מת'יו פרי (קצין צי)
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. עשה עוד כמה דבריו בחייו מלבד יפן ("אבי ספינות הקיטור", "קי וסט", "מלחמת מקסיקו-ארצות הברית").
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. עשה עוד כמה דבריו בחייו מלבד יפן ("אבי ספינות הקיטור", "קי וסט", "מלחמת מקסיקו-ארצות הברית"). |
 | |
| מת'יו פרי | |
| לידה | 10 באפריל 1794 |
|---|---|
| פטירה |
4 במרץ 1858 (בגיל 63) ניו-יורק |
| השתייכות |
 הצי האמריקני |
| תקופת הפעילות | 1809–1855 (כ־46 שנים) |
| דרגה | קומודור |
| פעולות ומבצעים | |
| הנצחה | |
| פרי הונצח בפסלים רבים ביפן. | |
מת'יו קלברייט פרי (באנגלית: Matthew Calbraith Perry; 10 באפריל 1794 - 4 במרץ 1858) היה קומודור בצי האמריקני, הידוע בשל הצלחתו לפתוח את יפן למערב, אחרי שכפה על היפנים את הסכם קנגאווה. בנוסף, דאג פרי מאוד להכשרתם של קציני הצי, ופעל באופן משמעותי בפיתוח מערך המתלמדים שהיווה בסיס לתוכנית הלימודים באקדמיות הצי בארצות הברית. פרי היה ממובילי המודרניזציה בצי האמריקאי, בתקופה שלאחר פיתוח מנוע הקיטור, והוא נחשב ל"אבי צי הקיטור".
ילדות ונעורים
פרי נולד לאב קצין צי, כריסטופר פרי, וכאח צעיר לאוליבר פרי. מילדותו, זכה פרי להכשרה בצי, וב-1809 הפך לחלק מהצי באופן רשמי, ושירת תחת פיקוד אחיו הגדול. תחת אחיו, השתתף פרי הצעיר בקרב על אגם אירי, לצד ספינות הדגל של הצי.
בתחילת הקריירה שלו, הוא שובץ בכמה ספינות, בהן ה-USS President, בה שירת כעוזר לקומודור ג'ון רוג'רס, אשר היה קצין מוערך מאוד ובולט בתקופת טרום מלחמת 1812. הוא המשיך למלא תפקיד זה במהלך מלחמת 1812. לאחר מכן, הוא הועבר ל-USS United States, ונלחם מעט מאוד במהלך השנים שלאחר מכן, כיוון שהספינה הייתה לכודה בנמל בניו לונדון, קונטיקט. לאחר החתימה על הסכם גנט אשר סיים את המלחמה, הוא שירת במספר ספינות בים התיכון.
בשלב מאוחר יותר נשלח פרי להילחם בפיראטיות ובעבדות באיים הקריביים. מאוחר יותר באותה תקופה, כאשר שהה בנמל ברוסיה, הוצע לפרי תפקיד בצי הקיסרי הרוסי, אך הוא סירב.
פתיחת יפן למערב
בשנת 1852, על סף סיום תפקידו של נשיא ארצות הברית מילרד פילמור, החליט פילמור, לשלוח שייטת בפיקודו של פרי ליפן, בדרישה שיפן תפסיק את התבדלותה לפחות כלפי ארצות הברית. פרי היה קצין ותיק בצי האמריקאי. לקראת המסע, פרי קרא כמעט כל טקסט מערבי הנוגע לתרבות היפנית ולשוגונות טוקוגאווה.
שלבים מוקדמים
למסעו של פרי ליפן קדמו כמה משלחות ימיות אמריקניות. מ-1797 ועד 1809, מספר ספינות אמריקניות סחרו באי דג'ימה שבנמל נגסקי, תחת הדגל ההולנדי ולבקשת ההולנדים, אשר לא יכלו לשלוח את ספינותיהם בעצמם בגלל העימות בין הולנד לבריטניה, במהלך המלחמות הנפוליאוניות. באותם ימים הגבילה יפן סחר עם גורמים זרים, ואיפשרה רק להולנדים ולסינים, תחת מדיניות "המדינה הנעולה" (סאקוקו) אשר הונהגה אז ביפן.
ב-1837, ראה איש עסקים אמריקני בשם צ'ארלס קינג הזדמנות עסקית לפתיחת המסחר עם יפן, על ידי ניסיון להחזיר ליפן שלושה מלחים יפנים אשר ספינתם טבעה לפני מספר שנים באזור החוף של וושינגטון. הוא ניסה להגיע ליפן עם המלחים היפנים וסוחר אמריקאי בשם מוריסון, אך הספינה הותקפה מספר פעמים והם חזרו לאמריקה בלי להשלים את משימתם.
