אדריכלות בארצות הברית
האדריכלות האמריקאית (האדריכלות שבארצות הברית) כוללת מגוון רחב של סגנונות אדריכליים החל מהתקופה הפרה-קולומביאנית ועד ימינו. כמעצמה עולמית רב-לאומית המבוססת על קולוניאליזם אירופאי, הושפעה האדריכלות האמריקאית מסגנונות רבים וכן השפעתה על סגנונות אדריכלות בשאר העולם הייתה רבה.
אדריכלות ורנקולרית ופרה-קולומביאנית (עד המאה ה-15)
המבנים העתיקים ביותר היום על שטחה ארצות הברית, הם מבנים אינדיאנים באזור דרום מערב המדינה והם בני כ-1000 שנה. באזור ניו מקסיקו קיימים מספר כפרים עתיקים המכונים פואבלו (Pueblos) המייצגים את האדריכלות הוורנקולרית של האינדיאנים. אדריכלות זו מאופיינת בבנייה באדמה. אדריכלות פרה-קולוניאלית מרשימה קיימת גם בהוואי, שם מקורותיה הם פולינזיים ומתאפיינים בבנייה אחרת לגמרי.
התקופה הקולוניאלית (מהמאה ה-16 עד המאה ה-18)
כאשר יבשת אמריקה יושבה על ידי האירופאים החל ממתחילת המאה ה-16, סגנונות האדריכלות האירופאים יובאו אליה. עיקר ההשפעה הייתה אדריכלות הבארוק הספרדי שהשפיעה רבות האדריכלות בכל יבשת אמריקה, בעיקר מרכז ודרום אמריקה. סגנון אדריכלות זה ניכר בעיקר בדרומה ומערבה של ארצות הברית, שכן שטחים אלו היו חלק מההתיישבות הספרדית. לצפון מזרח ארצות הברית, שיושב בעיקר על ידי האנגלים, יובאה בעיקר האדריכלות האנגלית של אותה תקופה. שני סגנונות אלה המופיעים באמריקה מכונים "אדריכלות קולוניאלית".
ההשפעה הספרדית בדרום ובדרום מערב
ההשפעה האנגלית בחוף המזרחי
אדריכלות האומה הצעירה
החל משנות ה-70 של המאה ה-18, עם מלחמת העצמאות האמריקאית, נפוצה הבנייה של מבני ממשל ומבני ציבור פדרליים בארצות הברית. בחיפוש אחר סגנון אדריכלי שישקף את הדמוקרטיה החדשה שזה עתה נולדה התפתחה בנייה שכונתה אדריכלות נאו-יוונית (The Greek Revival Architecture). כמו כן מבנים רבים נבנו בסגנון האדריכלות הפלדיאנית שהגיעה מאנגליה ואדריכלות נאו קלאסיציסטית שהייתה נפוצה גם באירופה.
עיקרה של האדריכלות הקלאסית המחודשת הייתה בבנייה של העיר וושינגטון בסוף המאה ה-18 אליה הועברה הבירה האמריקאית מפילדלפיה. סגנון הבנייה הרשמי שבין 1785 עד 1815 זכה לכינוי "ארכיטקטורה פדרלית" (en) בתולדות האדריכלות האמריקאית. בניין הקפיטול, הבית הלבן ומבני ציבור וממשל מפורסמים נוספים נבנו באותה תקופה ובסגנון זה.
אחד האדריכלים הפעילים ביותר בתקופה זו היה תומאס ג'פרסון, איש עידן האורות ונשיאה השלישי של ארצות הברית. בתפישתו, האדריכלות הממסדית של האומה צריכה לשדר צדק ודמוקרטיה. אדריכל בולט נוסף מתקופה זו שבנה מבנים בסגנונות נאו-קלאסיים הוא בנג'מין לאטרוב, שנודע בעיקר בתכנון בניין הקפיטול. אדריכלים נוספים הם אשר בנג'מין, צ'ארלס בולפינץ', סמואל מקינטיר, אלכסנדר פאריס וויליאם ת'ורנטון.
משנות ה-40 של המאה ה-19 פרח סגנון מחודש אחר ששאב את השראתו מימי הביניים - סגנון התחייה הגותית. סגנון מחודש זה החל להתפתח באנגליה כבר מאה שנים קודם לכן אך זכה בארצות הברית לפופולריות רבה. קתדרלות נאו-גאותיות רבות נבנו בערים הגדולות בארצות הברית בצורה שנראתה כמעט זהה לקתדרלות הגותיות של אירופה מהמאות ה-12 עד ה-14. הקתדרלה הלאומית של וושינגטון וקתדרלת פטריק ה"קדוש" שבניו יורק הן מהדוגמאות המוצלחות ביותר לסגנון בנייה זה.
סגנון תחייה נוסף שהתפתח בארצות הברית במאה ה-19 הוא הנאו-רנסאנס, התחדשות של אדריכלות הרנסאנס הצרפתי בעיקר, שהופיעה בעיקר במבני יוקרה ואחוזות באזור החוף המזרחי. דוגמה בולטת לסגנון זה היא אחוזת בילטמור שבצפון קרוליינה.
