מזרקת סילון המים

מזרקת סילון המים (בצרפתית: Jet d'Eau, ז'ה ד'או) היא מזרקה גדולה בז'נבה, שווייץ. המזרקה היא אחד מאתרי התיירות המפורסמים בעיר ואחת המזרקות הגדולות בעולם. היא ממוקמת על הגדה הדרומית של אגם ז'נבה, במקום בו הוא מתנקז אל נהר רון.

סילון המים הניתז מן המזרקה מתנשא לגובה רב וניתן לחזות בו מרחבי העיר ואף בתעופה בגובה 10 ק"מ מעליה. בסך הכול, 150 ליטר מים ניתזים מהמזרקה בשנייה לגובה של 140 מטרים על ידי שתי משאבות הצורכות 500 קילוואט ומופעלות באמצעות מתח של 2,400 וולט. המים יוצאים מן המזרקה במהירות של 200 קמ"ש. בזמן פעילות המזרקה נמצאים בכל רגע כ-7,000 ליטר מים באוויר, ולכל טיפה לוקח כ-16 שניות לחזור לאגם מרגע התזתה מהמזרקה.^[1] כאשר נושבת רוח חזקה, נוטה המזרקה להרטיב את סביבתה אם היא פועלת, ובעקבות שינויים בכיוון הרוח יכולים מבקרים המצויים בסביבת המזרקה להירטב בפתאומיות.

היסטוריה

המזרקה בגרסתה הראשונה נבנתה ב-1886 ב-Usine de la Coulouvrenière, לא רחוק ממיקומה הנוכחי. באותו זמן הטורבינות ההידראוליות החדשות שנבנו בנהר רון הביאו להצטברות לחץ גבוה של מים בעת שבעלי המלאכה סיימו את יום העבודה וסגרו את הברזים במקום עבודתם. הפתרון הזמני שנמצא לשם כך, בזמן פיתוחה של מערכת חלופית, היה ליצור מפלט למים המצטברים, מה שהביא להיווצרות מזרקה שהתנשאה לגובה 30 מטרים ושחררה את לחץ המים. היו שזיהו את הפוטנציאל התיירותי של המזרקה ואת ערכה האסתטי, וב-1891 עברה המזרקה למיקומה הנוכחי והופעלה לראשונה בחגיגות "פסטיבל ההתעמלות הלאומי", בהן צוינו גם 600 שנה להקמתה של שווייץ. הגובה המרבי של סילון המים הניתז היה באותו זמן 90 מטרים. המזרקה כפי שהיא מוכרת כיום הוקמה ב-1951, ומערכת השאיבה שלה שואבת מים מאגם ז'נבה במקום ממימי העיר.

החל מ-2003 פועלת המזרקה במשך כל שעות היום בכל ימות השנה, למעט בימי כְּפוֹר ובימים בהם נושבת רוח חזקה במיוחד. המזרקה פועלת גם בשעות הערב בין האביב לסתיו, ומוארת באמצעות 12 נורות הצורכות 108 קילוואט.