קולנה
 | |
| בית הכנסת בקולנה | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פודלסיה |
| תאריך ייסוד | 1425 |
| שטח | 25.08 קמ"ר קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 10,537 (2010) |
| http://www.kolno.home.pl/ | |
קולנה (בפולנית: Kolno) היא עיר בצפון פולין, כ-150 ק"מ צפונית לוורשה. נכון ל-2010 התגוררו בקולנה 10,537 תושבים.
היסטוריה
קולנה מוזכרת לראשונה בשנת 1222 ונראה ששכנה בתקופות אלו באזורים סמוכים למקומה הנוכחי. ב-1425 קיבלה קולנה מעמד של עיר, ובשנת 1754 קיבלה את סמלה מאת המלך אוגוסט השלישי. הסמל מתאר "קדוש" נוצרי שופך מים על בית העולה באש, כנראה על רקע השריפות התכופות שהיו במקום.
במאה ה-18 בעקבות חלוקת פולין עברה קולנה לחזקת רוסיה הצארית ששלטה בה עד למלחמת העולם הראשונה, אז נכבשה על ידי הצבא הגרמני. במאה ה-19 הפכה קולנה לעיר המרכזית במחוז. ב-1883 היו בה 336 בתים שרובם המוחלט היה עשוי מעץ ו-5359 תושבים. כן היו בה בית כנסת, בית משפט, משרדי המחוז, עירייה, בניין דואר, 2 כנסיות, 30 חנויות, 18 פונדקים, 2 טחנות קמח, טחנת רוח ומבשלת שיכר.
בין שתי מלחמות העולם נכללה קולנה בשטח הרפובליקה הפולנית השנייה לבד מתקופה קצרה בשנת 1920 בה כבש הצבא האדום את העיר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכנסו חיילי הצבא הגרמני לקולנה, אולם כעבור תקופה קצרה יצאו ממנה, בהתאם להסכם מולוטוב-ריבנטרופ, והעיר עברה לשליטת ברית המועצות עד לכיבושה השני על ידי הגרמנים ב-22 ביוני 1941. בעקבות ועידת יאלטה הפכה קולנה לחלק מפולין.
אוכלוסייה
- 1808: 4121 תושבים, מהם 98 יהודים
- 1827: 2083 תושבים, מהם 784 יהודים
- 1857: 3350 תושבים, מהם 2084 יהודים
- 1897: 4876 תושבים, מהם 2863 יהודים
- 1921: 4490 תושבים, מהם 2216 יהודים
- 2010: 10,537 תושבים
יהודים
יהודים חיו בקולנה כ-200 שנה עד להכחדת הקהילה בתקופת השואה. על פי נתוני המפקד שנערך ב-1754 לצורך גביית מסים גרו בקולנה 6 יהודים. בתקופת שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון נאסר על היהודים להתגורר ביישובים הסמוכים לגבול ובהם קולנה, אך גזירה זו לא בוצעה ומספר יהודי קולנה גדל בשנים אלו. אחוז היהודים בקולנה שעמד ב-1808 על 2% בלבד, הגיע ב-1897 ל-62%.
מסוף המאה ה-19, כחלק מהמגמה הכללית של מעבר היהודים לערים הגדולות וההגירה לארצות אחרות, הלך ופחת מספר היהודים בקולנה, אולם הוא נשאר גבוה באופן יחסי לשאר תושבי העיר. ב-1928 היו במועצת העיר כ-50% נציגים יהודיים. באותה תקופה כיהן כסגן ראש העיר זאב רמבה.
בשל גזירות והגבלות שונות שהוטלו על היהודים, בין היתר על עיסוק בחקלאות, עסקו אחוז ניכר מהם במסחר ובמלאכה וכן במקצועות חופשיים. לצד מוסדות הקהילה המסורתיים והקמת ארגוני סיוע ורווחה שונים, ניהלו יהודי קולנה חיי תרבות וחברה פעילים שכללו גם פעילות ענפה של מגוון התנועות הפוליטיות, ציוניות ולא ציוניות, להם היו שותפים יהודי פולין במחצית הראשונה של המאה ה-20. בשנות השלושים של המאה ה-20 סבלו יהודי העיר מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות כלפיהם מצד שכניהם הפולנים, שכללו הצבת משמרות חרם בפתח חנויותיהם ואף מקרי רצח.
