קורטיזול ופרולקטין. כמו כן תחושות צריבה בבטן, עקצוצים, בחילות והקאות.[31] הנוכחות של ה-DMT והרמלין (MAOIs) בפלזמה, נעלמת מהאורגניזם לאחר שמונה שעות.[34]

החוויות הנלוות

החוויות הסובייקטיביות הנפוצות בזמן ההשפעה כוללות: שינויים בתפיסה התחושתית, השמיעתית ותפיסת הגוף וכמו כן חזיונות ויזואליים עוצמתיים, שינויים במצב הרוח, הצפה של זיכרונות ישנים, שינויים בתפיסת הזמן והמרחב ושינויים בתפיסת העצמי. חוויות סובייקטיביות נוספות כוללות עייפות קלה, הגברה של מצבים רגשיים קיימים, רגישות מוגברת לסביבה ולאחר, תובנה והבנות פילוסופיות או רוחניות, פחד מאובדן שליטה, חרדה, מחשבות שווא, התרופפות האגו והרגשה של חיבור לטבע.[31]

ההשפעות על המוח

ממצאי מחקרים מעידים על כך, שבזמן השפעת איוואסקה, אזורים מוחיים קדמיים הקשורים בבקרה וניהול מאבדים את השפעתם על אזורים אחרים במוח ומאפשרים למידע סנסורי־מוטורי גישה יתרה למודעות, וכן מסירה עכבות ובקרה. זרימה מוגברת של דם מגיעה לאזורים הקשורים לעיבוד מידע רגשי ולאינטרוספקציה. לכן, בנוסף לאפקטים חזותיים ושמיעתיים, האיוואסקה מגבירה את מהירות המחשבה ומאפשרת אסוציאציות חדשות. המצב האינטרוספקטיבי המושרה על ידי האיוואסקה מעורר הרהורים בנושאים אישיים, והזיכרונות האישיים עשויים לעורר רגשות עזים. יחסי גומלין אלה בין מחשבות, זיכרונות ורגשות חשובים מאוד למשתמשי איוואסקה. הם סבורים כי החוויה יכולה לספק תובנות חדשות לגבי חששות אישיים, ולא נדיר שהם מאפיינים את החוויה המושרה על ידי איוואסקה כמקבילה להתערבות פסיכותרפויטית.[12]

מחקרים אחרים מעידים כי שימוש מתמשך באיוואסקה יוצר גם שינויים מוחיים מבניים ולא רק תפקודיים. מחקר שנערך על משתמשי איוואסקה לאורך זמן מצא הבדלים מוחיים מבניים בשני אשכולות עיקריים של המוח. בניתוח תמונות של תהודה מגנטית נמצאה צמצום בעובי קליפת המוח בפיתול החגורה האחורי ובאזורים הסמוכים.[43] וכן, עלייה בעובי קליפת המוח באונות הקדמיות המדיאליות, במיוחד בפיתול החגורה הקדמי.[12] משערים כי שינויים אלה קשורים לשינויים משמעותיים בעמדות ובאינטרסים של המשתמשים, אימוץ ערכים פחות מטריאליסטיים, פתיחות מחשבה גדולה יותר ואפילו לתחושות מיסטיות.[43] שינויים מבניים אלה לא קשורים להשפעה רעילה על המוח, אלא לשינויים באישיות שפשוט משקפים "הוויה שונה", אך לא פתולוגית. שינויים אלה ידועים גם כמיוצרים באמצעות אימון ותרגול בפעילויות רבות, כגון לימוד מוזיקה, ומוכרים כפלסטיות מוחית - תופעה נורמלית המתרחשת במוח שלנו ברציפות לאורך חיינו.[34]

שימוש באיוואסקה משפיע גם על רשת ברירת המחדל במוח (Default mode network). רשת ברירת המחדל נחשבת בספרות כמנגנון הביולוגי המייצר את תחושת “העצמי”. שינויים ברשת זו יכולים להסביר את השינויים התפיסתיים והחשיבתיים לגבי העצמי והעולם בזמן החוויה הפסיכדלית למשל תחושת אובדן האגו או העצמי. מתוך הספרות עולה כי שימוש באיוואסקה יוצר הפחתת פעילות באזורים של רשת ברירת המחדל ולאחריה נראית גם עליה בקישוריות שבין רשת ברירת המחדל לרשת חיובית למשימות (Task-positive network).[12][31]

