אורי אליצור

אורי אליצור

אורי אליצור, תשע"ב
אורי אליצור, תשע"ב
לידה	26 בפברואר 1946
פטירה	22 במאי 2014 (בגיל 68)
מדינה	ישראל
עיסוק	עיתונאי, עורך
מעסיק	מקור ראשון
פרסים והוקרה	פרס סוקולוב

יחיאל אוריהו (אורי) אליצור (26 בפברואר 1946, כ"ה באדר א' תש"ו – 22 במאי 2014, כ"ב באייר תשע"ד) היה פובליציסט, עיתונאי זוכה פרס סוקולוב ואיש ציבור ישראלי. כיהן כעורך הראשי של "מקור ראשון" בשנים 2013–2014.

ביוגרפיה

נולד בירושלים, בן לפרופסור יהודה אליצור וסופרת הילדים רבקה אליצור.

בצעירותו למד בישיבת נתיב מאיר בירושלים. לאחר מכן היה מתלמידיו של הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת מרכז הרב. התגייס לגדוד 50 (בנח"ל המוצנח). לאחר שירותו הצבאי שימש מורה למתמטיקה בבית ספר תיכון "קריית נוער" בירושלים. אליצור היה בעל תואר שני במתמטיקה מטעם האוניברסיטה העברית.

בשנת 1975, כשהוקמה ההתנחלות עפרה, הצטרף אליצור ליישוב, והיה ממנהיגיו הבולטים. מתקופה זו החל להיות פעיל בתנועת גוש אמונים. מאז פעל בעמדות מפתח חשובות בציבור הדתי־לאומי, ובהן מזכ"ל מועצת יש"ע, ממלא מקום מזכ"ל המפד"ל, ועורך העיתון "נקודה".

ב-1981 הוצב במקום ה-15 ברשימת מפלגת התחיה לקראת בחירות לכנסת העשירית. ב־1984 בחירות לכנסת האחת עשרה ב־1984 היה מועמד במקום התשיעי (הלא ריאלי) ברשימת מורשה לכנסת.

בשנת 1998 שימש ראש לשכתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לאחר בחירות 1999, חזר לערוך את העיתון "נקודה", אותו ערך עד שנת 2006. מאז שימש אליצור כעורך המשנה של העיתון "מקור ראשון", כשתפקידו העיקרי הוא עריכת ה"יומן", המוסף הפוליטי השבועי. בשנת 2013 מונה לעורך העיתון. בתקופת שלמה בן־צבי כתב אליצור גם טור פוליטי ב"מוספשבת" של מעריב.

אליצור היה בעל טור בעיתון "ידיעות אחרונות", ונחשב לאחד מחשובי הפובליציסטים בציבור הדתי־לאומי. זוכה פרס סוקולוב למפעל חיים בתחום העיתונאות הכתובה, "על כתיבתו העיתונאית הבהירה, הרהוטה והמנומקת ועל תרומתו הייחודית לשיח הרב־קולי בספירה הציבורית בישראל בתפקידיו כעורך".

אליצור נפטר ממחלת סרטן המעי הגס בגיל 68.

הנצחה

כשלוש שנים לאחר מותו נקרא על שמו בית הספר לקולנוע מעלה, שאליצור היה בין יוזמיו. כמו כן, עמותת מעלה הפיקה מספר כנסים לזכרו.

כתיבתו

אליצור הציג במאמריו גישה לפיה הסכסוך הישראלי־פלסטיני לא ייפתר לעולם, שכן הפלסטינים לעולם לא יוותרו על זכות השיבה, דהיינו, על השמדת ישראל. לפיכך, טען אליצור, כי ישראל אינה צריכה לשאוף לשלום — שאיפה שלדעתו לא תתממש לעולם, ותביא רק לתשלום מחיר מיותר בדמות איבוד נכסים אסטרטגיים ועקירת יישובים — אלא לשמור את הסכסוך "על אש קטנה", מצב שלדעתו מהווה את הרע במיעוטו. כמו כן, הרבה אליצור לכתוב על נפשעותו של הטרור הפלסטיני ועל הצורך המוסרי לנקום במחבלים. בתחום הכלכלי הציג תפיסה קפיטליסטית של התנגדות לריבוי קצבאות.

אליצור נמנה עם החבורה הוותיקה של אנשי גוש אמונים, וייצג את העמדה הפרגמטית והממלכתית בתוכם. במשך שנים מספר אף ראה בפשרה טריטוריאלית כורח הנובע מהמציאות הפוליטית הישראלית, וספג ביקורת חריפה על כך מבני חוגו. עם זאת, בתהליך ההתנתקות תמך אליצור בסירוב פקודה ובהתנגדות לא אלימה אך עיקשת.

