הרוטונדה של הקפיטול

הרוֹֹטוֹנדָה של הקפיטול של ארצות הברית היא רוטונדה במרכז הקפיטול בוושינגטון הבירה, שנבנתה בין השנים 1824-1818. היא ממוקמת מתחת לכיפת הקפיטול (אנ') (שנבנתה בין השנים 1857-1866). הרוטונדה היא החלק הגבוה ביותר של הקפיטול, והיא תוארה כ"לב הסמלי והפיזי" שלו.

הרוטונדה מוקפת במסדרונות המחברים את בית הנבחרים והסנאט, שנמצאים בצדדים של הקפיטול. מדרום לרוטונדה נמצא אולם הפסלים הלאומי החצי-עגול, שעד 1857 היה אולם מליאת בית הנבחרים. מצפון-מזרח לרוטונדה נמצא אולם מליאת הסנאט הישן, ששימש את הסנאט עד 1859 ואת בית המשפט העליון של ארצות הברית עד 1935.

קוטרה של הרוטונדה הוא 29 מטרים (96 רגל) וגובהה 15 מטרים (48 רגל) בקצה קירותיה וכ-55 מטרים (180 רגל) במרכזה, עד לקצה הכיפה. ברוטונדה מבקרים אלפי אנשים מדי יום, והוא משמש גם לאירועים טקסיים המאושרים על ידי החלטה פנימית של שני בתי הקונגרס (שאינה דורשת את אישור הנשיא), בין השאר, להצבת ארונות ואשכבות מיוחדות של אנשי ציבור, כנשיאים לשעבר וכדומה.

הציורים ההיסטוריים ברוטונדה

שמונה נישות ברוטונדה מחזיקות ציורים היסטוריים גדולים וממוסגרים. כל הציורים הם בצבע שמן על בד ומידתם היא 3.7 על 5.5 מטר (12 על 18 רגל).

ארבעה מהציורים הם תיאור סצינות מהמהפכה האמריקאית, שצוירו על ידי ג'ון טרמבול, שהוזמן על ידי הקונגרס לעשות את העבודה ב-1817. אלה הם הכרזת העצמאות, כניעתו של גנרל בורגוין, כניעתו של לורד קורנווליס, וגנרל ג'ורג' וושינגטון מתפטר מתפקידו. ציורים אלו הוצבו ברוטונדה בין השנים 1819 ל-1824.

בין 1840 ל-1855, נוספו עוד ארבעה ציורים. אלה תיארו את המחקר וההתיישבות באמריקה, וצוירו על ידי אמנים שונים. ציורים אלה הם עלייתו ליבשה של קולומבוס, של ג'ון ואנדרלין, גילוי מיסיסיפי, של ויליאם הנרי פאוול, הטבלתה של פוקהונטס, של ג'ון גדסבי צ'פמן, ועליית הצליינים של רוברט וולטר וויר.

