רבי משולם זמיל סג"ל-עפשטיין
רבי משולם זעמיל הלוי סג"ל-עפשטיין (קס"ח - י"א בחשון רמ"ז) היה רבה של פרנקפורט דמיין שבגרמניה.
| לידה |
קס"ח פרנקפורט, גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
י"א בחשון רמ"ז (בגיל 78 בערך) פרנקפורט, גרמניה | ||
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט | ||
| מקום פעילות | פרנקפורט, גרמניה | ||
| מקום מגורים | פרנקפורט, נירנברג | ||
| תחומי עיסוק | רב, אב בית דין | ||
| השתייכות | יהדות אשכנז | ||
| בני דורו | אחיו רבי נתן סג"ל-עפשטיין, מהר"ם מינץ, רבי יעקב מרגליות | ||
| בת זוג |
ביילא שורכין (ארנהיים) | ||
| אב | רבי יעקב סג"ל-עפשטיין | ||
| אם | חוה (בוקסבוים) | ||
| |||
ביוגרפיה
רבי משולם זעמיל סג"ל-עפשטיין נולד בשנת קס"ח בפרנקפורט דמיין שבגרמניה, לרבי יעקב סג"ל-עפשטיין[1] ולחוה בת רבי אברהם בוקסבוים[2]. אביו היה נקרא בתחילה רבי יעקב סג"ל ונוסף לו השם אפשטיין על שם חותנו שהתגורר בעיר אפשטיין שבמדינת הסן שבגרמניה[3].
שמו שניתן לו בעת ברית המילה היה משולם, ושם הכינוי שלו (חול קרייש[4]) היה זלמן. עם הזמן הוא כונה בשם זעמיל שפירושו נקי ולבן. שמו נזכר ונידון באריכות בשו"ת מהר"ם מינץ גט לרייכצא בתו של רבי משולם זעמיל, והוא דן באריכות אודות כתיבת שמו של רבי משולם זעמיל בגט[5].
בשנת רי"ז עבר להתגורר בעיר אופנהיים עקב כובד המיסים בפרנקפורט, ולאחר מכן חזר שוב לפרנקפורט[6].
אשתו הראשונה היתה מרת ביילא[7]. לאחר פטירת אשתו, נשא בזיווג שני את מרת שורכיין ארנהיים, אך זיווג זה לא צלח יפה, והם התגרשו[8]. גם גט זה סידר המהר"ם מינץ (אשר היה לאחר הגט הראשון שסידר המהר"ם מינץ לבתו), אשר בא לצורך כך במיוחד ממיינץ לפרנקפורט[9].
בסביבות שנת ר"ל, החל לכהן כרבה של פרנקפורט וכאב בית הדין בעיר. פעל רבות למען יהדות פרנקפורט. ביתו היה מקום התאספות לרבנים, וכן עמד בקשרי מכתבים עם רבים מבני דורו. בשנת רל"ה, נקרא על ידי פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", לשמש כדיין בסכסוך מקומי[2].
נפטר בי"א בחשון רמ"ז, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט[2].
על מצבת קברו נכתב: ”זקן רגיל ונאה פרקו, עמל ועסק בדת חשוק', יגיעו במצות הש' וחוק', השלים נפשו למיתת נשיק', ה"ה מהר"ר משלם בר יעקב הלוי הנפטר ונקבר ביום ג' י"א מרחשון שנת רמ"ז תנצב"ה[10]”.
תשובה אחת ממנו נמצאה בגניזה הקהירית, בדבר סוחר אחד שעשק תלמיד חכם אחד, ואותו תלמיד חכם נידה אותו, ורבי משולם זעמיל נדרש להשיב בנידון. יחד עם תשובתו זו, נמצאו גם תשובותיהם של רבי יעקב מרגליות רבה של נירנברג, ושל רבי אייזיק רויטלינגן רבה של גינגן שבגרמניה. תשובות אלו הוהדרו על ידי רבי יצחק הוטנר, ונדפסו על ידי מכון ירושלים בספר הזכרון על רבי בצלאל ז'ולטי[11].
