רומנו פרודי

רומנו פרודי
Romano Prodi

פרודי, מרץ 2007
לידה	9 באוגוסט 1939 (גיל: 85) סקאנדיאנו, איטליה
מדינה	- איטליה - האיחוד האירופי (הנציבות האירופית)
מפלגה	באיחוד האירופי: מפלגת הסוציאליסטים האירופאים, מפלגת ברית הליברלים והדמוקרטים למען אירופה באיטליה: - קואליציית עץ הזית - המפלגה הדמוקרטית (2007-) - הדמוקרטים (1999-2002) - המפלגה הדמוקרטית-נוצרית (1976-1994)
בת זוג	פלאביה פרנצוני
ראש ממשלת איטליה 17 במאי 2006 – 8 במאי 2008 (שנתיים) סגן ראש ממשלת איטליה מאסימו ד'אלמה פרנצ'סקו רוטלי → סילביו ברלוסקוני סילביו ברלוסקוני ←
נשיא הנציבות האירופית 16 בספטמבר 1999 – 30 באוקטובר 2004 (5 שנים ו־6 שבועות) סגן נשיא הנציבות האירופית לויולה דה פלאסיו → מנואל מרין (בפועל) ז'וזה מנואל ברוזו ←
ראש ממשלת איטליה 17 במאי 1996 – 21 באוקטובר 1998 (שנתיים ו־22 שבועות) סגן ראש ממשלת איטליה וולטר ולטרוני → למברטו דיני מאסימו ד'אלמה ←

פרופסור רומנו פרודי (באיטלקית: Romano Prodi (מידע • עזרה); נולד ב-9 באוגוסט 1939) הוא פוליטיקאי איטלקי. כיהן פעמיים כראש ממשלת איטליה והיה נשיא הנציבות האירופית.

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

פרודי הוא בוגר האוניברסיטה הקתולית במילאנו, שם למד משפטים, וסיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1961. פרודי השלים את לימודיו באוניברסיטאות במילאנו ובבולוניה וכן בבית הספר לכלכלה של לונדון. בשנת 1969 נישא לפלאביה פרנצוני. לזוג נולדו שני ילדים.

פרודי הרצה באוניברסיטת הרווארד ובמכון המחקר באוניברסיטת סטנפורד כמרצה אורח.

הוא שימש כפרופסור למדע המדינה במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בולוניה, משנת 1963, ולאחר מכן כפרופסור לארגון תעשייתי ומדיניות תעשייתית באותה האוניברסיטה, בין שנת 1971 לשנת 1999.

הכניסה לפוליטיקה

במהלך שנות ה-70 החל פרודי לפעול בפוליטיקה האיטלקית, והיה לשר התעשייה בשנת 1978 בממשלתו של ג'וליו אנדראוטי. במהלך שנות ה-80 נשא במשרות ממשלתיות שונות, וזאת עד לתחילת שנות ה-90. הוא שימש כנשיא החברה הממשלתית הכלכלית רבת העוצמה IRI, משנת 1982 עד לשנת 1989 ולאחר מכן בין 1993 ל-1994. במהלך תקופה זו נחקרו מספר פעמים האשמות בשחיתות שהופנו כלפיו. פרודי הואשם כי העניק חוזים לחברה למחקר כלכלי שבשליטתו, וכי מכר בהפסד חברה ממשלתית לתאגיד בינלאומי שלו שימש בעבר כיועץ בשכר. פרודי זוכה מכל ההאשמות בגינן נחקר.

ראש ממשלת איטליה, כהונה ראשונה

בשנת 1995 הפך ליושב ראש של קואליציית מפלגות השמאל עץ הזית, ובשנת 1996 נבחר לכהונת ראש ממשלת איטליה. ממשלתו נפלה בשנת 1998 כאשר מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית הסירה את תמיכתה בממשלה, ואפשרה יצירת ממשלה בראשות מאסימו ד'אלמה.

נשיא הנציבות האירופית

בין ספטמבר 1999 לאוקטובר 2004 שימש כנשיא הנציבות האירופית, הרשות המבצעת של האיחוד האירופי.

ראש ממשלת איטליה, כהונה שנייה

הבחירות לראשות הממשלה

כמנהיג קואליציית מפלגות השמאל באיטליה, פרודי הוביל את ההתנגדות לממשלתו של סילביו ברלוסקוני. פרודי התמודד מטעם קואליציה זו בבחירות הכלליות שנערכו באיטליה בשנת 2006, לאחר שזכה בבחירות המקדימות שנערכו במפלגות אלו ב-16 באוקטובר 2005.

לאחר עריכת הבחירות, הכריז פרודי על ניצחונו ב-11 באפריל 2006, וזאת על אף הרוב הדחוק מאוד בו זכה בבחירות לבית התחתון (49.8% לעומת 49.7% ליריבו ברלוסקוני), ועל אף אי הוודאות בספירת קולות האיטלקים החיים בחו"ל, אשר קבעו האם זכה פרודי בניצחון לו טען גם בבחירות לבית העליון, ועל אף שראש הממשלה סילביו ברלוסקוני סירב להכיר בתוצאות וטען כי יש לספור מחדש את הקולות. פרודי הכריז כי יקים ממשלה יציבה "מבחינה פוליטית ומבחינה טכנית". בתאריך ה-19 באפריל, בית המשפט העליון באיטליה אישר את ניצחונו של פרודי.

