רוברט מנזיס

רוברט מנזיס
Robert Menzies

לידה	20 בדצמבר 1894 ג'פריט, ויקטוריה, אוסטרליה
פטירה	15 במאי 1978 (בגיל 83) מלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה
שם מלא	רוברט גורדון מנזיס
מדינה
מפלגה	המפלגה הלאומנית (1928–1931) מפלגת אוסטרליה המאוחדת (1931–1945) המפלגה הליברלית (1945–1966)
בת זוג	פטי לקי
ראש ממשלת אוסטרליה ה־12 (כהונה שנייה) 19 בדצמבר 1949 – 26 בינואר 1966 (16 שנים) → בן צ'יפלי הרולד הולט ←
ראש ממשלת אוסטרליה ה־12 (כהונה ראשונה) 26 באפריל 1939 – 29 באוגוסט 1941 (שנתיים ו־18 שבועות) → ארל פייג' ארתור פאדן ←

סר רוברט גורדון מנזיס (באנגלית: Robert Gordon Menzies;‏ 20 בדצמבר 1894 – 15 במאי 1978) היה מדינאי אוסטרלי שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה השנים עשר. מנזיס כיהן בתפקיד בסך הכל מעל 18 שנים בשתי תקופות כהונה, האחת בין השנים 1939 – 1941 והשנייה בין השנים 1949 – 1966 והוא ראש הממשלה שתקופת כהונתו היא הארוכה ביותר.

ראשית חייו

רוברט גורדון מנזיס היה בנם של ג'יימס מנזיס ואשתו קייט לבית סמפסון. הוא נולד בעיירה ג'פריט שבאזור ווימרה שבצפון-מערב מדינת ויקטוריה. ג'יימס מנזיס היה חנווני ושימש כסוכן למיכון ולאספקה חקלאית. הוא היה בנם של בעלי חווה קטנה בסקוטלנד שהיגרו לאוסטרליה באמצע שנות החמישים של המאה ה-19 עם תחילת הבהלה לזהב באוסטרליה. סבו של רוברט מנזיס מצד אמו, ג'ון סמפסון, היה כורה מקורנוול שגם הוא הגיע לחפש את מזלו בשדות הזהב בבלאראט. אביו של מנזיס נבחר לאספת הנבחרים של ויקטוריה ובעקבות בחירה זו מכרה המשפחה את החווה שלה ועברה להתגורר במלבורן. אחד מדודיו של מנזיס, יו מנזיס, היה חבר אספת הנבחרים של ויקטוריה באמצע העשור הראשון של המאה ה-20 ודוד אחר שלו, סידני סמפסון, היה חבר הפרלמנט האוסטרלי. מנזיס היה גאה במוצאו מקורנוול ומההיילנדס הסקוטיים. מקור כינויו "מינג" מההגייה בשפה הסקוטית של שמו. שמו האמצעי, גורדון, ניתן לו לכבודו ולזכרו של צ'ארלס גורדון, קצין צבא בריטי שנהרג בסודאן ב-1885.

חינוכו הפורמלי של מנזיס החל בבית ספר ציבורי בבלאראט, ומאוחר עבר ללמוד בבית ספר פרטי. הוא למד בקולג' ווסלי במלבורן וב-1916 סיים תואר במשפטים באוניברסיטת מלבורן.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה מנזיס בן 19 והיה חבר ביחידת המיליציה של האוניברסיטה. באותה עת שבה בני גילו וחבריו לספסל הלימודים דרשו להתגייס, הוא התפטר מהמיליציה. מאוחר יותר התברר כי מאחר ששני אחיו כבר התגייסו, הוחלט שהוא יוכל להמשיך את לימודיו. מנזיס עצמו לא הסביר מעולם את הסיבה לכך שלא התגייס. יש לציין ששני אחיו, ג'יימס ופרנק, התגייסו רק ב-1915, לאחר הנחיתות של אנזא"ק בגליפולי, עובדה המפריכה את הטענה הזאת. בהמשך הצהיר מנזיס על עצמו כתומך נלהב בגיוס החובה.