הציור	האמן	תאריכים	תיאור	הערות
הכרזת העצמאות	ג'ון טרמבול	הוזמן ב-1817, נרכש ב-1819, הוצב ברוטונדה ב-1826^[1]	ג'ון אדמס, רוג'ר שרמן, רוברט ליווינגסטון, בנג'מין פרנקלין והמחבר הראשי, תומאס ג'פרסון, חברי ועדת החמישה שניסחה את הכרזת העצמאות, מציגים את ההכרזה בפני הקונגרס הקונטיננטלי השני ונשיאו ג'ון הנקוק, ב-28 ביוני 1776, בהיכל העצמאות שבפילדלפיה.	הציור הראשון שסיים טרמבול עבור הרוטונדה וכנראה גם המוכר ביותר, הציור האייקוני הכרזת העצמאות הוא לא מדויק לחלוטין מבחינה היסטורית ואף אנכרוניסטי. מתוך 56 החותמים על ההכרזה, מופיעים בציור 42. השאר כנראה אינם מופיעים משום שלא היו נוכחים בקונגרס בזמן קבלת ההכרזה, או משם שמתו בזמן שטרמבול הכין את הציור. רפרודוקציה של הציור מופיעה בצדו האחורי של שטר 2 דולר.
כניעתו של גנרל בורגוין	ג'ון טרמבול	הוזמן ב-1817, נרכש ב-1822, הוצב ברוטונדה ב-1826	חיילים בריטיים תחת פיקודו של גנרל ג'ון בורגוין נכנעים לאחר הניצחון האמריקני בקרב סרטוגה בשנת 1777. הדמות במרכז מהצבא הקונטיננטלי הוא גנרל הוראשיו גייטס שסירב לקבל את חרבו של בורגוין, כדרך הכניעה המסורתית. במקום זאת, כשהוא נוהג באויבו לשעבר כג'נטלמן, הזמין גייטס את בורגוין לאוהלו. שאר הקצינים הנראים מימין הם קצינים בצבא הקונטיננטלי.	הקרב היה ניצחון חשוב ביותר לאמריקאים, מנע את חלוקתה של ניו אינגלנד, והשיג סיוע צבאי-צרפתים לאמריקאים.
כניעתו של לורד קורנווליס	ג'ון טרמבול	הוזמן ב-1817, הוצב ברוטונדה ב-1820	כוח צרפתי-אמריקני משולב תחת פיקודם של ג'ורג' וושינגטון והמרקיז דה לה פאייט מקבל את כניעתו של הכוח הבריטי תחת פיקודו של לורד קורנווליס לאחר המצור על יורקטאון בשנת 1781. במרכז הציור הגנרל האמריקני בנג'מין לינקולן רוכב על סוס לבן, משמאל קצינים צרפתים, ומימין קצינים אמריקנים, תחת פיקודו של וושינגטון, שרוכב על הסוס החום. הכוח הבריטי מיוצג על ידי קציניו המופיעים במרכז, אולם לורד קורנווליס עצמו לא היה נוכח במעמד הכניעה, ויוצג על ידי צ'ארלס או'הרה.	הציור מתאר את אותו אירוע המופיע באפריז הנמצא ברוטונדה, "כניעתו של קורנווליס". וושינגטון סירב לקבל את חרבו של או'הרה, כיוון שלפי מנהגי התקופה היה ראוי לקבל את החרב מקורנווליס עצמו, במקומו קיבל הגנרל לינקולן את החרב. כניעה זו גרמה להפסקת פעולות האיבה במלחמת העצמאות, ולבסוף, להכרה הבריטית בעצמאות האמריקנית, בשנת 1783, באמנת פריז.
	ג'ון טרמבול	הוזמן ב-1817, הוצב ברוטונדה ב-1824	ג'ורג' וושינגטון פונה לקונגרס על מנת להתפטר מתפקידו כמפקד העליון של הצבא הקונטיננטלי, ב-23 בדצמבר 1783. וושינגטון מתואר יחד עם שני שלישיו כשהוא פונה לנשיא הקונגרס. בציור מופיעים גם תומאס מיפלין (נשיא הקונגרס), אלברידג' גרי, ושלושה נשיאי ארצות הברית עתידיים: תומאס ג'פרסון, ג'יימס מונרו וג'יימס מדיסון. אשתו, מרתה וושינגטון ושלושת נכדיה נראים כשהם צופים מהיציע מימין, למרות שלמעשה לא היו נוכחים במעמד ההתפטרות.	מאורע מפורסם זה ביסס מסורת חזקה של שליטה אזרחית על הצבא בארצות הברית, ודחייתה של רודנות צבאית, ובמקומה, דמוקרטיה ליברלית. הקונגרס התכנס באותו הזמן בבית המדינה של מדינת מרילנד באנאפוליס.