ממצאים מצטברים בחקר רשת ברירת המחדל וחומרים פסיכדליים שונים הובילו לחשיבה חדשה לפיה חומרים פסיכדליים יוצרים שינוי זמני באופן עיבוד המידע במוח, זאת תוך מיקוד בעיבוד רגשי, זיכרונות ושינויים בתחושת העצמי. שינויים מוחיים אלו מאפשרים עיבוד מחדש של מידע בנוגע לעולם ולתחושת העצמי (למשל מחשבות, רגשות, זיכרונות) באופן שנותר גם לאחר שההשפעה האקוטית הפרמקולוגית שוככת. במסגרת טיפולית מיטיבה, עיבוד מחדש של מידע ותוך כדי חוויה רגשית ואינטנסיבית הוא חלון הזדמנויות ייחודי לטיפול בפסיכו־פתולוגיות מסוימות. לאיכות ולאינטנסיביות החוויה הפסיכדלית יש קשר לאפקט הטיפולי הנוצר בעקבותיה. במחקרים רבים נמצא קשר בין עליה בעוצמת החוויה הפסיכדלית הפנומנולוגית (למשל דיסוציאציית אגו או חוויות רוחניות משמעותיות) לבין הטבה ארוכת הטווח במדדים נפשיים.[12][31]