מנזיס הוסמך כעורך דין ב-1918 ועד מהרה לאחד מעורכי הדין המובילים במלבורן והקים משרד משל עצמו. ב-1920 הוא נשא לאישה את פטי לקי, בתו של ג'ון לקי, חבר פרלמנט מהמפלגה הלאומנית ומאוחר יותר מהמפלגה הליברלית.

תחילת הקריירה הפוליטית

ב-1928 ויתר מנזיס על הקריירה המשפטית שלו ונבחר מטעם המפלגה הלאומנית לבית העליון של הפרלמנט של מדינת ויקטוריה. בשלב מסוים הוא כמעט והפסיד בבחירות, כאשר קבוצה של חיילים משוחררים תקפה אותו בעיתונות על רקע אי-גיוסו. בשנה שלאחר מכן הוא נבחר לבית התחתון של הפרלמנט של מדינת ויקטוריה. לפני הבחירות הוא הקים את אגף הצעירים של המפלגה הלאומנית וכיהן כנשיאו הראשון. בין השנים 1932 – 1934 הוא שימש כסגן ראש ממשלת ויקטוריה.

ב-1934 עבר מנזיס לפוליטיקה הארצית ונבחר לפרלמנט האוסטרלי מטעם מפלגת אוסטרליה המאוחדת (United Australia Party), מפלגה שהוקמה כמיזוג של המפלגה הלאומנית עם קבוצות אחרות שהתנגדו למפלגת הלייבור במהלך הקריירה הפרלמנטרית של מנזיס בוויקטוריה). בממשלה שהוקמה אחרי הבחירות הוא מונה להיות התובע הכללי ושר התעשייה בממשלתו של ג'וזף ליונס. ב-1937 הוא מונה להיות חבר במועצה המלכותית.

בסוף 1934 ובתחילת 1935 היה מנזיס מעורב כתובע כללי בניסיון הבלתי מוצלח למנוע את כניסתו לאוסטרליה של העיתונאי היהודי-צ'כי בעל הנטיות הקומוניסטיות, אגון קיש (Egon Kisch). בעוד שהיו כאלה שראו במקרה זה דוגמה לראשית נטייתו האנטי-קומוניסטית של מנזיס, אחרים העלו חשד שלמנזיס הייתה אהדה לנאציזם. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ניסה מנזיס לְהָזֵם את הקשר בין תפקידו כתובע כללי לפרשה זו וטען ששר הפנים, תומאס פטרסון היה אחראי על מניעת הכניסה של קיש.

באוגוסט 1938, כחבר בממשלתו של ליונס שהייתה בעד מדיניות הפיוס כלפי גרמניה, ביקר מנזיס בגרמניה והכריז כי הוא "נכון לתת להיטלר ליהנות מהספק ולהסיק את מסקנותיו על גרמניה בעצמו". בין מנזיס לבין ארל פייג' התפתחה איבה, אשר החמירה כאשר פייג' שימש כראש הממשלה בפועל במהלך מחלתו של ליונס לאחר אוקטובר 1938. מנזיס ופייג' תקפו זה את זה בפומבי. בהמשך היה מנזיס לסגן מנהיג מפלגת אוסטרליה המאוחדת. תומכיו טענו שהוא היה יורשו הטבעי של ליונס ומבקריו האשימו אותו בשאיפה להדיח את ליונס, האשמה שהוא הכחיש מכל וכל. באותה שנה שמו אותו מתנגדיו ללעג כשהם כינו אותו "בוב חזיר הפלדה" (Pig Iron Bob) על רקע המאבק שלו עם עובדי הנמלים שסירבו להעמיס גרוטאות ברזל שנמכרו ליפן. ב-1939 הוא התפטר מהממשלה במחאה על דחיית ביצועה של תוכנית הביטוח הלאומי.

כהונה ראשונה כראש ממשלה

מנזיס בנאום בו הכריז על כניסתה של אוסטרליה למלחמת העולם השנייה

מנזיס עם צ'רצ'יל - 1941

לאחר מותו הפתאומי של ליונס ב-7 באפריל 1939, מונה ארל פייג' כראש ממשלה זמני עד אשר תבחר מפלגת אוסטרליה המאוחדת מנהיג חדש. ב-18 באפריל נבחר מנזיס לתפקיד ושמונה ימים לאחר מכן הוא הושבע כראש ממשלה.

