אוטו בראון (קומוניסט)
 | |
| אוטו בראון, בסין בשנים 38–1937 |
אוטו בראון (בגרמנית: Otto Braun; 28 בספטמבר 1900 - 15 באוגוסט 1974) היה קומוניסט גרמני בעל קריירה ארוכה ומגוונת. תפקידו המשמעותי ביותר היה כסוכן של קומינטרן שנשלח לסין ב-1934, כדי לייעץ למפלגה הקומוניסטית הסינית (CP) בנוגע לאסטרטגיה צבאית במהלך מלחמת האזרחים הסינית. שם בראון אימץ שם סיני, לי דה (Lǐ Dé); רק שנים רבות לאחר מכן, המידע הביא לזיהוי שמות אלה כשייכים לאדם אחד.[1]
ראשית חייו
אוטו בראון נולד באסמאנינג, בוואריה עילית, ליד מינכן. אף על פי שאמו הייתה בחיים, הוא גדל בבית יתומים.
הוא נרשם למכללה להכשרת מורים בפאסינג באזור מינכן. ביוני 1918 גויס בראון לשורות הצבא הבווארי, חלק מהצבא הגרמני הקיסרי, אך מלחמת העולם הראשונה הסתיימה לפני שהצליח להשתתף בלחימה.
לאחר שביתת-הנשק הוא חזר לסיים את לימודיו במכללה להכשרת מורים. עם זאת, הוא לא לקח על עצמו עבודת הוראה בבית הספר היסודי. במקום זאת, הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של גרמניה (KPD) שהוקמה ויצאה לדרכה. הקומוניזם הפך לייעוד וקריירה לכל חייו.
תחילת הפעילות קומוניסטית
נראה כי כבר בשנת 1921 בראון עבד במשרה מלאה בתשלום במפלגה הקומוניסטית. הוא היה מעורב בפרשה של גנבת כמה מסמכים רגישים מקולונל פרייברג, מהגר השייך לרוסים הלבנים שבסיסו היה בברלין. בראון נעצר על ידי המשטרה ביולי 1921. הוא הועמד לדין אך הצליח להסתיר את קשריו הקומוניסטיים ולשכנע את בית המשפט שהוא "ימני". בשל ההטיה שהייתה קיימת לעיתים קרובות במערכת המשפט של רפובליקת וויימר, הוא יצא עם עונש קל. למעשה, הוא לא הלך לכלא, אלא הצליח להסתתר.
באותה עת הוא כבר היה חבר מרכזי במנגנון המפלגה הקומוניסטית, לא זו בלבד שכתב מאמרים בעיתונים המפלגתיים, אלא לאחר 1924, עמד בראש מאמצי "הריגול הנגדי" של המפלגה. הוא גם היה מעורב במיליציה שלה ובפעילות הצבאית.
המשטרה תפסה אותו שוב בספטמבר 1926. הוא נאסר לראשונה על "עונשו של פרייברג" משנת 1922, ולאחר מכן הוחזק במעצר בכלא מואביט. עם זאת, ב-11 באפריל 1928, חבורה של קומוניסטים, כולל חברתו אולגה בנאריו הצליחו להבריח אותו מהכלא.
הבריחה הנועזת קיבלה פרסום עולמי. בראון ובנאריו עשו את דרכם למוסקבה, שם הם היו מעורבים בתנועה הקומוניסטית הבינלאומית. שניהם היו בבית הספר לנין שהופעל על ידי הקומינטרן. בראון למד באקדמיה הצבאית של פרונז, בעוד בנאריו עבדה כמדריכה של "הנוער הקומוניסטי הבינלאומי", תחילה בברית המועצות, ואחר כך בצרפת ובאנגליה, שם השתתפה בתיאום פעילויות אנטי-פאשיסטיות.
בראון ובנאריו נפרדו ב-1931. היא התחתנה עם המנהיג המהפכני הברזילאי המפורסם לואיס קרלוס פרסטס ועברה לגור בארצו. היא נעצרה לבסוף בברזיל והוסגרה לגרמניה, שם היא בסופו של דבר הוצאה למוות ב״מרכז ברנבורג להמתת חסד״. היא זכורה כקדושה מעונה בידי השמאל הברזילאי והשמאל הגרמני. מצידו, אוטו בראון, החל את הקריירה המהפכנית ביותר, ובכמה מובנים, השנויים ביותר במחלוקת, כנציג הקומינטרן בסין.