לגבי פוטנציאל הניצול לרעה של איוואסקה, במחקרי הדמיה עצבית עם מתנדבים בריאים, לא נצפתה הפעלה של אזורי מוח הקשורים למערכות התגמול - אזורי המוח המופעלים על ידי סמים עם פוטנציאל להתמכרות. כך שהמסקנה העיקרית של מחקרים אלה היא ששימוש מכבד ומבוקר באיוואסקה שנלקח במסגרות קהילתיות יכול להשתלב בחברה המודרנית עם יתרונות לבריאות הציבור.[34]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוואסקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 The Ritual and Religious Use of Ayahuasca in Contemporary Brazil" (PDF). Retrieved 2017-08-14"
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 An Introduction to Ayahuasca Ayahuasca Forums - The online ayahuasca community
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 ד"ר עידו מגן (1/8/2018) המשקה מהאמזונס שמסייע לדיכאון – מכון דווידסון
  4. ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 Richardson, G. (April 24, 2020). Ayahuasca Use Throughout Time: A Literature Review Anthropology Honours, Thesis Advisor: Dr. Karine Gagné, University of Guelph
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Santos, RG (2011) Ayahuasca: physiological and subjective effects, comparison with d-amphetamine, and repeated dose assessment. Thesis director: Dr. Gordi Riba, University of Barcelona,
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 6.8 Metzner, R. ed. (2006), Sacred Vine of Spirits: Ayahuasca, Park Street Press
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 7.12 Shanon, B. (2002), The Antipodes of the Mind: Charting the phenomenology of the Ayahuasca experience. Oxford and New York: Oxford University Press.
  8. ^ 8.0 8.1 Santos, R. G. (2016), Can Ayahuasca, the ‘sacred plant’ of the Amazon, help addiction and depression? THE CONVERSATION, Academic igour, journalistic flair
  9. ^ A quantitative textual analysis of the subjective effects of ayahuasca in naive users with and without depression, www.researchsquare.com, ‏2023-08-23 (באנגלית)
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 Labate, B. C. & Jungaberle, H. (ed), (2011), The Internationalization of Ayahuasca, LIT Verlag, Zurich & Berlin.
  11. ^ 11.0 11.1 יורם בילו, הנפש הקסומה, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2003
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 12.5 12.6 12.7 Domínguez-Clavé, E., et al., (2016), Ayahuasca: Pharmacology, neuroscience and therapeutic potential, Brain Research Bulletin, Elsevier.
  13. ^ Miller, M. J., et al., (2019) Chemical Evidence for the Use of Multiple Psychotropic Plants in a 1,000-Year-Old Ritual Bundle from South America. Proceedings of the National Academy of Sciences 116(23): 11207.
  14. ^ Caden Rijal, Ritual Drug Use Prior to Sacrifice at Huanchaquito-Las Llamas, repository.wellesley.edu, 2023
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 Ayahuasca: The Dark Side and Dangers, The recovery village, therecoveryvillage.com/
  16. ^ 16.0 16.1 Soibelman, T., (1995) “My Father and My Mother, Show Me Your Beauty”: Ritual Use of Ayahuasca in Rio de Janeiro, A Thesis Presented to the Faculty of The Social and Cultural Anthropology, The California Institute of Integral Studies, http://www.neip.info/
  17. ^ Labate, B.C.; Rose, I.S. & Santos, R.G. (2009). Ayahuasca Religions: a comprehensive bibliography and critical essays. Santa Cruz: Multidisciplinary Association for Psychedelic Studies – MAPS. מסת"ב 978-0-9798622-1-2.
  18. ^ The Nature of Ayahuasca (2019) Documentary, The Tranquil Eye, YouTube
  19. ^ 19.0 19.1 Matea Stiperski Matoc, Zoran Stiperski, Tomica Hruška, Position of the Ceremony with the Psychedelic Drink Ayahuasca in the Society of the Amero-Indians of the Amazon, IntechOpen, 2023-12-11, מסת"ב 978-0-85466-268-5. (באנגלית)
  20. ^ Editor: Rafael Guimarães dos Santos, 1. Indigenous and mestizo use of ayahuasca. An overview, The Ethnopharmacology of Ayahuasca, Transworld Research Network, 2011, מסת"ב 978-81-7895-526-1
  21. ^ Henman RH., Ayahuasca use in a religious context: The case of the Uniao do Vegetal in Brazil, Núcleo de Estudos Interdisciplinares sobre Psicoativos, ‏2009
  22. ^ Chia-Chi A Fu, BS, Maria L Morales, RN, Miguel M Cabada (January 2021) Ayahuasca experiences for sale on the internet—systematic analysis of health information provided to travellers in commercial websites Journal of Travel Medicine, Volume 28, Issue 1.
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 Katchborian-Neto et al, Neuroprotective potential of ayahuasca and untargeted metabolomics analyses: applicability to Parkinson's disease, Journal of Ethnopharmacology 255, 2020
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 Santos, R. G., et al., (2016) The current state of research on ayahuasca: A systematic review of human studies assessing psychiatric symptoms, neuropsychological functioning, and neuroimaging, Journal of Psychopharmacology, Vol. 30(12) 1230–1247
  25. ^ Ede Frecska, M.D., et al., (2012), Enhancement of creative expression and entoptic phenomena as after-effects of repeated ayahuasca ceremonies Journal of Psychoactive Drugs, 44 (3), 191–199.
  26. ^ Gonzalez, D., et al., (2020) Therapeutic potential of ayahuasca in grief: a prospective, observational study, Psychopharmacology 237(1) 1171–1182
  27. ^ 27.0 27.1 Silva, M. G., et al.,(2021) Anti-inflammatory activity of ayahuasca: therapeutical implications in neurological and psychiatric diseases, Behavioral Brain Research, 400, 113003.
  28. ^ M Rekatsina, E Moka, A Vadalouca and G Varrassi, SP56 Psychedelic drugs and pain, Regional Anesthesia & Pain Medicine 47, 2022
  29. ^ Perucho, J., et al., (2017) Is Ayahuasca a Potential Ethnic Plant for the Treatment of Parkinson's Disease?, Journal of Pharmacology and Toxicology, 5(1).
  30. ^ Jose A. Morales-García, J. A. et al., (2017) The alkaloids of Banisteriopsis caapi, the plant source of the Amazonian hallucinogen Ayahuasca, stimulate adult neurogenesis in vitro, Scientific Reports, 7: 5309
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 31.3 31.4 יונתן דוד על איוואסקה באתר של מחקר וריפוי פסיכדלי בישראל
  32. ^ Mariana Pazos, Ignacio Carrera, Giselle Prunell, THE AYAHUASCA’S PSYCHEDELIC COMPONENT DMT POTENTIATES NEURITOGENESIS IN PC12 CELLS, IBRO Neuroscience Reports 15, 2023-10, עמ' S328 doi: 10.1016/j.ibneur.2023.08.605
  33. ^ Bouso et al., Personality, Psychopathology, Life Attitudes and Neuropsychological Performance among Ritual Users of Ayahuasca¬ - A Longitudinal Study, PLoS ONE21 7(8): e424, 2012 doi: 10.1371
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 34.4 34.5 34.6 34.7 Bouso, J. C., et al., Technical Report 2021, ICEERS - International Center for Ethnobotanical Education, Research & Service, ‏2021 (ארכיון)
  35. ^ Kohek, M., et al., Ayahuasca and Public Health II: Health Status in a Large Sample of Ayahuasca-Ceremony Participants in the Netherlands, Journal of Psychoactive Drugs, 2022
  36. ^ Santos, R. G. (2013) Safety and Side Effects of Ayahuasca in Humans—An Overview Focusing on Developmental Toxicology, Journal of Psychoactive Drugs, 45(1), 68-78.
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 Kubala, J., (2019) What Is Ayahuasca? Experience, Benefits, and Side Effects, healthline, healthline.com/
  38. ^ 38.0 38.1 Marlene Dobkin de Rios and Roger Rumrrill, A hallucinogenic tea, laced with controversy : ayahuasca in the Amazon and the United States, London: Praeger Publishers, 2008
  39. ^ Santos, R. G., et al., (2017) Ayahuasca, dimethyltryptamine, and psychosis: a systematic review of human studies, Therapeutic Advances in Psychopharmacology, Vol. 7(4) 141–157.
  40. ^ 40.0 40.1 מייקל פולן, איך לשנות את דעתך, פן, ידיעות ספרים,, 2020
  41. ^ Janice Hopkins Tanne, Humphry Osmond, BMJ, . 2004
  42. ^ 42.0 42.1 Ayahuasca - Legal Status, ICEERS.ORG (ארכיון)
  43. ^ 43.0 43.1 Bouso, J. C. (2015) Long-term use of psychedelic drugs is associated with differences in brain structure and personality in humans, European Neuropsychopharmacology, 25(4):483-92.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38021250איוואסקה

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=איוואסקה&oldid=2596926"