רבי אברהם צדוק
| לידה |
א' בתשרי תרע"א תימן צנעא |
|---|---|
| פטירה |
ט' באלול תשנ"ח (בגיל 87) ישראל, קריית אתא |
| כינוי | מָארִי אִבְּרַהִם צַאלֹח |
| תאריך עלייה | תש"ד |
| מקום מגורים | צנעא, קריית בנימין |
| מקום פעילות | צנעא, קריית בנימין |
| רבותיו | מארי סעיד עוזרי ורבי יחיא קאפח |
| בת זוג | יהודית (לבית סירי) |
| אב | רבי שלום צאלח |
| אם | יונה לבית ודעי |
הרב אברהם צדוק (מָארִי אִבְּרַהִם צַאלֹח) (א' בתשרי תרע"א-ט' באלול תשנ"ח) היה מנהיג ליהודי תימן בתקופת העליה, ורבה של שכונת התימנים בקריית אתא (היום 'שכונת נווה אברהם').
ביוגרפיה
נולד ביום שבת קודש ראש השנה תרע"א, בצנעא בירת תימן, לרבי שלום צאלח (דור שישי למהר"ץ סבו של מהרי"ץ) ויונה לבית ודעי. בגיל עשר התייתם מאביו. בהיותו הבן הבכור נאלץ לסייע בפרנסת אמו ושלושת אחָיו. עם השנים למד את מלאכת האריגה, וממנה התפרנס. עם זאת המשיך להתמיד בלימוד אצל רבותיו בתחילה מארי סעיד עוזרי ומאוחר יותר רבי יחיא קאפח. (שני רבותיו אלה היוו שני צידי מתרס במחלוקת בין הדרדעים והעקשים בתימן, אך הוא לא ראה סתירה בלימוד בשתי השיטות) בין חבריו לספסל הלימודים, הרב אהרן חמדי, ורבי יוסף קאפח שממנו אף קיבל אחרי פטירת סבו רבי יחיא.
בגיל צעיר חלה ברגליו ועקב טיפול רפואי שגוי סבל מנכות ברגלו האחת עד סוף ימיו.
נשא לאשה את הרבנית יהודית (לבית סירי). התמנה לרב בבית הכנסת הגדול 'כניס אל כוחלאני'. לאחר לידת בנו הרביעי בשנת תש"ד עלה לארץ במסע משולב רכיבה והליכה רגלית עד נמל עדן בדרך נולד בן נוסף שנפטר כבן חודש מטלטולי הדרך. שבעת ילדיו האחרים נולדו בארץ.
התיישב בתחילה במעברת עולים בקריית שמואל ולאחר מכן בשכונת קריית בנימין. בתקופה זו נדרשה הנהגתו מול בעיות הקליטה בעיקר מבחינה רוחנית
רבי אברהם ניהל מאבקים רבים עם הממסד מטעם מפא"י שהציבו קשיים רבים בפני העולים בשמירת מצוות וחינוך מסורתי. פעילותו הציבורית בין העולים היתה לא רשמית ומצורך השעה, בשנת תשי"ב הוכר על ידי הרבנות הראשית כרב הקהילה, על פי בקשת התושבים.
למעלה מחמישים שנה הנהיג את הקהילה. באופן מסורתי וכחלק מתפקידו כרב, היה גם שוחט ומוהל. בשנותיו האחרונות חלה מאוד. נפטר בשנת תשנ"ח. ונטמן בין אנשי קהילתו בבית העלמין בקרית אתא.
הנהגתו הציבורית
יחסו אל תופעת קום המדינה והנצחונות המלחמתיים היה אוהד וראה בהם התגלות של חסד ואתחלתא דגאולה, עם זאת יחסו ההשקפתי אל אנשי הציונות והשלטון היה קנאי. בהתכתבותו עם אנשי העדה החרדית בירושלים הוא מבכה את מצב ה'עידה התימנית' שלדבריו חווה חורבן רוחני בארץ.
מאוד הקפיד על חינוך הנוער בארץ, והרבה לעורר כי ההנהגה בארץ צריכה להיות שונה מזו שבתימן לדבריו לשיטתו חלה חובה לשלוח כל נער לישיבה שכן במצב השורר אי אפשר להיות יהודי כשר בלי ללמוד בישיבה. ובעצמו היה מסתובב בין בתים ומפציר בהורים לרשום את ילדיהם לישיבות. בין תלמידיו מאותה תקופה הרב משה תנעמי רב הישוב רכסים.
את רוב ילדיו שלח ללמוד אצל הרב אליהו מישקובסקי בישיבת כנסת חזקיהו.
משפחתו
מבניו:
- הרב שלום צדוק רב הישוב בני עי"ש.
- הרב עמנואל צדוק.
- הרב שלמה, דיין ורב קהילה בבני ברק.
- המוהל הרב טוביה (נפטר בתשע"ד).
- הרב ינון, רב קהילה ברעננה (נפטר בתשפ"ב).
- חתנו הרב יחיאל תם רב בעיר חולון וראש מחלקת נישואים ברבנות.
הנצחה
כולל 'צדקת אברהם' הוקם ע"י נכדו הרב נריה צדוק. רחוב על שמו בשכונת התימנים, ששמה שונה בשנת תש"ס לשם 'נווה אברהם'.
קישורים חיצוניים
- רבי אברהם צדוק (צאלח) באתר נוסח תימן
- [1]הרב אברהם צדוק באתר 'מסורת'
- [2] לזכרו באתר 'אתא' הקריה הראשונה.
- תפילה וסליחות ביו טיוב