מיד לאחר בחירתו לתפקיד פרץ משבר, כאשר פייג' סירב לשרת תחת מנזיס. במתקפה אישית יוצאת דופן על במת הפרלמנט, האשים פייג' את מנזיס בפחדנות על רקע אי התגייסותו לצבא במלחמת העולם הראשונה ועל בוגדנותו בליונס. מנזיס הקים ממשלת מיעוט וכאשר הודח פייג' ממנהיגות מפלגת הכפר כמה חודשים מאוחר יותר, הצטרפה מפלגת הכפר לממשלה כשיורשו של פייג', ארצ'י קמרון, הוגדר כמספר שניים בממשלה. ב-3 בספטמבר 1939 הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה בעקבות פלישתה לפולין ב-1 בספטמבר ומלחמת העולם השנייה פרצה. מנזיס הגיב מיד בהכרזה שאוסטרליה מצטרפת למלחמה לצדה של בריטניה ובאותו יום נאם בשידור רדיו לאומה שהחל במילים:

אחי האוסטרלים, זוהי חובתי המצערת לידע אתכם באופן רשמי שכתוצאה מההתעקשות של גרמניה בפלישתה לפולין, הכריזה בריטניה הגדולה על מלחמה כנגדה ושכתוצאה מכך, אוסטרליה נמצאת גם היא במצב מלחמה

בגיל 44 מצא עצמו מנזיס מנהיג אומה קטנה של 7 מיליון תושבים בזמן מלחמה. הוא עשה כמיטב יכולתו ללכד את האומה, אך הזיכרונות המרים של ההתפכחות לאחר מלחמת העולם הראשונה הפכו את משימתו לקשה, וזאת בשילוב העובדה שלמנזיס לא היה עבר צבאי. יותר מכך, כתובע כללי וכסגן ראש הממשלה קיים מנזיס ביקור רשמי בגרמניה ב-1938, כאשר המדיניות הרשמית של ממשלת אוסטרליה, בתמיכת האופוזיציה, תאמה את מדיניות הפיוס של ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין. מנזיס הוביל את הקואליציה בבחירות של 1940 וספג אובדן של שמונה מושבים בפרלמנט ובכך איבד את הרוב הפרלמנטרי שירש מליונס. התוצאה הייתה שהכוחות בפרלמנט היו כמעט מאוזנים כשלקואליציה חסרו שני מושבים בלבד כדי להציג רוב. מנזיס הצליח להרכיב ממשלת מיעוט בתמיכתם של שני חברי פרלמנט עצמאיים. מפלגת הלייבור, בהנהגתו של ג'ון קרטין, דחתה את הצעתו של מנזיס להצטרף לקואליציית מלחמה והתנגדה לשיתופו של צבא אוסטרליה במלחמה באירופה, כשהיא מעדיפה להשאיר אותו להגנת המולדת. לעומת זאת, הסכימה הלייבור להשתתף במועצת המלחמה המייעצת של הפרלמנט. מנזיס שלח את כוחות הצבא לסייע לבריטים במזרח התיכון ובסינגפור וציין בפני וינסטון צ'רצ'יל שעל הצי המלכותי הבריטי לחזק את כוחותיו במזרח הרחוק.

החל מ-24 בינואר 1941 ערך מנזיס מסע בן ארבעה חודשים לבריטניה, לעריכת דיונים על אסטרטגיית המלחמה יחד עם צ'רצ'יל ועם ראשי הממשלה של הדומיניונים האחרים, וזאת בשעה שמעמדו בבית התדרדר. בדרכו לבריטניה הוא ניצל את ההזדמנות וביקר את הכוחות האוסטרלים בארץ ישראל ואלה שהשתתפו במערכה בצפון אפריקה. היה זה במהלך ביקורו בטוברוק, בעקבות הרצאה בנושא בה נכח, שנזרעה נטייתו האנטי-קומוניסטית. במהלך שהותו בבריטניה הועלתה אפשרות שהוא יחליף את צ'רצ'יל כראש ממשלת בריטניה, אפשרות שזכתה לתמיכתם של אישים בחוגים הפוליטיים בבריטניה ובין השאר של דייוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