ראו גם:
המודרניזם בארצות הברית
ערך מורחב – אדריכלות מודרנית
- ערך מורחב – אסכולת שיקגו (אדריכלות)
האדריכלות המודרנית התפתחה באירופה על רקע השינויים החברתיים והטכנולוגים שהתחוללו בעקבות המהפכה התעשייתית. המהפכה התעשייתית חוללה שינויים רבים גם בארצות הברית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 אשר הובילו להתפתחות גדולה של הערים ובהתאם גם לשינויים באדריכלות. לעומת האדריכלות האירופאית שעיקרה נבע מתפישות סוציאליסטיות ועל רקע של מציאת פתרון מגורים להמונים, התאפיינה באדריכלות המודרנית בארצות הברית במאפיינים אחרים.
בהיבט העיצובי של המודרניזם, התאפיינה ארצות הברית בדומה לאירופה במעבר לאדריכלות נטולת קישוטים ופונקציונאלית. הזרם האמריקאי שהוביל מגמה זו היה אסכולת שיקגו, סביב תחילת המאה ה-20. אסכולה זו הייתה התפתחות של האדריכלות הנאו קלאסית עם הפחתה של הקישוטיות לטובת פונקציונליות. לואיס סאליבאן, אחד האדריכלים המשפיעים ביותר באסכולה זו, תבע אף את המוטו של האדריכלות המודרנית: "Form Follows Function" (הצורה נובעת מהפונקציה, ולא להפך). בעוד אסכולות אירופאיות כגון הבאוהאוס ואדריכלים מודרניסטיים שונים ניסו לעשות מהפכה סגנונית בצורה של מניפסטים ואידאולוגיה מודרניסטית חדשה (ראו: CIAM) התפתחות המודרניזם בארצות הברית לא הייתה מהפכנית אלא המשך טבעי של הסגנונות הקודמים שאיפיינו את המדינה.
חלק מעקרונות הסגנון הבינלאומי, שהיה תולדה של המודרניזם, אומצו בארצות הברית בצורות שונות, בעיקר אחרי שנת 1933 שבה נסגר בית ספר הבאוהאוס אשר בגרמניה ואדריכלים אירופאים רבים היגרו אל מעבר לים. החשובים שביניהם הם מנהלי הבאוהאוס לשעבר מיס ואן-דר-רוהה וואלטר גרופיוס שהשתלבו בענף הבנייה האמריקאי והשפיעו רבות על הבנייה המודרניסטית באמריקה.
באותה תקופה במקביל, היה פעיל מאד בכל רחבי ארצות הברית האדריכל פרנק לויד רייט, אחת הדמויות החשובות ביותר באדריכלות האמריקאית בפרט ובאדריכלות המאה ה-20 בכלל. רייט צמח מתוך אסכולת שיקגו וגדל על ערכים אמריקאים שמרניים אותם שילב עם רעיונות המודרניזם. אחדים מהמבנים המפורסמים ביותר שלו, הנחשבים עד היום ליצירות מופת אדריכליות הם מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים בניו יורק ו"הבית על האשד" שנבנה בפנסילבניה בשנות ה-30.
צורה נוספת של האדריכלות המודרנית בארצות הברית הייתה האר דקו, סגנון שמקורו בצרפת בשנות ה-20. האר-דקו היה פופולרי במיוחד בבנייה של מבני ציבור וגורדי שחקים בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-20. מבני אר-דקו רבים נבנו בערים הגדולות בצפון מזרח המדינה וכן גם במיאמי ובלוס אנג'לס. בניין קרייזלר בניו יורק הוא אחד הידועים ביותר בסגנון האר-דקו הקלאסי.
ראו גם:
התפתחות גורדי השחקים בארצות הברית
עם הגעת הצפיפות בערים האמריקאיות לשיאים חדשים בעקבות תהליך העיור של המהפכה התעשייתית החלו להופיע גורדי שחקים רבים כתוצאה מכך. המצאת המעלית באמצע המאה ה-19 והתפתחות תעשיית הפלדה בארצות הברית היו מנוף טכנולוגי להתפתחות של גורדי השחקים. מבנים רבי קומות החלו להיבנות בקצב עולה במרכזי הערים ניו יורק ושיקגו בסוף המאה ה-19 והיו למבנים הגבוהים ביותר בעולם באותה תקופה. משנות ה-80 של המאה ה-19 החלה תחרות לא רשמית בין בנייני שתי הערים כאשר כל מספר שנים בניין אחר זכה לתואר "הבניין הגבוה ביותר בעולם". המירוץ החל למעשה בשיקגו, בה התפתח גם הסגנון המקומי של בנייני משרדים הרבי קומות בשם "אסכולת שיקגו". גורדי השחקים בעיר ניו יורק לעומת זאת הושפעו יותר מצריחי הקתדרלות הגותיות ונבנו ברוח התחייה הגותית, כדוגמת בניין וולוורת'.
במהלך המאה נבנו בניינים רבי קומות גם בערים נוספות ורבות בארצות הברית ובסגנונות אדריכליים שונים. ארצות הברית הובילה את העולם בתחום הבנייה לגובה כמעט עד סוף המאה ה-20 אז עיקר הבנייה של גורדי שחקים עבר למזרח הרחוק.