ב-1846, נשלח קומודור ג'יימס בידל בידי הממשלה האמריקאית לפתוח את הסחר. הוא עגן בנמל טוקיו עם שתי ספינות, אשר אחת מהן הייתה ספינת מלחמה מצוידת, אך בקשתו להסכם מסחר נותרה ללא מענה.
ב-1849 הפליג קפטן ג'יימס גלאן לנגסקי, והוביל את הניסיון האמריקני הראשון למסחר אשר הצליח, גם אם במידה מעוטה. בדיווחו מאוחר יותר לקונגרס, הציע גלאן שהמשא ומתן לפתיחת יפן למערב, יגובה בהדגמות של כוח. המלצה זאת סללה את הדרך למשלחת של פרי.
ביקור ראשון (1853-1852)
ב-1852 הפליג פרי מנורפוק בווירג'יניה ליפן עם שתי פריגטות קיטור ושני סלופים מלחמתיים (סוג של אוניית מפרשים), כשעל סיפונן 750 חיילים, בניסיון ליצור הסכם מסחרי עם יפן. הנמל היחיד בו הותרה באותה העת עגינת ספינות זרות היה נמל נגסאקי. אף על פי כן, בצעד מתריס, לא פנתה השייטת לכיוון נגסאקי, אלא לכיוון הבירה אדו (טוקיו היום) . פרי עגן ליד החוף ודרש להיפגש עם קיסר יפן או עם שליח מטעמו שימסור לו מכתב מנשיא ארצות הברית. היפנים התנגדו ליצירת קשר עם פרי, אך הם הבינו שהם אינם יכולים לסרב לנוכח הכוח הרב שאיתו. לבסוף הועבר המכתב לשליח יפני ב-14 ביולי.
ההתלבטות היפנית
.png)
מכתבו של נשיא ארצות הברית הביך את ממשלת השוגון. המכתב נשלח ממדינה חזקה מבחינה צבאית, כך שהייתה סיבה טובה לחשוש מהידרדרות היחסים לכדי מלחמה. מצד שני חשש השלטון היפני כי אם יענה לדרישות האמריקאים ויפתח את שעריו, ייראה הדבר בעיני הציבור היפני ובעיני מתנגדי המשטר כחולשה.
על מנת ליצור תדמית של החלטה משותפת, ראש מועצת השרים, אבה מסאירו רצה לקבל את הסכמת נציגי העם למהלך. הוא ביקש מראשי האצולה והפקידים הבכירים בממשל, להביע דעתם ביחס לבקשת האמריקאים. למרות התנגדות הנשאלים לבקשה האמריקאית, החליט מסאירו להיענות לבקשה תוך שהוא מתעלם מדעת הרוב.
חתימת החוזה
ערך מורחב – הסכם קנגאווה
ב-31 במרץ 1854 נחתם ההסכם בעיירה קנגאווה שבסמוך לבירה אדו, ולא בעיר הבירה עצמה על מנת להימנע מחיכוכים עם מתנגדי המשטר. ההסכם קובע כי ארצות הברית תורשה להיכנס לנמלים שימודה (ליד אדו) והקודאטה (באי הצפוני הוקאידו), יפן תדאג למלחים אמריקאים שיקלעו לשטחה, ואם ייחתמו הסכמים בין יפן לבין מדינות אחרות תקבל ארצות הברית לפחות את אותן זכויות שתקבלנה מדינות אחרות.
החזרה לארצות הברית ומותו
כאשר חזר פרי לארצות הברית ב-1855, העניק לו הקונגרס מענק של 20,000 דולר, תוך הערכת מאמציו ביפן. בחלק מהכסף השתמש פרי כדי להכין ולהפיץ דוח בשלושה חלקים אותו כתב על מסעותיו ליפן. באותם ימים הוא גם קודם בדרגה לאחר שנכנס לרשימת פורשי הצי מאחר שבריאותו הידרדרה, כאות הוקרה על שירותו במזרח הרחוק.
פרי נפטר ב-4 במרץ 1858, בעיר ניו יורק. גופתו נקברה בכנסיית מארק הקדוש שבעיר ניו-יורק, יחד עם גופת בתו, אנה, אשר נפטרה ב-1839.
פרי מונצח במספר פסלים ביפן.