בסין
בשנת 1932, לאחר סיום לימודיו באקדמיה של פרונז, שיגר המנהל הרביעי של המודיעין הצבאי הסובייטי את בראון לחרבין במנצ'וריה, סין. משם נסע לשאנגחאי, והצטרף ללשכה המקומית של הקומינטרן. שם הוא היה מעורב בנושאים צבאיים בפקודו של גנרל קלבר, ובעניינים פוליטיים שניהל ארתור אוורט, קומוניסט גרמני אחר.[2]
עם זאת, שנחאי הייתה באותה תקופה נידחת בעניינים מהפכניים סיניים - התנועה הקומוניסטית המקומית נפגעה למעשה על ידי הקוומינטנג של צ'יאנג קאי-שק ב-27 בינואר 1927. הקומוניסטים הסינים נסוגו לאחר מכן לאזורי הכפר והתחילו להתארגן במחוז ג'יאנגשי. במחצית השנייה של 1933 הגיע בראון אל ריוג'ין, בירתה של "הרפובליקה הסובייטית הסינית" שהוקמה על ידי הקומוניסטים הסינים ששרדו, שם הפך ליועץ צבאי.[3]
הנסיבות המדויקות של מינוי זה ופעילותו בשנים הבאות נותרו לא מספיק ברורים. כפי שציין פרדי ליטן, שחקר היטב את החלק הזה בקריירה של אוטו בראון, "זיכרונותיו של בראון הם מקור חשוב, אם כי מפוקפק, לאירועי השנים האלה".[4][5]
באותו זמן, הקואומינטאנג - שתפס את הקומוניסטים כאיום מסוכן לשלטונו - פתח בשורה של התקפות נמרצות על הקומוניסטים באזורים עירוניים. כוחותיהם התקרבו אל ריוג'ין, שהייתה נתונה בסכנה של מצור. הקומוניסטים יזמו את המצעד הארוך כדי להימלט מסכנה זו. בראון, תחת שמו הסיני "לי דה" היה כמעט הזר היחיד שהשתתף במצעד הארוך, וייתכן שהוא גם הציע את הרעיון לצאת למצעד כזה במאמץ להגיע לתוככי סין הבטוחים יותר.
בהמשך 1934 בראון / לי דה נטל תפקיד פיקודי בצבא הקומוניסטי, יחד עם ז'ואו אנלאי ובו גו - עם סמכות לקבל את כל ההחלטות הצבאיות. בראון הדגיש כי צבא ״החזית הראשונה״ יתקוף ישירות את צבא הקואומינטאנג. צבא החזית הראשון נפגע מאוד, וכוחותיו ירדו בצורה דרמטית, מ -86,000 לכ-25,000 אנשים, בתוך שנה.
בשנת 1935, הוא השתתף בכנס שבו מאו דזה-דונג ופנג דהואי הביעו את התנגדותם לטקטיקה הצבאית של בראון. מאו טען כי ההתקפות הישירות עלו בחיי רבים מדי, והציע שכוחות קטנים, יפעלו ויקיפו את הקואומיטאנג תוך שימוש בטקטיקות של לוחמת גרילה שבהן מאו התפרסם. (מאו כבר לא סמך על היועצים האירופיים של הקומינטרן, בייחוד בהתחשב בעובדה שבשנות העשרים היו יועצים כגון ההולנדי הנק סניבלט שהעניקו לקומוניסטים הסינים עצות הרסניות.) מנהיגי אגפים צבאיים אחרים הסכימו עם מאו, כך שבראון ושותפיו איבדו את מעמדם כמפקדים צבאיים ומאו הפך למנהיג של המצעד הארוך.[3] אחרי הוועידה הזאת נדחף הקומינטרן הצדה, ו"קומוניסטים ילידים" השתלטו על המפלגה הקומוניסטית הסינית.
למרות זאת, בראון נשאר בסין עד 1939 והשתתף במצעד הארוך יחד עם שאר היחידות הקומוניסטיות. הוא כבר לא היה בעל פיקוד צבאי, אלא היה מעורב בעיקר בעבודת הייעוץ ובהוראת טקטיקות.
אף על פי שלא חזר לסין לאחר שעזב ב-1939, כל ימי חייו המשיך לגלות עניין בענייני סין.
