שה האלוהים

שֶׂה הָאֱלֹהִים (ביוונית: Ἀμνὸς τοῦ Θεοῦ, אָמְנוֹס טוּ תֶאוֹי; בארמית: ܐܶܡܪܶܗ ܕ݁ܰܐܠܳܗܳܐ, אֵמרֵה דַּאלָהָא; בלטינית: Agnus Dei, אַגְנוּס דֶּאִי) הוא כינוי לאותו האיש המופיע בברית החדשה. זהו גם שמו של החלק האחרון בתפילת המיסה הקתולית, אשר הולחן פעמים רבות.

מקור הביטוי הוא בפרק הראשון של הבשורה על-פי יוחנן, המתאר את טבילת אותו האיש.

ישנן פרשנויות רבות לקטע ממנו צוטט הביטוי ומשמעותו.

במוזיקה

מלחינים רבים הלחינו את האגנוס דאי, בדרך כלל כאחד מפרקי המיסה או של הרקוויאם. אולם לעיתים הוא עומד לבדו כמו ביצירתו של סמואל בארבר "אדאג'ו לכלי מיתר". המוזיקה בפרק זה בדרך כלל מאופיינת ברגש עז.

באמנות

אותו האיש מסומל כשה המוקף הילה, נתון בתוך גרלנדה (זר ניצחון) העשויה עלים ופירות.

באיקונוגרפיה "שה האלוהים" הוא מוטיב בולט החל מתחילת ימי הביניים. בדרך כלל מוצב ליד השה צלב אשר גם יכול להופיע במספר צבעים. לעיתים השה שוכב בפני ספר כאשר מסביבו שבעת החותמות. לעיתים השה מדמם מאזור הלב.

"שה האלוהים" מופיע גם באמנות הישראלית. הצייר יגאל תומרקין, במסגרת טיפולו במיתוסים ובאייקונים בעלי משמעות דתית תרבותית קדומה, השתמש רבות בדימוי השה.