עם שובו של מנזיס לאוסטרליה, הוא מצא שהוא איבד את בסיס התמיכה הפוליטי שלו וב-27 באוגוסט הוא אולץ להתפטר. למרות שמפלגת אוסטרליה המאוחדת הייתה בשלטון כבר עשר שנים, חל בה משבר מנהיגותי והיא נאלצה לפנות לראש הממשלה לשעבר, בילי יוז בן ה-78, כדי שישמש כמנהיגה. עם זאת, היה יוז קשיש מדי כדי לשמש כראש ממשלה בתקופת מלחמה וועידה משותפת של מפלגת אוסטרליה המאוחדת ומפלגת הכפר בחרה את מנהיג מפלגת הכפר, ארתור פאדן, כמנהיג הקואליציה ומכאן כראש הממשלה, למרות שמפלגת הכפר הייתה למעשה השותפה הזוטרה בקואליציה. מנזיס היה ממורמר על היחס ממנו זכה מצד עמיתיו וכמעט ושקל לפרוש מהפוליטיקה, אך הוא שוכנע לקבל את המינוי של השר לתאום ביטחוני בממשלתו של פאדן.

הקמת המפלגה הליברלית והחזרה לשלטון

מנזיס בנה את בסיס התמיכה הציבורית בו בשורה של נאומים, שלפעמים נישאו ברדיו, והופנו לאזרחים ממעמד העובדים שהוא כינה אותם "האנשים הנשכחים" (The Forgotten People), במיוחד אלה שלא נמנו על אנשי הפרברים או היו עשירים או חברים בתנועת העבודה המאורגנת.

ממשלתו של פאדן הופלה בפרלמנט בהמשך שנת 1941 לאחר ששני חברי פרלמנט עצמאיים חצו את הקווים ואפשרו לג'ון קרטין להקים ממשלת מיעוט מטעם הלייבור. פאדן היה למנהיג האופוזיציה ומנזיס עבר לספסלים האחוריים.

בבחירות של 1943 זכתה מפלגת הלייבור בניצחון סוחף כשהיא מאיישת 49 מתוך 74 מושבי הפרלמנט וכן זכתה ברוב בסנאט. קואליציית האנטי-לייבור זכתה ב-19 מושבים בלבד. יוז, שבמידה רבה נחשב כמנהיג מעבר, העביר את שרביט המנהיגות של מפלגת אוסטרליה המאוחדת בחזרה למנזיס ופאדן העביר לו את תפקיד מנהיג האופוזיציה. מיד לאחר שובו, הגיע מנזיס למסקנה שמפלגת אוסטרליה המאוחדת הגיעה לסוף דרכה. הוא קיים שורה של פגישות במהלך שנת 1944 בהם דן באפשרות של הקמת מפלגה חדשה. הייתה זו המפלגה הליברלית של אוסטרליה, שהוקמה בראשית 1945 כשמנזיס משמש כמנהיגה והיא ירשה את מפלגת אוסטרליה המאוחדת כשותפה הבכירה בקואליציית האנטי-לייבור. קרטין מת באותה שנה בעודו מכהן כראש ממשלה ובן צ'יפלי ירש אותו בתפקיד.

קואליציית האנטי-לייבור החדשה התמודדה עם המבחן הלאומי הראשון שלה בבחירות של 1946. היא זכתה ב-26 מתוך 74 מושבי הפרלמנט ועדיין נותרה כמיעוט בסנאט. למרות שהיא הגדילה את כוחה בשבעה מושבים, היא כשלה בניסיונה בכרסום הרוב המוחלט של הלייבור. בשלב זה החלו להופיע בעיתונות השמרנית הערות כמו "אנו לא יכולים לנצח עם מנזיס", במיוחד לאחר שהודלף תוכנו של מכתב שמנזיס שיגר למשרד ההגנה בנוגע להגדלת הקצבה של פצועי מלחמות העולם. במכתב זה הוא ציין: "...ההוצאה על חייל מת מסתכמת במכתב למשפחתו ובמצבה...חייל פצוע רודף את הממשלה במשך עשורים".