	ג'ון ואנדרלין	הוזמן ב-1836/1837, הוצב ברוטונדה ב-1847	במרכז, כריסטופר קולומבוס מניף את הדגל המלכותי על מנת לתבוע את האדמה לממלכת קסטיליה. הוא עומד גלוי-ראש עם כובעו לרגליו, כשהוא מכבד קדושת המעמד. אחריו, קברניטי האוניות ניניה ופינטה, מניפים את דגלי המלכים הקתולים, איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה ופרדיננד השני, מלך אראגון. רגשותיו של הצוות מגוונים בציור, וחלקם מחפשים אחר זהב בחול. בצד ימין, מאחורי העץ, צופים הילידים במתרחש.	קולומבוס נחת באיים הקאריביים, בסן סלוודור, ב-12 באוקטובר 1492.
	ויליאם הנרי פאוול	הוזמן ב-1847, הוצב ברוטונדה ב-1855	במרכז הציור, הנווט והקונקיסטאדור הספרדי ארננדו דה סוטו רוכב על סוס לבן. דה סוטו וחייליו מתקרבים לילידים האינדיאנים בקדמת הטיפים, כשהצ'יף מחזיק במקטרת שלום. חזית הציור המלאה בנשק ובחיילים, מציגה את הקרב ההרסני במאבילה, שבו סבל דה סוטו מניצחון פירוס. מימין, נזיר מתפלל לצלב גדול שמוצב בקרקע. [3]	גילוי המיסיסיפי היה הציור האחרון שהקונגרס הזמין עבור הרוטונדה. דה סוטו נחשב לאירופאי הראשון שראה את נהר המיסיסיפי, בשנת 1541.
	ג'ון גדספי צ'פמן	הוזמן ב-1837, הוצב ברוטונדה ב-1840	כשהיא לבושה לבן, כורעת פוקהונטס, מוקפת בני משפחה, כולל אביה, הצ'יף פאּוהאטאן, ומתיישבים אמריקניים. הטבלתה התרחשה לפני נישואיה לג'ון רולף האנגלי, שעומד מאחוריה.	פוקהונטס הוטבלה (תחת השם "רבקה") על ידי הכומר האנגליקני אלכסנדר וייטקר בג'יימסטאון, וירג'יניה. מאמינים שאירוע זה התרחש בשנת 1613 או 1614. נישואיה עם רולף הם הנישואים הראשונים שנרשמו בין אדם אנגלי לאישה אינדיאנית. סצנה זו מסמלת את אמונתם של חלק מהאמריקאים באותה עת, ששבטים ילידים צריכים לקבל עליהם את הנצרות ושאר מנהגי התרבות האירופאית של התקופה.
	רוברט ולטר וויר	הוזמן ב-1837, הוצב ברוטונדה ב-1844	האבות העולים נראים על סיפון הספינה ספידוול כשהם יוצאים מדרום הולנד ב-22 ביולי 1620. ויליאם ברוסטר, כשהוא מחזיק בתנ"ך, והכומר ג'ון רובינסון מובילים את המושל קארבר, ויליאם ברדפורד, מיילס סטנדיש, ובני משפחותיהם בתפילה. הקשת, בצד השמאלי של הציור, מסמלת תקווה והגנה אלוהית.^[2]	האבות העולים הפליגו על סיפון הספידוול לסאותהמפטון. שם פגשו מתיישבים נוספים והועברו למייפלאוור.

פנים כיפת הרוטונדה

האלהתו של וושינגטון הוא פרסקו גדול ממדים של האמן היווני-איטלקי קונסטנטינו ברומידי (אנ'), שנראה דרך האוקולוס של כיפת הרוטונדה. הפרסקו מתאר את האלהתו של ג'ורג' וושינגטון.

הפרסקו משתרע על פני 55 מטרים (180 רגל) מעל רצפת הרוטונדה ומכסה שטח של כ-4,664 רגל רבוע (433.3 מטרים רבועים).