פלורנס גודינאף
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. פלורנס לורה גודינאף (באנגלית: Florence Laura Goodenough; 8 באוגוסט 1886 - 4 באפריל 1959) הייתה פסיכולוגית אמריקאית ופרופסור באוניברסיטת מינסוטה, הידועה בשל פיתוח "סולם מינסוטה לגיל הרך" ששימש ככלי להערכת אינטליגנציה בקרב ילדים בגיל הרך, ו"מבחן ציור איש של גודינאף" (כיום מבחן ציור איש), המשמש עד היום בגרסאות שונות כחלק ממבחן בית-עץ-אדם ככלי להערכה קלינית פסיכולוגית.
ביוגרפיה
נולדה באונסדייל, פנסילבניה, הבת הצעירה מבין שמונה ילדים. למדה בילדותה בחינוך ביתי. ב-1908 קיבלה תואר ראשון בפדגוגיה, ועבדה כמורה בבתי ספר. ב-1920 סיימה תואר ראשון במדעים באוניברסיטת קולומביה, וב-1921 קיבלה שם תואר שני. בהמשך עבדה כפסיכולוגית-חוקרת בבתי ספר באזור; שם אספה נתונים רבים ששימשו אותה בהמשך בעבודתה על ציורי ילדים. בתקופה זו מילאה תפקיד בכיר במחקריו של לואיס טרמן על ילדים מחוננים, ואף צוינה כאחת התורמות לספרו "Genetic Studies of Genius" (1925). ב-1924 קיבלה דוקטורט מאוניברסיטת סטנפורד.
לאחר סיום הדוקטורט, עברה גודינאף למרכז לרווחת הילד באוניברסיטת מינסוטה, וב-1931 קיבלה דרגת פרופסור. בתקופה זו פיתחה עם דייל האריס את "מבחן ציור איש של גודינאף והאריס" (Goodenough-Harris Draw-A-Person Test), שנועד להעריך אינטליגנציה של ילדים. היא פרסמה הוראות העברה וציינון קפדניות למבחן לצד דוגמאות, בספרה "Measurement of Intelligence by Drawing" (1929). פיתוח המבחן נחשב פריצת דרך בתקופה בה היו מבחני האינטליגנציה הבלתי-מילוליים בעלי מהימנות ותוקף נמוכים. מחקרים שנעשו בתקופתה על מבחן ציור איש מצאו מתאם גבוה בינו לבין ציוני מבחני אינטליגנציה כתובים אחרים. בהמשך יצרה גודינאף גרסה מתוקנת של המבחן, שנקראה "מבחן ציור אישה" (נטען כי ציוני ילדות במבחן בו נאמר להן רק לצייר איש היו נמוכים יותר בשל הקושי שלהן להזדהות עם דמות גברית).
מבחן נוסף שפיתחה גודינאף הוא "סולם מינסוטה לגיל הרך" (Minnesota Preschool Scale), שהיווה מבחן מותאם לגיל הרך של מבחן סטנפורד-בינה לבדיקת אינטליגנציה מילולית ובלתי-מילולית.
ב-1931 פורסם מחקרה "Anger in Young Children", על תוצאות מחקר אורך בקרב ילדים העוסק במצבים בהם הם מביעים כעס. ב-1933 יצא ספרה "Handbook of Child Psychology", בו טענה לראשונה כי "הגיל השכלי" כפי שחושב במבחני האינטליגנציה של תקופתה, לא משמש באותה משמעות עבור כל הילדים, וכי דרך עדיפה לציינון היא שימוש באחוזונים; אלו מאפשרים השוואה בין ילדים בני אותו גיל כרונולוגי, ובנוסף הם קלים יותר להבנה בקרב הציבור הרחב. בוויכוח בין הטוענים כי תורשה או סביבה הם המשפיעים על אינטליגנציה של ילדים, תמכה גודינאף במצדדי התורשה, וניסתה להביא נתונים בספריה כדי להוכיח כי האינטליגנציה היא מולדת ולא מושפעת מגדילה בסביבות שונות.
ב-1942 מונתה גודינאף לנשיאת מועצת הפסיכולוגיות הלאומית. עם זאת, היא פרשה לאחר מספר שנים, בטענה כי היא פסיכולוגית, לא פסיכולוגית-אישה.
בהמשך חלתה במחלה ניוונית, במהלכה איבדה את ראייתה ושמיעתה, ונאלצה לפרוש ב-1947. למרות מחלתה, כפרופסור אמריטה, היא המשיכה ופרסמה עוד שלושה ספרים אחרי שלמדה כתב ברייל: "Mental Testing: Its History, Principles, and Applications"(1949), "Exceptional Children" (1954), ומהדורה שלישית לספר "Developmental Psychology" (1959).
גודינאף לא נישאה מעולם. היא מתה בבית אחותה בפלורידה לאחר שבץ מוחי ב-1959.
מספריה
- The Measurement of Intelligence by Drawings (1926)
- The Stanford Achievement Test (1923)
- Genetic Studies of Genius (1925, 1947, 1959)
- Anger in young children (1931)
- Developmental psychology (1934)
- Mental Testing: Its History, Principles, and Applications (1949)
- Exceptional Children (1956)
קישורים חיצוניים
- פלורנס גודינאף (אורכב 25.12.2019 בארכיון Wayback Machine), באתר feminist Voices
- פלורנס גודינאף, באתר וובסטר
- פלורנס גודינאף, באתר אוניברסיטת אינדיאנה
- פלורנס גודינאף, באתר מסקינג קולג'
31277063פלורנס גודינאף