בכל אופן, בשנים הבאות, האווירה האנטי-קומוניסטית בראשית ימי המלחמה הקרה החלה לכרסם בתמיכה במפלגת הלייבור. ב-1947 הכריז צ'יפלי שבכוונתו להלאים את הבנקים הפרטיים, ובכך עורר התנגדות בקרב מעמד הביניים שאותה ניצל מנזיס בהצלחה. עם הגדלת מספר המושבים בבית התחתון מ-74 ל-121, זכתה קואליציית המפלגת הליברלית-מפלגת הכפר בהנהגתו של מנזיס ב-74 מושבים בבחירות של 1949, אך נשארה מיעוט בקרב חברי הסנאט.

כהונה שנייה כראש ממשלה

למרות שהיה לו רוב בבית התחתון, מנזיס היה מתוסכל מהרוב של הלייבור בסנאט. ב-1951 הוא הגיש הצעת חוק לאיסור קיומה של המפלגה הקומוניסטית, בתקווה שהסנאט ידחה את ההצעה ובכך תינתן לו עילה לפיזור של שני בתי הפרלמנט ועריכת בחירות חדשות. אך בניגוד לציפיותיו של מנזיס, תמך הלייבור בהצעת החוק, אך בסופו של דבר קבע בית המשפט העליון כי החוק נוגד את החוקה. אך כאשר דחה הסנאט את חוק הבנקים, ביקש מנזיס מהמושל הכללי, סר ויליאם מקל, להכריז על פיזור שני בתי הפרלמנט ונערכו בחירות חדשות. בבחירות אלה שהתקיימו ב-1951, איבדה הקואליציה חמישה מושבים, אך הגדילה את מספר חברי הסנאט מטעמה בשישה, ובכך נתנה למנזיס שליטה על שני בתי הפרלמנט. מאוחר יותר באותה שנה החליט מנזיס לקיים משאל עם בנוגע לחוק האיסור על קיומה של המפלגה הקומוניסטית מתוך שיקולי ביטחון. צ'יפלי מת חודשים ספורים לאחר הבחירות ויורשו בהנהגת הלייבור, דר' ה.ו. אבט, הוביל מערכה נגד משאל העם על בסיס אמונתו בזכויות האזרח ומשאל העם נפל ברוב קטן. באותה תקופה שלח מנזיס כוחות צבא להשתתף במלחמת קוריאה. במקביל, החל מצב הכלכלה להתערער ומפלגת הלייבור הייתה משוכנעת בניצחונה בבחירות שעמדו להתקיים ב-1954. זמן קצר לפני הבחירות, הכריז מנזיס שדיפלומט סובייטי ששירת באוסטרליה, ולדימיר פטרוב, ערק למערב ועל פי מידע שהתקבל ממנו הייתה קיימת רשת ריגול סובייטית באוסטרליה, כולל בקרב אנשיו של אבט. אבט חש שהוא מוכרח לצטט מעל בימת הפרלמנט חליפת מכתבים שלו עם שר החוץ של ברית המועצות, ויאצ'סלב מולוטוב, שהבטיח לו שלא קיימת כל רשת ריגול באוסטרליה. לרגע קט השתררה באולם דממה ואז פרצו כל חברי הבית בצחוק רועם על תמימותו של אבט.

הפחד הזה מפני המלחמה הקרה אפשר לדעת רבים לממשלתו של מנזיס לנצח בבחירות. הממשלה זכתה ב-64 מתוך 121 מושבי הפרלמנט. אבט האשים את מנזיס בכך שהסדיר את עריקתו של פטרוב. לאחר הבחירות חל פילוג בשורות הלייבור, כאשר כמה חברים מויקטוריה פרשו כדי להקים את מפלגת הלייבור האנטי-קומוניסטית. המפלגה החדשה הייתה מקורבת למפלגה הליברלית ובבחירות של 1955 הגדילה ממשלתו של מנזיס את הרוב שלה. מנזיס נבחר מחדש באותו אופן בבחירות של 1958 ושוב בתמיכתם של פורשי הלייבור שכעת שונה שם מפלגתם למפלגת הלייבור הדמוקרטית. באותה תקופה תהליך השיקום של הכלכלה שהחל לאחר המלחמה כבר היה במלוא התנופה, זאת בנוסף לתנועת הגירה מסיבת לאוסטרליה, תנופת בנייה, גידול בייצור ועלייה במחירי התוצרת החקלאית.

