פיקוד התובלה הימית הצבאית
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צי ארצות הברית |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1949–הווה (כ־77 שנים) |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 פיקוד התובלה של ארצות הברית |
פיקוד התובלה הימית הצבאית (באנגלית: Military Sealift Command – MSC) הוא ארגון האחראי על השליטה וההפעלה של אוניות התדלוק והתובלה הצבאיות של צי ארצות הברית הפיקוד מופקד על אספקת יכולות תובלה ימית (Sealift) ושינוע ימי עבור כלל זרועות הכוחות המזוינים של ארצות הברית, וכן עבור סוכנויות ממשלתיות נוספות.
היסטוריה
מהלך מלחמת העולם השנייה פעלו ארבע סוכנויות ממשלתיות נפרדות אשר שלטו בתובלה הימית. בשנת 1949 הוקם שירות התובלה הימית הצבאית (Military Sea Transportation Service – MSTS) כסוכנות הניהול היחידה לצורכי התובלה הימית של מחלקת ההגנה של ארצות הברית. הפיקוד קיבל על עצמו את האחריות למתן יכולות תובלה ימית (Sealift) ושינוע ימי לכלל זרועות הכוחות המזוינים, וכן עבור סוכנויות ממשלתיות נוספות.[1]
כבר תשעה חודשים לאחר הקמתו נדרש MSTS להתמודד עם אתגר מלחמת קוריאה. ב־6 ביולי 1950, רק 11 ימים לאחר הפלישה הראשונית של צפון קוריאה הקומוניסטית לדרום קוריאה, העביר MSTS את הדיוויזיה ה־24 של חיל הרגלים האמריקאי ואת ציודה מיפן לפוסאן שבדרום קוריאה, לצורך הצטרפות ללחימה.[1]
במהלך מלחמת וייטנאם שונה שמו של הארגון ל־Military Sealift Command (MSC). בין השנים 1965–1969 הוביל MSC כמעט 54 מיליון טונות של ציוד לחימה ואספקה, וכ־8 מיליון טונות של דלק לווייטנאם. ספינות MSC שימשו גם להובלת חיילים לזירת הלחימה. תקופה זו סימנה את השימוש האחרון באוניות ייעודיות להובלת חיילים, שכן מאז מועברים כוחות צבא ארצות הברית בעיקר באמצעות תובלה אווירית.[1]
במהלך שנות ה־70 וה־80 סיפק MSC למחלקת ההגנה יכולות תובלה ימית כחלק ממאמצי ההרתעה של ארצות הברית בתקופת המלחמה הקרה.
במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, במסגרת מבצעי “מגן המדבר” ו“סופה במדבר”, בלט MSC כמקור התובלה הביטחונית הגדול ביותר מבין כל המדינות שהשתתפו במערכה. אוניות הפיקוד העבירו למעלה מ־12 מיליון טונות של כלי רכב גלגליים וזחליים, מסוקים, תחמושת, מטען יבש, דלק, ציוד ואספקה נוספים. בשיא הלחימה ניהל MSC למעלה מ־230 ספינות בבעלות ממשלתית ובחכירה.[1]
מאז פיגועי 11 בספטמבר 2001 ממלאות ספינות MSC תפקיד חיוני ומתמשך במבצעי חירום ופריסה ברחבי העולם. עד ינואר 2013 סיפקו ספינות הפיקוד יותר מ־25.7 מיליארד גלונים של דלק והעבירו כ־126.2 מיליון רגל רבוע של ציוד לחימה ואספקה לכוחות ארצות הברית ולכוחות הקואליציה שפעלו בעיראק ובאפגניסטן.
בנוסף לכך, MSC, הצי האמריקאי ומספר ארגונים לא־ממשלתיים העניקו טיפול רפואי למאות אלפי מטופלים במסגרת פריסות של אוניותמ בתי חולים ברחבי העולם.
ארגון ופעילות
הארגון הוקם לראשונה ב־9 ביולי 1949, כאשר שירות התובלה הימית הצבאית (Military Sea Transportation Service – MSTS) קיבל אחריות בלעדית לצורכי התובלה הימית של United States Department of Defense. בשנת 1970 שונה שמו של MSTS לשמו הנוכחי – Military Sealift Command.
צי האוניות של MSC מורכב מגרעין של אוניות בבעלות הצי של ארצות הברית, לצד אוניות נוספות הפועלות בחכירה ארוכת טווח, ומאוניות המוחכרות לתקופות קצרות או להפלגות ייעודיות (Voyage Charter).
במסגרת חכירת זמן (Time Charter), MSC מקבל שליטה תפעולית על אוניית סוחר ומפעיל אותה למשך תקופת החכירה. בתקופה זו מאוישת האונייה על ידי ימאים אזרחיים, וכל הוצאות ההפעלה ממומנות בידי MSC. אוניות אלה אינן כפופות לביקורות של ממשלות זרות בעת עגינתן בנמלים, והשליטה התפעולית נתונה בידי MSC.
לעומת זאת, אוניות בחכירת הפלגה (Voyage Charter) מאוישות אף הן על ידי ימאים אזרחיים, אך MSC משלם רק עבור הובלת המטען. אוניות אלו מוחכרות לצורך הפלגה מסוימת, כפופות לביקורות בנמלים, והשליטה התפעולית בהן אינה נתונה ל־MSC.
האוניות שבבעלות חיל הים נושאות צבעי ארובה כחול וזהב, ומשרתות תחת הקידומת USNS (United States Naval Ship), ולא כיחידות מבצעיות מוזמנות (שאינן נושאות את הקידומת USS). לאוניות אלה מספרי גוף בדומה לאוניות מוזמנות, בתוספת הקידומת T-. רובן מאוישות בימאים אזרחיים, בין אם כעובדי שירות המדינה ובין אם באמצעות צוותים בחוזה, במיוחד באוניות למשימות מיוחדות. בחלק מן האוניות מוצבים גם אנשי חיל הים או חיל הנחתים לצורך תפקידי תקשורת, משימות ייחודיות או הגנה על האונייה. אוניות חכורות או מקבילות שומרות על צביעה מסחרית ונושאות קידומות אזרחיות סטנדרטיות כגון MV, SS או GTS, ללא מספרי גוף.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
פיקוד התובלה הימית הצבאית42636324Q333386