אדריכלות בברצלונה
.jpg)
לאדריכלות בברצלונה הייתה אבולוציה מקבילה לזו של שאר האדריכלות הקטלונית והספרדית (אנ'), והיא עקבה בדרכים מגוונות אחר המגמות המרובות שנוצרו בהקשר של ההיסטוריה של אדריכלות המערב. לאורך ההיסטוריה שלה, ברצלונה קיבלה בברכה תרבויות וציוויליזציות שונות, שתרמו את תפיסת האמנות שלהן והשאירו את מורשתן לדורות הבאים. מהמתיישבים האיבריים הראשונים, דרך המתיישבים הרומאים, הוויזיגותים והתקופה האסלאמית הקצרה, ועד להופעתה של האמנות, השפה והתרבות הקטאלנית בימי הביניים, שבהן הרומנסקית (אנ') והגותית היו תקופות פוריות מאוד לפיתוח האמנותי של האזור.
היסטוריה
במהלך העידן המודרני, כאשר העיר ברצלונה הייתה קשורה למלוכה ההיספאנית, הסגנונות העיקריים בה היו הרנסאנס והבארוק, שהתפתחו מסגנונות זרים שהגיעו מאיטליה וצרפת. סגנונות אלה יושמו בגרסאות מקומיות שונות, ולמרות שמספר מחברים טוענים כי זו לא הייתה תקופה מפוארת במיוחד, איכות היצירות הייתה בקנה אחד עם זו של המדינה כולה.[1]
המאה התשע-עשרה הביאה לתחייה כלכלית ותרבותית מסוימת, שבאה לידי ביטוי באחת התקופות הפוריות ביותר באדריכלות העיר, המודרניזם. עד המאה התשע עשרה, ברצלונה הייתה מוקפת בחומותיה מימי הביניים, ונחשבה לכיכר צבאית, ולכן צמיחתה הייתה מוגבלת. המצב השתנה עם הריסת החומות והתרומה לעיר של פארק המצודה, מה שהוביל להרחבת העיר לאורך המישור הסמוך, עובדה שבאה לידי ביטוי בפרויקט אישמפלה שתכנן אילדפונס סרדה. הייתה זו ההרחבה הטריטוריאלית הגדולה ביותר של ברצלונה. גידול משמעותי נוסף בשטחה של העיר התרחש בין סוף המאה התשע-עשרה לתחילת המאה העשרים עם סיפוחן של מספר עיריות גובלות. כל זה התפרש עם התאמת המרחבים העירוניים החדשים והגדלת העמלות האמנותיות העירוניות בדרכים ציבוריות, שזכו לטובות גם באירועים שונים שנערכו בעיר כמו התערוכה העולמית של 1888 והתערוכה העולמית של 1929 וגם, אירועים מודרניים יותר כמו המשחקים האולימפיים של 1992 והפורום האוניברסלי לתרבויות של 2004.
המאה העשרים החלה עם עדכון הסגנונות השונים שיצרו אדריכלים מקומיים והתחברו לזרמים בינלאומיים. ההתפתחות האדריכלית בשנים האחרונות והמחויבות לעיצוב וחדשנות, כמו גם הקישור בין תכנון עירוני עם ערכים אקולוגיים וקיימות (אנ'), הפכו את ברצלונה לאחת הערים האירופיות המתקדמות ביותר בתחום האדריכלי, והיא הוכרה בכך עם פרסי הצטיינות רבים כגון מדליית הזהב המלכותית של המכון המלכותי לאדריכלים בריטיים (RIBA) בשנת 1999 ופרס הביאנלה של ונציה בשנת 2002.[2]
המורשת האדריכלית של העיר נהנית מהגנה מיוחדת מכוח חוק 9/1993 למורשת התרבות הקטלאנית, המבטיח הגנה, שימור, מחקר והפצה של המורשת התרבותית, בכמה דרגות כיסוי: רמה To (נכס תרבות בר תוקף בעל עניין לאומי), רמה B (נכס תרבות בר תוקף בעל עניין מקומי), רמה C (נכס בעל עניין עירוני) ורמה D (נכס בעל עניין תיעודי).[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Triadó, 1984, p. 18.
- ^ DDAA, 2002, p. 18.
- ^ Patrimoni arquitectònic
38216418אדריכלות בברצלונה