ב-1956 עמד מנזיס בראש משלחת שיצאה למצרים כדי לשכנע את נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, להתפשר עם המערב על רקע הלאמת תעלת סואץ. באותה עת נתפס מנזיס כמדינאי עולמי, אך פעילותו במשבר הייתה על רקע החשיבות שייחסה אוסטרליה לתעלת סואץ כנתיב סחר בינה לבין בריטניה. עם כישלון המגעים, תמך מנזיס בבריטניה ובצרפת בפלישתן למצרים במסגרת משבר סואץ.

מנהיג הלייבור החדש, ארתור קלוול, תקף את מנזיס רקע טיפולו הלקוי בנושא האשראי, בניסיון לרסן את האינפלציה, צעד שגרם לעליה באבטלה. בבחירות של 1961 נשארה ממשלתו של מנזיס בשלטון לאחר שעברה אותם עם רוב דחוק של 62 מתוך 122 מושבי הפרלמנט. הממשלה הצליחה לנצל את הפילוגים בלייבור בשנות המלחמה הקרה ואת הברית עם ארצות הברית ולהגדיל את הרוב שלה בפרלמנט בבחירות של 1963, שהיו האחרונות שמנזיס הוביל אותם. בחירות אלה היו הראשונות שזכו לסיקור טלוויזיוני ומנזיס, למרות שכבר היה בן 70, הפגין שליטה באמצעי התקשורת החדש. ב-12 בנובמבר 1963 נשא מנזיס נאום ראשון בטלוויזיה.

באותה שנה הוענק למנזיס תואר אביר מסדר הדרדר, כאות הוקרה למורשתו הסקוטית. מנזיס הוא האוסטרלי היחיד שזכה לתואר זה, והשני מבין שני ראשי ממשלת אוסטרליה שזכו לתואר אבירות במהלך תקופת כהונתם.

ב-1965 שיגר מנזיס כוחות אוסטרליים להשתתף במלחמת וייטנאם ובמקביל חידש את הדיון על גיוס החובה. צעדים אלו זכו בתחילה לאהדה ציבורית, אך מאוחר יותר היו בעייתיים מבחינתם של יורשיו של מנזיס. למרות גישתו הפרגמטית שעל פיה הוא הבין את מאזן הכוחות החדש באוקיינוס השקט לאחר מלחמת העולם השנייה ותמיכתו הנלהבת בברית עם ארצות הברית, הצהיר מנזיס בפומבי על תמיכתו בקשרים עם בריטניה. גישתו זו הודגמה בהערצתו למלכה אליזבט השנייה. במהלך העשור דעכה במקצת ההערצה לבריטניה באוסטרליה, אך מנזיס לא היה שותף לתהליך זה. למרות גאוותו במורשתו הסקוטית-פרסביטריאנית, הטיף מנזיס לפלורליזם דתי ולסובלנות כנורמה בחיים הציבוריים של אוסטרליה.

פרישה

מנזיס התפטר מתפקידו כראש ממשלה ביום אוסטרליה (26 בינואר) 1966 ומחברותו בפרלמנט ב-16 בפברואר אותה שנה, ובכך סיים קריירה פוליטית של 38 שנים, מתוכן 32 שנים כחבר הפרלמנט הפדרלי, שאת רובן הוא בילה ליד שולחן הממשלה או על הספסלים הקדמיים של האופוזיציה. במשך 25 שנים היה מנזיס מנהיג קואליציית האנטי-לייבור. בתפקיד מנהיג המפלגה הליברלית וכראש הממשלה ירש אותו שר האוצר לשעבר בממשלתו, הרולד הולט. מנזיס סיים את תפקידו בהיותו בן 71 שנים, חודש אחד ו-26 ימים ובכך הוא היה לאדם המבוגר ביותר בתפקיד שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה. למרות שקואליציית האנטי-לייבור המשיכה להחזיק בשלטון עוד לפחות שבע שנים, עמדו בראשה ארבעה ראשי ממשלה שונים.