התקופה הסובייטית
בשנת 1939 הגיע בראון לברית המועצות. באותו זמן, ברית המועצות הייתה מקום מסוכן עבור קומוניסטים זרים, שרבים מהם - כולל קומוניסטים גרמנים - נכלאו, עונו או נהרגו על ידי המשטרה החשאית של ג'וזף סטלין (NKVD). למרות היותם נאמנים לחלוטין למטרה המהפכנית. בראון הצליח להימנע מגורל כזה, אם כי הוא נתקל בקשיים פוליטיים מיד עם הגעתו.
בהגיעו למוסקבה הוא קיבל עבודה בעיתונות הזרה במוסקבה כעורך ומתרגם. לאחר הפלישה הגרמנית לברית-המועצות ב-1941, נעשה שימוש בעברו הגרמני על ידי הפיכתו לתעמולן פוליטי שתפקידו לשנות את נאמנותם של קצינים גרמנים שנתפסו בידי הסובייטים. בתפקיד זה הוא השתמש בכינוי ישן משנות ה-20, "קומיסר וגנר". מאוחר יותר הוא ביצע תפקיד דומה כלפי קצינים יפנים שבויים.
בין 1946 ל-1948 הוא התגורר ליד מוסקבה שם היה מרצה בבית הספר המרכזי האנטיפשיסטי. לאחר מכן עבר תקופה נוספת של עבודה במוסקבה עצמה בתרגום משפות זרות לעיתונות המקומית.
חזרה לגרמניה
רק לאחר מותו של סטלין הורשה אוטו בראון לחזור למולדתו לאחר כמעט שלושה עשורים של גלות.
לאחר הגעתו לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה) היה בראון מועסק במכון למרקסיזם-לניניזם שניהל הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. עיקר משימתו הייתה פרסום בגרמנית של כתבי ולדימיר לנין.
הוא היה המזכיר הראשון של אגודת הסופרים הגרמנית מ־1961 עד 1963. באמצע שנות השישים שלו, הוא הפך לפנסיונר ועשה קצת תרגום עצמאי מרוסית.
מעמדו החיובי על ידי השלטונות המזרח גרמניים, התעצם כאשר ב־1964 כשנחשף כי המהפכן הסיני ״לי דה״, שהיה מעורב במצעד הארוך של שנות השלושים, הוא למעשה לא אחר מאשר אוטו בראון הגרמני.
החשיפה הזאת נתנה לבראון את האפשרות והדחיפה לכתוב את זכרונותיו מסין. כאמור, החוקרים רואים בהם מידע מעניין, שימושי במיוחד שמציע זווית אחרת לזו של ההיסטוריוגרפיה הסינית הקומוניסטית הרשמית. אך גם זכרונות אלה רחוקים מלהיות אובייקטיביים או חסרי פניות. הם נכתבו בסוף שנות ה -60, כאשר בראון היה גם חבר המכון למדעי החברה. הזיכרונות פורסמו בספר ב -1973 ותורגמו לסינית, אנגלית ולשונות אחרות.[6]
בראון נפטר בגיל 74, בעוד בחופשה בבולגריה. הוא נקבר במזרח ברלין, והספדים עליו הופיעו בפראבדה ובניו יורק טיימס.[7]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ "Li De yu Zhongguo geming (youguan ziliao)" ("Li De and the Chinese Revolution [Relevant Materials]") by Shi Zhifu; Zhou Wenqi; review in The China Quarterly, No. 118 (Jun., 1989), pp. 373–374, Published by Cambridge University Press on behalf of the School of Oriental and African Studies
- ^ Braun, Otto. A Comintern Agent in China 1932-1939. Translated by Jeanne Moore. London: C. Hurst, 1982
- ^ 3.0 3.1 China: A Century of Revolution (documentary). PBS. 1989–1997.
- ^ Freddy Litten (Frederick S. Litten), abstracts from "China and intelligence history" (on the Long March)
- ^ Otto Brauns frühes Wirken in China (1932-1935)" ("Otto Braun's Early Activity in China (1932-1935") by Freddy Litten
- ^ Braun, Otto. A Comintern Agent in China 1932-1939. Translated by Jeanne Moore. London: C. Hurst, 1982
- ^ Otto Braun, Who Had Key Role In Chinese Communism, Is Dead". New York Times. August 23, 1974.
31059760אוטו בראון (קומוניסט)