תנאי בני גד ובני ראובן

תנאי בני גד ובני ראובן הוא שם כולל לסדרת פרטים הצריכים להתקיים על פי ההלכה בכל תנאי, כדי שתנאי זה יהיה בר תוקף, וכאשר יעדרו פרטים אלו מהתנאי יחול המעשה גם אם התנאי לא יתקיים.

הדינים

מקור הדינים

מקור הדינים הוא בחומש במדבר:

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ"

— ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים כ'-כ"ד

בחומש מתואר אודות תנאי שהתנה משה עם בני שבט גד ובני שבט ראובן, בנוגע לקבלתם אחוזת נחלה בעבר הירדן המזרחי, זאת בתנאי שיצאו חלוצים למלחמה לפני אחיהם בעבר הירדן המערבי:

במשנה נלמדו דינים אלו לכל תנאי:

רבי מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אינו תנאי, שנאמר (במדבר לב) ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן, וכתיב, ואם לא יעברו חלוצים. רבי חנינא בן גמליאל אומר, צריך היה הדבר לאמרו, שאלמלא כן, יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו.

— מסכת קידושין, פרק ג', משנה ד'

במשנה יש מחלוקת: רבי מאיר אומר שכל תנאי צריך להיות כתנאי בני גד ובני ראובן, משום שכך הוא לומד את סדר הדברים הכתובים. לדעת התוספות רבי חנינא בן גמליאל חולק על רבי מאיר לגמרי, והוא סובר שכל תנאי לא צריך ליהות כתנאי בני גד ובני ראובן משום שהוא מבין שסדר הדברים לגבי בני גד ובני ראובן הוא הכרחי, שאם לא היה כתוב כך אז היה נראה כאילו אף בארץ כנען לא ינחלו. לדעת רש"י רבי חנינא בן גמליאל מסכים לגבי שאר הדברים והוא חולק רק על תנאי כפול. השולחן ערוך פסק כדעת רבי מאיר.

נלמדו מספר פרטים מתנאי זה, רובם בדברים שנראו לחכמים כמהותיים לצורך הבהרת דעתו של עושה התנאי, ונקטו חכמים שאם לא תובהר דעתו של עושה התנאי די הצורך ייתכן ועושה המעשה רוצה בקיומו גם אם לא יתקיים התנאי, ואף שבנוסף הוא רוצה גם בקיומו של התנאי, אין הוא כורך חלות המעשה עם קיום התנאי.

פרטי הדינים

פרטי הדינים הנלמדים מתנאי בני גד ובני ראובן הם:

א. שיהיה המעשה דבר שניתן לבצעו גם על ידי שליח, וכל תנאי שאי אפשר לעשותו על ידי שליח, אין בו גרימה של מעשה ותוצאה, אלא סיבה וחלות דין, ולכן גם אין אפשרות לבטל את חלות הדין על ידי תנאי.

ב. שיהיה התנאי כפול, ויפרש עושה התנאי שאם יתקיים התנאי יהיה המעשה קיים ואם לא יתקיים התנאי יהיה המעשה בטל, ולא יסתפק בפירוש אחד מהצדדים בלבד.

ג. שיהיה הן קודם ללאו: שתחילה יפרש עושה התנאי את הצד החיובי, שאם יתקיים התנאי יהיה המעשה קיים, ורק אחר כך יפרש את הצד השלילי, שאם לא יתקיים התנאי יהיה המעשה בטל.

ד. שיהיה תנאי קודם למעשה: שקודם יפרש עושה התנאי את התנאי ואחר כך יפרש את המעשה, לדוגמה: "אם תתני לי מאתיים זוז יהיו קידושייך קידושין" - צורה תקנית, "קידושייך יהיו 'קידושין אם תתני לי מאתיים זוז" - צורה לא תקנית.

רבי חנינא בן גמליאל חולק על הצורך בתנאי כפול, ונחלקו הראשונים בדעתו אם הוא חולק גם על הצורך בשאר הפרטים הנזכרים.

ראו גם

• תנאי (הלכה)
• תנאי בית דין

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28763824תנאי בני גד ובני ראובן