בשואה
בתקופת הכיבוש הראשונה של העיר בידי הגרמנים, בתחילת ספטמבר 1939, ביצעו בה אלו מעשי התעללות ושוד בקרב יהודיה, וחטפו ממנה גברים יהודים צעירים לעבודות כפייה בפרוסיה. כמו כן, הציתו הגרמנים את בית הכנסת הגדול בעיר. לאחר שהועברה העיר לשליטה סובייטית, בהתאם להסכם ריבנטרופ מולוטוב, גורשו ממנה מספר יהודים לעומק ברית המועצות, וכמה פעילים ציונים בה ובני משפחותיהם הושמו במאסר.
עם כיבוש העיר בשנית בידי הגרמנים, ביום הראשון למבצע ברברוסה, החלו אלו בביצוע מעשי התעללות, השפלה ורצח בקרב יהודיה באופן תדיר, תוך שיתוף פעולה מצד חלק מהפולנים המקומיים. ב-4 ביולי 1941 נצטוו כל יהודי העיר להתרכז בכיכר המרכזית בה, שם נערכה בהם התעללות המונית. בליל אותו יום פרעו הפולנים ביהודי העיר, תוך רצח 37 יהודים, ועינויים, ושוד רכוש רב. למחרת בבוקר חיללו הגרמנים את בית המדרש שבעיר.
ב-15 ביולי 1941 ציוו הגרמנים על הגברים היהודים מהעיר להתייצב בכיכר המרכזית בה, לכאורה למטרת עבודה. את המתייצבים העמיסו הגרמנים על מכוניות, והם נלקחו לבורות ירי בהם נרצחו כולם. ב-18 ביולי 1941 הורו הגרמנים לקרובי המשפחה של הנרצחים להתרכז גם הם, כדי להצטרף לכאורה לגברים במחנות העבודה, ואלו נלקחו במשאיות לכפר משצ'יבויה, בו נרצחו כולם.
בסוף חודש יולי 1941 ריכזו הגרמנים את רוב היהודים שעוד נותרו בעיר בכיכר המרכזית בה. שם ערכו בהם הגרמנים מעשי התעללות ורצח, תוך ריצוץ ראשי תינוקות. את הנשים והילדים שנותרו הסיעו הגרמנים במכוניות למשצ'יבויה, שם נרצחו, ואת הגברים הצעידו לכיוון קולימאג', שם נרצחו. בין הנרצחים במועד זה היה הרב הקשיש של הקהילה, שמואל ישראל קפלן.
כ-80 יהודים בעלי מלאכה ונשותיהם שעוד נותרו בעיר לאחר שלוש האקציות, נרצחו בתחילת אוגוסט 1941. בסך הכל רצחו הגרמנים למעלה מ-2,000 מיהודי קולנה. כ-50 יהודים מהעיר שהצליחו להימלט ממנה הוסגרו ברובם לגרמנים בידי איכרי הסביבה.
מכ-2,200 יהודי קולנה שרדו את השואה יהודים בודדים. ספר זיכרון לקהילת קולנה יצא לאור בשנת 1971 בעריכת אייזיק רמבה, יליד העיירה, והסופר בנימין הלוי. הספר כולל מאמרים בעברית וביידיש, ובסופו מדור באנגלית. המאמרים עוסקים בקורותיה של הקהילה ובתיאור הווי החיים והדמויות שחיו בה קודם השואה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קולנה |
- אייזיק רמבה ובנימין הלוי (עורכים), ספר יזכור לקהילת קולנה, בספריית העיר ניו יורק, הוצאת ארגון יוצאי קולנה וספרית פועלים, תשל"ב 1971
- "קולנה", באתר JewishGen (באנגלית)
- קולנו באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- קולנה באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
- אנדרטה לזכר קהילת קולנה בבית העלמין בחולון, אתר "אנדרטות ואתרי הנצחה לשואה"