הסכם ברטיני

הסכם ברטיני (בצרפתית: Le traité de Brétigny, באנגלית: The Treaty of Brétigny),‏ (8 במאי 1360) הוא הסכם שנחתם בין אדוארד השלישי מלך אנגליה לבין ז'אן השני מלך צרפת. ההסכם נחתם בכפר ברטיני שממזרח לעיר שארטר וסימל את סיום חלקה הראשון של מלחמת מאה השנים.

ההסכם נחתם ארבע שנים לאחר שז'אן השני, מלך צרפת נלקח בשבי בידי האנגלים בקרב פואטייה (19 בספטמבר 1356). על פי הסכם זה, אדוארד השלישי ויתר על זכותו לרשת את כתר צרפת ואת דוכסות נורמנדי. מאידך, הוכרה סמכות שלטונו בחבלי גסקוניה ופואטו ובעיר קאלה שלחופי התעלה. הוא קיבל לרשותו גם חבלי ארץ נוספים ובהם סנטון, לימוזן ופריגו. נקבע כופר נפש בעבור שחרורו של המלך ז'אן השני מן השבי האנגלי בסכום של שלושה מיליון מטבעות זהב. כמו כן הוסכם כי יוחזקו 40 בני ערובה לתשלום החוב מקרב האצולה הצרפתית ובהם שני בניו של המלך: ז'אן, דוכס ברי ולואי, דוכס אנז'ו.

ז'אן השני הורשה לשוב לצרפת כדי לגייס את הכספים הדרושים, אך בעת שניסה לעשות כן נמלט בנו לואי, דוכס אנז'ו מן השבי האנגלי. המלך ז'אן השני זעם על הפרת הסכם ברטיני על ידי בנו, דבר שאותו ראה כפגיעה בכבודו. היות שלא עלה בידו לגייס את הסכום הנדרש, חזר ז'אן השני לשביו באנגליה בתחילת 1364 ומת שם באפריל של אותה שנה.

ב-1369 בנו, שארל החמישי מלך צרפת הכריז מלחמה על אנגליה בטענה כי לא עמדה בהתחייבותיה על פי הסכם ברטיני. ב-1377 עם מותו של אדוארד השלישי, האנגלים לא שלטו אלא בנחלותיהם סביב העיר בורדו ובעיר קאלה.

מורשת

האמנה לא הובילה לשלום בר-קיימא, אך השיגה הפוגה של תשע שנים ממלחמת מאה השנים. בשנים שלאחר מכן, הכוחות הצרפתיים היו מעורבים בקרבות נגד האנגלו-נבארזה (ניצחונו של ברטרנד דו גוסקלין בקוצ'רל ב-16 במאי 1364) והברטונים.