שעשועי לשון

משחק לשוני המצריך הרכבה של מילים מאותיות

שעשועי לשון ומשחקי מילים הם מגוון השימושים הנעשים בשפה לשם שעשוע, תוך ניצול סגולותיה של השפה. שעשועי לשון ומשחקי מילים משמשים לא רק לשם שעשוע אלא גם כאמצעי ספרותי בשירה או בפרוזה.

שעשועי לשון עיקריים הם:

תשבץ: שעשוע הלשון הנפוץ ביותר. תשבץ רגיל מתבסס על אוצר המילים של הפותר ועל הידע שלו. תשבץ היגיון מתבסס יותר על וירטואוזיות לשונית של המחבר ושל הפותר, משום שהגדרותיו מרומזות.
חידות לשוניות: חידות המעמידות במבחן את יכולתו הלשונית של הפותר ואת אוצר המילים שלו, כמו גם את חריפותו.

דוגמה: קפד ראשו - לוקחים מילה, מורידים את האות הראשונה שלה ומקבלים מילה אחרת, למשל: פרח סתווי, קפד ראשו - בעל חיים איטי, תשובה: חצב - צב. כמו כן קיימת גרסה שונה במקצת, "קפד זנבו", ובה מורידים את האות האחרונה.

פלינדרום: מילה או משפט שניתן לקרוא אותם בה במידה מימין לשמאל ומשמאל לימין והתוצאה דומה, למשל: "ילד כותב בתוך דלי", או הסיפור "עגיל זמן מזל יגע".
ליפוגרמה: השמטה עקבית של אות או אותיות מסוימות מתוך טקסט ספרותי.
אנגרמה: ערבוב סדר האותיות במילה לשם קבלת מילה חדשה. שימוש נרחב באנגרמות נעשה בהגדרות של תשבצי היגיון.
לשון נופל על לשון: שימוש במילים בעלות צליל דומה בסמיכות, אף כי משמעותן אינה דומה.
שוברי שיניים: משפטי שעשוע אשר נוצרו לשם האתגר שבהגייתם, למשל "שׂרה שׁרה שׁיר שׂמח".
משמעות כפולה. למשל: המילה "נעים" שפירושה או "טוב, נחמד", או "זזים". וכן המילה: "מועד", שפירושה או "חג", או "נופל".
צלילים דומים ("מלך המלח" משירו של יהודה עמיחי).
חריזה: שתי מילים המסתיימות בצליל דומה. נפוצה בעיקר בשירה ופזמונאות. החריזה משמשת גם כשעשועי לשון לילדים, וידועים בנושא זה ספריה של דתיה בן-דור בהם "שטוזים" (הלחם של שטויות וחרוזים). הדבר כולל דבר אבסורדי עם חריזה. למשל: "פעם עורב שיחק במחשב".