אחוזת סיטון דלאוואל

אחוזת סיטון דלאוואל (אנגלית: Seaton Delaval Hall) היא בית כפר רשום מדרגה I הנמצא בין הכפרים סיטון סלויס וסיטון דלאוול השוכנים בנורת'מברלנד שבאנגליה. האחוזה תוכננה ב-1718 על ידי האדריכל סר ג'ון ואנברו, עבור האדמירל ג'ורג' דלאוואל. עם השלמת הבנייה בשנת 1728, לא היו עוד ואנברו ודלאוואל בין החיים. לאחר מכן עברה האחוזה בין שורה של יורשים שהתגוררו בה לפרק זמן קצר כל אחד.

היסטוריה

משפחת דלאוואל החזיקה בבעלותה את האחוזה עוד מתקופת הכיבוש הנורמני. אדמירל ג'ורג' דלאוואל, שעשה את הונו בעת ששירת בצי המלכותי, רכש אותה מקרוב משפחה מרושש. ב-1718 הוא הזמין את שירותיו של האדריכל ג'ון ואנברו, ובתחילה רצה להפוך את בית האחוזה המקורי למודרני יותר ולשפרו. אולם, כשביקר ואנברו לראשונה באתר חש כי אין ביכולתו לבצע זאת, וייעץ לאדמירל להרוס את הכל מלבד הקפלה העתיקה שליד הבית. העבודות הסתיימו ב-1728, חמש שנים לאחר מות האדמירל ושנתיים לאחר מותו של ואנברו, כך שהאחוזה הייתה הבית האחרון שהוא תיכנן והיא נחשבת ליצירתו הטובה ביותר.

כשהושלמה הבנייה עברה האחוזה בירושה לאחיינו של האדמירל פרנסיס, והוא עבר לגור בה מיד. אולם, ב-1822 נחרב החלק המרכזי של הבית בגלל שרפה, ככל הנראה בגלל כמה קאקים שקיננו בארובה. הבית שוקם באופן חלקי בין 1862 ל-1863, אך נותר שומם. אותות השרפה נראו היטב באולם הגדול, שגובהו המקורי היה 9.1 מטרים והיה פתוח לאוויר עם קירות מושחרים ופסלי מוזה.

עבודות שיקום נוספות בוצעו ב-1959 בעקבות פרסום ספר מטעם הלורד לוטננט של מחוז נורת'מברלנד לכבוד הכתרת המלכה אליזבת השנייה. למרות זאת הבית נותר שומם עד שנות ה-80, אז נכנס לגור באגף המערבי אדוארד דלאוואל הנרי אסטליי, ברון הסטינגס ה-22. האחוזה הפכה לביתו הקבוע עד שמת ב-2007.

ב-1 בספטמבר 2008 הגישה הקרן הלאומית הצעה בגובה 6.3 מיליון לירות שטרלינג על מנת להעביר לחזקתה את האחוזה למטרות שימור, ביחד עם הגנים והאדמות. בדצמבר 2009 הודיעה הקרן כי הצעתה התקבלה.

מבנה

אחוזת סיטון דלאוואל היא יצירתו האחרונה של ואנברו, ונחשבת ליצירת המופת הגדולה ביותר בקריירה האדריכלית שלו; בתקופה זו של הקריירה שלו הוא היה מומחה בעל שם בסגנון בארוק אנגלי, אותו שכלל בהשוואה לסגנון הבארוק היבשתי של טירת הווארד או ארמון בלנהיים המקושט והנוקשה. חלק ניכר מהקישוטים באחוזה היו מוסווים. לצללית של הבית הייתה חשיבות זהה למראה הפנימי שלו.

התפיסה העיצובית של ואנברו בבואו לתכנן את האחוזה הייתה דומה למה שיישם בטירת הווארד ובארמון בלנהיים: חלק המרכזי, המכיל את חדרי המדינה והחדרים העיקריים, ומשני צדדיו אגפים. האגפים מחוברים לחלק המרכזי באמצעות מעברים שבהם שלושה פתחים עם משקוף קשתי, ומעל כל אחד מאלה נמצא גמלון. מכל צד יש שבעה פתחים קשתיים של חלונות הנמצאים מעל הארקדה שבקומת הקרקע. בחלק המרכזי היו שני מגדלים עם מעקות וצריחונים.

באגף המערבי נמצאים חדרים משניים וחדרי שירותים. הוא נפגע בשרפה הראשונה אך שוחזר לצורתו המקורית, והמאפיינים הבולטים שלו הם קולונדה גדולה ומטבח עם קמרונות. האגף המזרחי מכיל את האורווה, שהיא חדר גדול בעיצוב ארמון, עם תאים ואבוסים תואמים. בין שתי הכנפיים הייתה חצר גדולה שאורכה 55 מטרים ורוחבה 46.5 מטרים. הצד החיצוני של הבית הוא עדיין דוגמה טובה לסגנון הבארוק האנגלי, אך החלק הפנימי של חדרי המדינה לא שוקם מאז השרפה.

סיטון דלאוואל היה אחד מהבתים היחידים שוואנברו בנה ללא שיתוף פעולה עם ניקולס הוקסמור. ואנברו, שהיה בשלהי הקריירה שלו, לא התחשב עוד בכללי האדריכלות של הדור הקודם. האבן הכפרית שימשה לבניית כל חזית הבית, כולל חזית הכניסה, וזוג העמודים התאומים תמך בלא יותר מקרניז אבן. לעמודים לא היה ייעוד כלשהו מבחינה מבנית, והם נוצרו מתוך מטרה ליצור שילוב של כח ועוצמה, אך גם של קישוט עדין.

חזית הגן היא בעלת יחסים מושלמים ומראה נוקשה במקצת, ובמרכזה נמצא פורטיקו בעל ארבעה עמודים שמעליהם מרפסת. הקישוט בחזית זו מבוסס על מעקה פשוט המסתיר את קו המתאר של הגג, וארובות המוסוות כקצה מחודד (Finial) במעקות של המגדלים הנמוכים.

בפארק האחוזה, המשתרע על שטח של 1.6 קילומטר רבוע, נמצא מאוזוליאום אבן עם כיפה מצופה בעופרת ופורטיקו הנשען על מונוליתים גדולים. מבנה זה הוקם על ידי לורד דלאוואל לזכר בנו היחיד ג'ון, שמת ב-1775 בגיל 20. בפארק נמצא גם אורנג'רי (בית גינה), שמעליו קבוצות של פסלים וכרובים; אחד מהפסלים האלה מתאר את דמותו של דוד המלך עם קלע ריק מעל גופתו של גוליית.