משפחתו
- בתו מרת רייכצא, היתה נשואה לרבי מענכן בן רבי מאיר ויישנוייא ממיינץ, אך התגרשה ממנו.
- בתו מרת גולדה, היתה נשואה לרבי גומפריכט סג"ל-עפשטיין שכיהן כרב בפרנקפורט, אך התגרשה ממנו.
- חתנו, רבי יעקב מנירנברג
- בנו, רבי יעקב סג"ל-עפשטיין
- בנו, רבי גומפכן סג"ל-עפשטיין
אחיו היה רבי נתן סג"ל-אפשטיין, שכיהן אף הוא כרבה של פרנקפורט (בסביבות השנים ק"פ - ר"כ), והיה מגדולי פוסקי יהדות אשכנז בדורו[3].
הערות שוליים
- ↑ אביו רבי יעקב מוזכר בשו"ת מהרי"ל, סימן צ"ו, אודות מעשה שאירע עם בנו רבי נתן אפשטיין; נפטר בד' בחשון קצ"ט (הרב משה פוליטנסקי, אלה תולדות, פרק ו', עמ' ל"ב).
- ^ 2.0 2.1 2.2 הרב משה פוליטנסקי, אלה תולדות, בני ברק, חשון תשפ"ו, פרק ו', עמ' ל"א.
- ^ 3.0 3.1 הרב משה פוליטנסקי, אלה תולדות, בני ברק, חשון תשפ"ו, פרק ו', עמ' ל"ב.
- ↑ הרב בנימין שלמה המבורגר, מתן שם עריסה: 'חול קרייש', בתוך: שרשי מנהג אשכנז חלק א', עמודים 415 - 455; חולקרייש: כל מה שרציתם לדעת על המנהג היהודי העתיק, באתר הידברות.
- ↑ רבי משה מינץ, שו"ת מהר"ם מינץ, סימן ל"ז: ”והיה לי קצת ספיקא בשם ר' זעמל, והוא נקרא משולם לספר תורה, והוא שם הקודש שנתן לו אביו בשעת מילתו, והכינוי של חול של משולם הוא זלמן הוא השם שנתן לו אביו ואמו מעריסתו, בשבת שהולכת עמו לבית הכנסת, שקורים חול קרייש, וזהו עיקר שם של כינוי מההוא גברא, על שם משפחתו, כאשר מצינו הרבה זלמן שנקראים משלם, ומקצת זלמן נקראים שלמה, ויש יקותיאל, ויש אליקים, כל אחד על שם משפחתו. ויש לההוא גברא עוד כינוי, והוא זעמיל, שניתן לו אחר כך, ועל שם היופי קורין לו בני אדם הכי, כלומר נקי ולבן כסולת נקייה. ורוב העולם קוראים אותו זעמיל ופורתא זלמן”, והמהר"ם מינץ דן שם באריכות כיצד יש לכתוב את שמו בגט.
- ↑ מאיר וונדר, אלף מרגליות, עמ' 739, ירושלים תשנ"ג, באתר אוצר החכמה.
- ↑ נפטרה בשנת 1456
- ↑ בסביבות שנת ר"כ, מאיר וונדר, אלף מרגליות, עמ' 740, ירושלים תשנ"ג, באתר אוצר החכמה.
- ↑ רבי משה מינץ, שו"ת מהר"ם מינץ, סימן ל"ז; בתשובתו זו הוא מזכיר גם גט זה לענין כתיבת שמו בגט.
- ↑ רבי מרדכי הורוויץ, אבני זכרון, מס' 124.
- ↑ ספר הזכרון למרן הגרי"ב ז'ולטי זצ"ל, עמ' רנ"ו - רס"ג, הוצאת מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ז, באתר אוצר החכמה.