אלפבית רוני
אלפבית רוּני הוא שם כתב אלפביתי שבו נעשה שימוש לכתיבת שפות גרמאניות שונות, החל מן המאה ה-1 לספירה. הכתב היה בשימוש בגרמניה וארצות השפלה עד המאה ה-7 לספירה, באנגליה עד המאה ה-11 לספירה, ובארצות סקנדינביה עד סוף ימי הביניים. לא ידוע היכן התפתח הכתב במקור ולאיזה צורך.
בשל אורך התקופה וגודל המרחב הגאוגרפי שבו נעשה שימוש באלפבית זה, ומספר השפות השונות שנכתבו בו, נוצרו בו וריאציות שונות, ולכן מדויק יותר לראות בו שם כולל למשפחה של כתבים אלפביתיים ולא כתב אחד. העתיק והידוע ביניהם הוא הפות'ארק הקדום, שנחשב לכתב הרוני המקובל. כתבי רונות אחרים הם הפות'ארק המאוחר והפות'ארק האנגלי הקדום, שהיה מקובל בבריטניה לפני פלישת הנורמנים.
על אף העובדה שכתב רוני היה בשימוש בחלקים נרחבים של צפון אירופה, שמור לו מקום מיוחד בתרבות הסקנדינבית, בין השאר בשל העובדה שהיה שם בשימוש מאוחר יותר מאשר במקומות אחרים, ולפיכך הוא נחשב לפעמים כאלפבית סקנדינבי.
באלפבית הרוני המקורי 24 סימנים. כל סימן נקרא רונה (Rune). חלק מהסימנים דומים לסימנים באלפבית הלטיני ומסמנים את אותו צליל, ואחרים שונים מהם. לאותיות היה סדר מקובל, שמתחיל בסימנים 
. סימנים אלה מסמנים את הצלילים f-u-th-a-r-k, ולכן האלפבית נקרא גם בשם פות'ארק (Futhark). כיוון הכתיבה לא היה קבוע: אפשר היה לכתוב משמאל לימין או מימין לשמאל, וכן ישנם ממצאים שבהם כיווני הכתיבה מתחלפים בין השורות (שיטת בוסטרופידון).
המאפיין העיקרי מבחינה חזותית של האלפבית הרוני הוא שהוא מורכב רק מקוים אנכיים ואלכסוניים, ואין בו קוים אופקיים או מעוגלים. הדבר נובע ככל הנראה מהעובדה שבמקור, הרונות נחרטו באמצעות סכינים בכפיסי עץ. קווים אופקיים קשים לזיהוי בכפיסי עץ משום שהם מתלכדים עם טקסטורת העץ, וקווים מעוגלים קשה ליצור באמצעים אלה.
מקורותיו של האלפבית
לא ידוע מתי והיכן נוצר האלפבית הרוני. הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר המכילים רונות הם מן המאה ה-2 לספירה, בעיקר כתובות קצרות החרוטות בחפצי מתכת, אבל ברור שבשלב זה כבר היה האלפבית בוגר ונפוץ יחסית. מכך מסיקים שהוא נוצר לכל המאוחר במאה הראשונה לספירה. סביר שהוא נוצר בהשראת אחד או יותר מהאלפביתים האיטלקיים הקדומים (שהאלפבית הלטיני היה אחד מהם). מכיוון שהממצאים הקדומים ביותר הקיימים הם מסקנדינביה, התאוריה המקובלת ביותר שהוא נוצר בדרום סקנדינביה, ומשם התפשט לאזורי גרמניה, ארצות השפלה, ואנגליה של ימינו. כתב רוני נמצא גם בממצאים ארכאולוגיים מפולין, רוסיה, הונגריה ורומניה של ימינו.
מרבית הממצאים נמצאו באזור סקנדינביה, בעיקר בשוודיה, וזאת בעיקר בשל מנהג של הקמת "אבני רונות", מעין מצבות חרוטות בכתובות רוניות, שהיה נפוץ באזור זה החל מהמאה ה-4 ועד המאה ה-11 לספירה.
בשפות גרמאניות עתיקות משמעות השורש רון (נורדית עתיקה: rún, אנגלית עתיקה: run) הוא סוד, מסתורין או לחישה, ומניחים שזה מקור המונח "רונה".
השימוש המיסטי
עם המעבר לשימוש באלפבית הלטיני בסקנדינביה, נותר האלפבית הרוני בשימוש ככתב מיסטי או מאגי. לדוגמה, בספרות הסקנדינבית מסוף ימי הביניים, נפוץ השימוש ברונות בנוסחאות מאגיות. לשמות הרונות, שבמקור היו ככל הנראה שמות פרוזאים, הוענקה פרשנות מיסטית. כך לדוגמה, לאות השנייה, שפירושו המילולי של שמה הוא "שור בר", קיבלה את המשמעות של "און גברי". השימוש המאגי ברונות ממשיך גם היום, בתורות עידן חדש שונות.
סמלי הרונות - פות'ארק קדום
שמות האותיות: בדומה לאותיות עבריות, במקורן, לרונות היו שמות בעלי משמעות, שהתחילו לרוב בצליל שייצגה האות. ככל הנראה היו לרונות שמות החל מיצירת הכתב, אך שמות אלה לא תועדו. התיעוד הקיים לשמות הוא מאוחר יחסית, ומקורו לאחר התפצלות הכתב לגרסאות שונות: תיעוד של הגרסה האנגלו-סקסונית מהמאה ה-9, ותיעוד מעט מאוחר יותר של הגרסה הסקנדינבית. השמות המופיעים בטבלה הם שיחזורים משוערים של השמות המקוריים, על סמך שמות מאוחרים אלה.
|
|
לקריאה נוספת
- Page, R.I. (2005) Runes. Reading The Past Series, The British Museum Press.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלפבית רוני |