רבי יצחק סבאג
| |
| לידה |
1888 ה'תרמ"ח מקנס, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
1971 (בגיל 83 בערך) ה'תשל"א טירת כרמל |
| כינוי | פחד יצחק |
| מקום קבורה | טירת כרמל |
| מקום פעילות | מקנס במרוקו, טירת כרמל בישראל |
| תחומי עיסוק | רבנות ודיינות |
| תפקידים נוספים | ראש ישיבה ור"מ |
| רבותיו | הרב חיים ברדוגו והרב שלמה טולדנו |
| תלמידיו | הרב שלום משאש, הרב גד נבון והרב יהודה כהן |
| בני דורו | הרב רפאל ברוך טולדנו |
| חיבוריו | אהל יצחק - עזרה לסופר |
הרב יצחק סבאג[1] (1888–1971) היה רב, דיין וראש ישיבה. מגדולי רבני מרוקו במאה העשרים.[דרוש מקור]
ביוגרפיה
נולד במקנס שבמרוקו בשנת 1888 (ה׳תרמ״ח) לשמחה וליוסף סבאג, ששימש כגזבר הקהילה היהודית בעיר. למד בצעירותו אצל הרב חיים ברדוגו והרב שלמה טולדנו[2]. מגיל צעיר התגלה כשרונו כעילוי, ונודע כגאון בתורה[3].
בהגיעו לפרקו נישא לדונה בן עטר, בת למשפחה אמידה בעלת נכסים. יחד נולדו להם שבעה ילדים. בנו הבכור, אהרון, נחשב כבר בהיותו כבן 9 לגאון ובקיא בתורה. על אף גילו הצעיר, קיבל את הכינוי "רב" בשל כשרונו אשר הפליא רבנים שונים ברחבי מרוקו, ועשו את דרכם למקנס כדי להתרשם מ"ילד הפלא". בהיותו כבן 10 נפטר אהרון ממחלת השחפת. טרגדיות נוספות פקדו את משפחתו של הרב יצחק, ושלוש מבנותיו חלו אף הן במחלת השחפת ונפטרו. לאחר פטירת בתו, מזל, גידל הרב בביתו את 4 בנותיה היתומות עד לנישואיהן.
במשך השנים בהן חי במרוקו, התגורר ברחוב "דרב אל-גנדור" שבמקנס, אזור ששימש כמעבר בין המלאח הישן למלאח החדש. את מגוריו חלק את עם אחיו - הרב משה סבאג ומשפחתו. במקנס שימש כדיין, ראש ישיבת "כתר תורה״ ולאחר מכן כר"מ בישיבת חב"ד בעיר[4]. בעודו משמש כדיין וראש ישיבה, הוציא תחת ידיו פסקי הלכה רבים, והסמיך רבים לרבנות. בנוסף לפועלו, שימש בהתנדבות גם כיושב ראש ארגון ״ביקור חולים״ שייסד רבי רפאל ברוך טולידאנו, אשר סייע לעניים לקבל שירותי רפואה ללא תשלום.
בשנת 1965 עלה לישראל עם אשתו ושתי בנותיו, בעוד בנו יעקב החליט להגר לצרפת. כשעלה לישראל קבע את מקום מגוריו בטירת כרמל, בעקבות אחיו שעלה ארצה זמן קצר לפניו. בטירת כרמל הקים את ישיבת "אוהל יצחק" במבנה בית הכנסת שנקרא בהמשך על שמו. בטירת כרמל חי עד שהלך לעולמו ב-5 בנובמבר 1971 (ח' טבת ה'תשל"א)[5] כבן 83 בפטירתו.
אישיותו ופועלו
כל חייו היווה סמל לצניעות וענווה, ביתו היה ללא סממן של מותרות, ודאגתו לתלמידיו הייתה חשובה לו מכל. לא אכל ושתה בשר ויין[6]. סירב בתוקף לקבל משרה בעלת שררה, ואף נענה בשלילה למשרת הרב הראשי לטירת כרמל, וכל זאת במטרה להקדיש את חייו ללימוד תורה[7]. נודע בגישתו כלפי השונים ממנו ודאג לקרב בין דתיים לשאינם, ופתח את שערי ישיבתו לכל החפץ. הנחה את תלמידיו להיות פתוחים לקבלת מאמרים, דעות וספרי הלכה חדשים. בהקדמה לספרו "אהל יצחק - עזרה לסופר", כתב: "כי גם אם תמצא חידוש אחד שלא ידעת, הרי ייחשב לך לברכה". (סבאג, תשל"א). עוד כתב: "המחבר ספר או שמחדש חידוש בתורה צריך לברך שהחיינו על שזיכהו השם לדבר הזה" (סבג, תשל"א).
לפני פטירתו ביקש להיקבר בעיר מגוריו, ולא בירושלים וזאת מתוך אמונה שכל אדמת ארץ ישראל היא אדמה קדושה.
תלמידיו
תלמידיו העידו כי היה גאון בתורה. תלמידו הקרוב, הרב יהודה כהן כתב בהקדמה לספרו: ”אחד מגאוני אשכנז שנשא ונתן עמו בהלכה אמר בזו הלשון: זאת מרגלית יקרה שאין למצוא הרבה כמוה בעולם התלמוד ” (כהן, תשס"ג). ”הרב יצחק סבאג היה דקדקן במצוות בקלה כבחמורה, לימד את תלמידיו לקבוע עיתים לדיני תורה כפי שקובעים עיתים לשיעורי גמרא ” (כהן, תשס"ג).
חיבוריו
- רב רבנן - "אהל יצחק" שו"ת וחידושים על הש"ס ועל התורה, "עזרה לסופר" נוסחי שטרות ופירושיהם עם הלכות, "תולדות חייו ופועלו", ירושלים תשע"ח.
לקריאה נוספת
- שמעון ואנונו, ארזי הלבנון - תולדות חכמי יהדות ספרד והמזרח, (עמ' 1315 - 1316, חלק ג')
- ט. דויטש, ביקוד החמה - תולדותיו של רבי ברוך טולדנו, הוצאת חכמה, ירושלים ה'תשמ"ט, (עמ' 46)
- יוחנן אלול, אורה של ירושלים - פרקים ממסכת חייו של הרב שלום משאש, (עמ' 40 - 41)
- מאיר עטיה, משולחן אבותינו - אוצר מנהגי מרוקו (בהקדמה)
- הרב שלום משאש, מזרח שמש (בהקדמה)
קישורים חיצוניים
- הספדו של הרב שלום משאש בהלוויתו של הרב יצחק סבאג, אתר "אור החמה"