לאחר פרישתו מונה מנזיס להיות הנשיא השלושה עשר של אוניברסיטת מלבורן ושימש בתפקיד זה עד ל-1972. עוד מוקדם יותר, ב-1942 העניקה לו האוניברסיטה תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים. אחריותו לתחייתם של החיים האוניברסיטאיים של אוסטרליה, זכתה להכרה באמצעות הענקת שורה של תוארי כבוד על ידי האוניברסיטאות של קווינסלנד, אדלייד, טסמניה, ניו סאות' ויילס ועל ידי האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה. זאת בנוסף לתוארי כבוד שהוענקו לו על ידי 13 אוניברסיטאות בקנדה, ארצות הברית ובריטניה, כולל אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת קיימברידג' ולחברויות כבוד שקיבל מטעם מוסדות מדעיים בבריטניה ובאוסטרליה.

שנותיו האחרונות ומותו

ביולי 1966 מינתה המלכה את מנזיס לתפקיד הטקסי של לורד חמשת הנמלים והמפקד (Constable) של טירת דובר, תפקיד שכלל זכות למגורים בטירת וולמר (Walmer Castle) במהלך ביקוריו השנתיים בבריטניה. בסוף אותה שנה קיבל מנזיס משרת מחקר באוניברסיטת וירג'יניה. הוא ערך סדרת הרצאות שפורסמו לאחר מכן בספר. בהמשך הוא פרסם שני כרכים של זכרונותיו. ב-1971 הוא לקה בשבץ מוחי שהגביל את ניידותו בשנות חייו האחרונות.

רוברט מנזיס מת מהתקף לב בביתו שבפרבר מלוורן שבמלבורן. ההלוויה הממלכתית שנערכה לו התקיימה בכנסייה הסקוטית שבמלבורן ובה ייצג הנסיך צ'ארלס את המלכה.

מורשתו

רוברט מנזיס כיהן כראש ממשלה בשתי תקופות שהסתכמו יחדיו ב-18 שנים, 5 חודשים ו-12 ימים, תקופת כהונה הארוכה מכל תקופות כהונותיהם של כל ראשי הממשלות של אוסטרליה. אפילו תקופת כהונתו השנייה שארכה 16 שנים, חודש אחד ושבעה ימים, היא תקופת הכהונה הרצופה הארוכה ביותר של ראש ממשלה אוסטרלי כל שהוא. במהלך תקופת כהונה זו הוא שלט בפוליטיקה האוסטרלית בצורה חסרת תקדים. הוא הצליח להתגבר על הכישלונות מתקופת כהונתו הראשונה ולבנות מחדש את הצד השמרני של המפה הפוליטית מנקודת השפל של 1943. מנזיס אף תרם רבות לפיתוח ההשכלה הגבוהה באוסטרליה ופעל רבות לפיתוחה של הבירה קנברה. מנזיס היה גם ראש הממשלה האוסטרלי היחיד שהמליץ על מינוים של ארבעה מושלים כלליים.

תקופתו של מנזיס עמדה בסימן של הפיכתה ההדרגתית של אוסטרליה לחברת שפע. השכר הממוצע של 1965 היה גבוה ב-50% בהשוואה לזה שנרשם ב-1945. השגשוג ההולך וגדל, שממנו נהנו רוב האוסטרלים במהלך תקופתו של מנזיס, היה מלווה בהרחבה כללית של שעות הפנאי, כששבוע עבודה בן חמישה ימים הפך לנורמה מקובלת באמצע שנות השישים, יחד עם חופשה שנתית בתשלום של שלושה שבועות.

קישורים חיצוניים

• אודות מנזיס במילון הביוגרפי של אוסטרליה
• אודות מנזיס באתר המוזיאון הלאומי של אוסטרליה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0