תפקוד הממשלה

במהלך כהונתה הייתה ממשלת פרודי השנייה נתונה לוויכוחים וחיכוכים בלתי פוסקים בין סיעותיה, הנמנות עם מרכז הפוליטיקה האיטלקית, השמאל והשמאל הקיצוני. לממשלתו היה רוב זעיר של סנאטור אחד בלבד בסנאט האיטלקי, רוב הנתון לחסדיה של כל אחת מסיעות הקואליציה. גם בין חברי הממשלה נתגלעו חיכוכים רבים, לדוגמה: בעוד שהבטחתו של פרודי במהלך הבחירות להוצאת החיילים האיטלקים מעיראק מומשה, סירב פרודי להוציא גם את 1,800 החיילים האיטלקים המוצבים באפגניסטן, דבר שעורר את זעמו של השמאל הקיצוני ובמיוחד המפלגה הקומוניסטית באיטליה. ויכוחים נוספים התגלעו גם בנושאי כלכלה ויחסים בינלאומיים.

יחסי חוץ

בתקופתו של פרודי השתנו יחסי החוץ של איטליה לבלי הכר בהשוואה לקודמו בתפקיד. בעוד ברלוסקוני היה מידידיה הקרובים של ארצות הברית והנהיג מדיניות חוץ שמרנית, הנהיג פרודי מדיניות שהייתה כמעט אנטי-אמריקנית, על אף הכחשותיו הנמרצות. כאמור, הוא הוציא את חיילי איטליה מעיראק, וכן ביקר בחריפות את ההפצצות האמריקניות בסומליה ואת ההחלטה לשלוח כוחות אמריקניים נוספים למפרץ הפרסי. בתקופתו אף התחזקו יחסי איטליה עם רוסיה ועם מדינות אירופה האנטי-אמריקניות. לעומת זאת, סירב פרודי להוציא את כוחות איטליה מאפגניסטן. שר החוץ מאסימו ד'אלמה טען כי "יש הבדל תהומי בין הפעילות הצבאית באפגניסטן, שאושרה על ידי האו"ם, לבין הפעילות בעיראק". פעולה שנועדה לפייס את ארצות הברית היא הסכמתו של פרודי להגדלת הבסיס האמריקני בויצ'נצה, הקיים שם מאז מלחמת העולם השנייה, חרף התנגדותם החריפה של מפלגות השמאל באיטליה.

משברים קואליציוניים

ב-21 בפברואר 2007 עלתה להצבעה בסנאט מדיניות החוץ של איטליה על ידי פרודי ומפלגתו. בהצבעה, שלה יוחסה חשיבות רבה, נחל פרודי כישלון על חודם של שני קולות. בעקבות כך הגיש פרודי את התפטרותו לנשיא איטליה, ג'ורג'ו נפוליטנו, לאחר 9 חודשי כהונה בלבד. לאחר מספר ימים חזר פרודי לכהן כראש הממשלה לאור בקשתו של הנשיא, ולאחר שזכה בהצבעת אמון בשני בתי הפרלמנט.

עם זאת, לאור הפירוד והמריבות הפנימיות בשורות השמאל באיטליה החליט פרודי בעקבות אירועים אלה ליזום הקמתה של מפלגה חדשה, המפלגה הדמוקרטית-נוצרית. הוא בחר ב-45 פוליטיקאים, אנשי מרכז - שמאל, נציגי מספר מפלגות שמאל ומרכז קטנות, בתור ועדה מארגנת. מרביתם באו ממפלגות שהיו שותפות גם לאיחוד הקודם, "קואליציית עץ הזית" בראשותו, אבל היו גם נציגי גורמים רבים נוספים.

הם התכנסו לראשונה ביוני 2007 ולאחר דיונים קבעו פרוצדורת בחירות, שתצליח לדעתם לאחד את השורות בשמאל - מרכז. על פי קביעתם, הבחירות לאספה המכוננת של המפלגה החדשה ולמנהיגותה, היו בחירות פתוחות, בהן ניתנה זכות בחירה לכל איטלקי מעל לגיל 16, בלי קשר להשתייכותו המפלגתית.

הבחירות נערכו ב-14 באוקטובר 2007. השתתפו בהן כשלושה וחצי מיליון איטלקים, פרודי עצמו המשיך לכהן כראש ממשלה ונמנע מלרוץ. המנצח המוחלט היה ראש העירייה המצליח מאוד של רומא, וולטר ולטרוני, שקיבל כ-76% מהקולות. ולטרוני, קומוניסט לשעבר, היה מהכוחות המובילים בהפיכתה של מפלגה זו בשעתו, לסוציאליסטית ודמוקרטית. הוא חבר לפרודי במספר הזדמנויות בעבר, וגם בבחירות אלה נחשב במידה רבה למועמדו של פרודי. פרודי עצמו נבחר לנשיא הראשון של המפלגה, תפקיד סמלי בעיקרו.

במקביל, בזירה החיצונית התעורר בינואר 2008 משבר קואליציוני נוסף, כאשר המפלגה הדמוקרטית-נוצרית פרשה מן הקואליציה והותירה אותה ללא רוב בסנאט. בבית התחתון של הפרלמנט זכה פרודי בהצבעת האמון, אך הסנאט הצביע על אי-אמון בממשלתו. זמן קצר לאחר מכן הגיש פרודי את התפטרותו לנשיא, שבתורו ביקש מפרודי לעמוד בראשה של ממשלת מעבר.

ב-14 באפריל 2008 פינה את מקומו לסילביו ברלוסקוני.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של רומנו פרודי
• מאמר על כהונתו של פרודי
• ידיעה על התפטרותו של פרודי באתר ynet
• רומנו פרודי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32214581רומנו פרודי