גורדי השחקים האמריקאים היו לא רק בניינים גבוהים ופרויקטים אדריכליים מרשימים אלא גם סמלים. בתוך ארצות הברית הם היוו סמל של עוצמה ויציבות עבור החברות אותן הם שירתו ומחוץ לארצות הברית הם סימלו את חוסנה הכלכלי של המדינה. מסיבה זו בין השאר, בחר ארגון אל-קאעידה לפגוע דווקא במטרה זו בפיגועי 11 בספטמבר. מאז אותם פיגועים חלה תפנית בגישה האמריקאית לנושא גורדי השחקים ובמספר השנים האחרונות שוקדים המהנדסים והאדריכלים על פתרונות חדשים לבנייה של בנייני משרדים גדולים.
ראו גם:
פוסטמודרניזם
- ערך מורחב – אדריכלות פוסטמודרנית
התרבות האמריקאית של אחרי מלחמת העולם השנייה הולידה את תפישת הפוסטמודרניזם שניכרה גם בתחום האדריכלות. האדריכלות הפוסטמודרנית החלה להתפתח לראשונה בארצות הברית בסביבות שנות ה-60. סגנון זה ביטל את רוב העקרונות של המודרניזם ואת רוב העקרונות האידאולוגיים באדריכלות בכלל. האדריכלות הפוסטמודרנית פרחה בארצות הברית משום שהתאימה לתרבות האמריקאית הצרכנית והקפיטליסטית, והיא סיפקה לציבור את מה שהוא רצה לראות בנוף העירוני.
הדעות בנושא האדריכלות הפוסטמודרנית הן רבות ומנוגדות, כאופיה של הפילוסופיה הפוסטמודרנית, אך היטיב לנסחן האדריכל האמריקאי רוברט ונטורי ב-1966. המשנה של ונטורי שהשפיע על אדריכלים פוסטמודרניסטים רבים יצרה, בעיקר בארצות הברית, אדריכלות אקלקטית, חסרת אידאולוגיה, קישוטית ולעיתים אף פופוליסטית. על אף שחלק ממאפיינים אלו נתפשים כשליליים, לא כך רואים הפוסטמודרניסטים את התוצאה של אדריכלות זו. אדריכלים אמריקאים פוסטמודרניסטים בולטים נוספים הם: פיליפ ג'ונסון ומייקל גרייבס.
זרם אחר שצמח מתוך האדריכלות הפוסטמודרנית הוא הדה-קונסטרוקטיביזם.
הדה-קונסטרוקטיביזם, כמו גם הפוסטמודרניזם, אינו סגנון אמריקאי ייחודי, אך התבלט מאד במיוחד בארצות הברית.
בנייה עממית ופרטית
-
בית מגוריו של ג'ורג' וושינגטון -
בתים בסגנון ויקטוריאני בסן פרנסיסקו
אורבניזם ופרבור בארצות הברית
- ערך מורחב – פרבור
בשנת 1944 קיבל הממשל האמריקאי מספר החלטות שעודדו באופן ישיר בנייה של בתים פרטיים וייצור המוני של מכוניות פרטיות. התוכנית נועדה בעיקר לתמוך בוותיקי מלחמה ולעודד צמיחה כלכלית בארצות הברית. מאותה תקופה ובעיקר במהלך שנות ה-50 וה-60 צמחו הפרברים האמריקאים ומרכזי הערים החלו לאבד מחשיבותם ומרכזיותם, כפי שהייתה במחצית הראשונה של המאה ה-20. תהליך זה נקרא פרבור והוא היה בעל השפעה רבה על הנוף העירוני והאדריכלי של ארצות הברית.
הפרבר האמריקאי הטיפוסי הוא רשת רחובות ישרה (שתי וערב) השזורה באלפי בתים פרטיים מוקפים חצר. הפרברים מאופיינים בצפיפות אוכלוסין נמוכה במיוחד ובנגישות מקסימלית של כלי רכב פרטיים, עד כדי כך שהליכה ברגל ונסיעה בתחבורה ציבורית מוחלפים כמעט תמיד בתחבורה פרטית. תהליך הפרבור בארצות הברית משך עסקים רבים אל מחוץ למרכזי הערים ובנייה של קניוני ענק, עודד סלילה מאסיבית של כבישים מהירים ומרובי נתיבים וגרם בסופו של דבר להתדרדרותם הכלכלית של מרכזי הערים. כבר בשנת 1961 פרסמה הסופרת ג'יין ג'ייקובס את הספר "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" שבו הספידה את הערים האמריקאיות, בביקורת קשה על תהליך הפרבור. לספר זה הייתה השפעה רבה מאד על תכנון הערים במאה ה-20. ערים אמריקאיות רבות מנסות כיום לעודד בקושי רב את התהליך ההפוך על מנת לפתח חזרה את מרכזיהן.
ראו גם
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל האדריכלות | ||
|
פורטל ארצות הברית | ||
קישורים חיצוניים
23720335אדריכלות בארצות הברית