כתיבתו וטיעוניו של אליצור התאפיינו בטענות המתייחסות להיגיון ולשכל הישר. הוא שימש ככותב נאומים וסופר צללים למספר אנשי ציבור, בכללם בנימין נתניהו.

עם זאת, לצד ההיגיון, נתן אליצור משקל מסוים גם לרגש. כך למשל, לאחר חיסולו של השייח' יאסין כתב אליצור כי הוא שמח על מותו, ונימק:

אילו היה הרוצח הישיש הזה מת בשלווה במיטתו או בעגלה שלו, זה היה אי־צדק משווע. עכשיו, כשהוא נשלח לגיהנום בדם ובאש, העולם נעשה צודק יותר. העולם בסוף השבוע הזה הוא מקום טוב יותר מהעולם של סוף שבוע שעבר. קודם כל מבחינה מוסרית, ואחר־כך מבחינה ביטחונית ומדינית. וזה הסדר הנכון. השאלה הביטחונית היא הוויכוח השני והפחות חשוב, כי המלחמה הזאת היא מלחמה על הצדק.

אליצור תמך בפתרון מדינה אחת. ב־1990 כתב מאמר ב'נקודה' שבו צידד בסיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל והענקת זכויות אזרח לתושביהם הפלסטינים, שיהוו, על פי חזונו, מיעוט ערבי גדול במדינת ישראל (עד 25% מכלל האוכלוסייה בהינתן עלייה גדולה), בתום תהליך תלת־שלבי ארוך טווח. בשלב הראשון, ההסברתי שעשוי להימשך שנים, על מדינת ישראל להניח בפני העולם את הדילמה לבחור בין התביעה הישראלית לתביעה הפלסטינית לבעלות על יש"ע. בשלב השני יתבצע סיפוח הדרגתי של שטחי יש"ע תוך מתן אזרחות וזכות בחירה לכנסת לכל ערבי שיצהיר הצהרת נאמנות למדינת ישראל. בשלב השלישי תסופח גם רצועת עזה למדינת ישראל לאחר תוכנית הגירה בינלאומית שתסייע לתושבים ערבים שיחפצו בכך – להגר.

אליצור התנגד באופן עקבי לניסיון להפריד בין ישראלים ופלסטינים, שנראה לו חסר סיכוי, ותקף את בניית גדר ההפרדה כאיוולת:

ואת הגדר ממשיכים לבנות כמו הגולם מפראג ששואב מים מהבאר ושופך אותם שוב ושוב ללא הפסקה... המלחמה הבאה היא של קטיושות וטילים, ואלה יעופו בקלילות מעל הגדר באזור כפר סבא ויתפוצצו מצחוק ברחובות תל אביב.

— ועדה לא תפיל אותם, באתר ערוץ 7

כשנה לאחר פטירתו, יצא הספר "בדעה צלולה", שנערך בידי משפחתו וצור ארליך, ומקבץ כמה עשרות ממאמריו הבולטים.

משפחתו

לאליצור ארבעה אחים: תמר בן־ארי, הפיזיקאי פרופ' שמואל אליצור, פרופ' יואל אליצור ופרופ' ורד נעם, חוקרת תלמוד באוניברסיטת תל אביב.

היה נשוי ליעל אליצור, מייסדת ומנהלת מרכז שפר להנחיית הורים וייעוץ. להם שישה ילדים.

קישורים חיצוניים

• ירעם נתניהו, שליפות עם אורי אליצור, באתר nrg‏
• רן בנימיני, האני־מאמין העיתונאי של האיש, שטוען שהימין הישראלי נתון תחת כיבוש, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2004

עם מותו

• העיתונאי אורי אליצור הלך לעולמו, באתר ישראל היום, 22 במאי 2014
• nrg חדשות, נפטר אורי אליצור, עורך "מקור ראשון", באתר nrg‏, 22 במאי 2014
• סופדים לאורי אליצור: "עם ישראל איבד אדם דגול", nrg,‏ 22 במאי 2014
• יונתן אוריך, נתניהו ספד לאליצור: "איש אמת, שמעולם לא פחד לומר אותה", באתר nrg‏, 22 במאי 2014
• עדו בן פורת, שקד: נמשיך את דרכו, באתר ערוץ 7, 22 במאי 2014

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38371490אורי אליצור