פו שי
פֿוּ שִׂי (סינית: 伏羲, פיניין: fúxī, ידוע גם בשמות פָּאו שִׂי 庖犧, מִי שִׂי 宓羲,, בָּאו שִׂי 包牺, שליט הזבח 牺皇, שִׂי השליט 皇羲, טָאיהָאו 太昊 ועוד. ) הוא אחד משלושת המלכים וחמשת הקיסרים. פֿוּ שִׂי הוא השם שמשמש ברשומות ההיסטוריון. הוא לרוב נחשב הראשון מבין שלושת המלכים ומתוארך לסביבות המאה ה-29 לפנה"ס. הוא נחשב גיבור תרבות בסין, ומייחסים לו את המצאת הטאי צ'י, הדיג, והכנת המלכודות.
מוצאו
פֿוּ שִׂי נולד באזור אמצע שפך הנהר הצהוב, במקום שנקרא צֶ'נְגְגִ'י (ייתכן שמדובר באזור לָאנְטְייֵן (藍田) שבמחוז שאאנשי, או בעיר טְייֵנְשְׁווֵי (אנ') (天水) שבמחוז גאנסו).[1]
בפולקלור
פֿוּ שִׂי נחשב לאבי האנושות ביחד עם נוּ'וָה, אשר מסורות שונות רואות בה את אשתו, אחותו, השליטה שקדמה לו או השליטה שהגיעה אחריו. באגדות הסיניות לשניהם יש גוף דרקון וראש אדם או גוף נחש וראש אדם.
אגדת המבול
אגדה סינית טוענת כי מבול חזק שטף את הארץ והיחידים ששרדו היו פֿוּ שִׂי ואחותו נוּ'וָה. הם התבודדו בהרי קונלון שם התפללו לאות מקיסר השמיים. האל אישר את האיחוד ביניהם, והם החלו ביצירת המין האנושי. מסופר שעל מנת לזרז את יצירת בני האדם, מצאו פֿוּ שִׂי ונוּ'וָה דרך יצירה נוספת העושה שימוש בחימר ליצירת בני אדם, ובאמצעות הכוח שהאל נתן להם, הם הפיחו חיים בפסלוני החימר[1]. פֿוּ שִׂי נעשה לשליט צאצאיו, והדיווחים על תקופת שלטונו נעים בין 115 שנים (2852-2737 לפנה"ס) ל-116 שנים (2952-2836 לפנה"ס).
האגדות על יצירת הטריגרמות
האגדה הסינית מספרת כי פֿוּ שִׂי ישב על מזבח מרובע, הקשיב לנשיפת שמונה הרוחות, ועל בסיסן יצר את שמונה הטריגרמות. מהן נוצר בתקופת שושלת ג'ואו האי צ'ינג (הקרוי גם "הקלאסיקה של התמורות", "ספר התמורות", יִי גִ'ינְג, או "השינויים של ג'ואו") שנחשב ספר מרכזי בתרבות הסינית. מנהגים מודרניים בסין של קריאת גורלות או זריקת קובייה מכוס הן למעשה גרסה מפושטת של הדברים שנידונים באי צ'ינג. מאחר שיצר את הטריגרמות אנשים סגדו לו כמו לאל, וכיבדו אותו בתואר "המורה המייסד של שמונה הטריגרמות".
על פי מסורת אחרת, פֿוּ שִׂי ביסס את יצירת הטריגרמות על מה שקרא במפת חֶה (או "מפת הנהר הצהוב"). על פי אותה מסורת, סידור הטריגרמות (八卦 bāgùa) של האי צ'ינג התגלה לו בדרך פלאית. על פי המסופר הוא גילה את הסידור בסימנים על גבו של סוס-דרקון מיתולוגי (או צב, לפי מסורות אחרות) אשר יצא מהנהר. התגלית הזו נחשבת למקור הקליגרפיה הסינית.
פֿוּ שִׂי ופָּאנְגוּ
ישנן טענות כי פֿוּ שִׂי ופָּאנְגוּ (盘古) הם אותה דמות. שמו של פָּאנְגוּ הוא שילוב המלים "פָּאן" שמשמעותה העתיקה "התחלה", ו"גוּ" שמשמעותה דלעת, ומשמעותו קשורה לריבוי והתרבות.
על פי תאוריה זו, לאחר ששבטים כגון שבטי קיסר הלהט וצְ'ה יוּאוּ(蚩尤) נדדו מאגן הנהר הצהוב דרומה, הפך פֿוּ שִׂי שנתפס כאב הקדמון לפָּאנְגוּ בסיפורים העממיים, וכך הופץ בקרב המיעוטים בדרום, והביא ליצירת המיתוס על בריאת השמיים והארץ על ידי פָּאנְגוּ. ניתן לראות שתאוריה זו רואה בפֿוּ שִׂי אב קדמון של מספר שבטים, ולא אחד מראשי השבטים שחיו במקביל זה לזה.
מותו
פֿוּ שִׂי חי 197 שנים, או על פי גרסאות אחרות 114 שנים, ונפטר במקום שנקרא צֶ'ן (陳, בחְווָאיְיָאנְג (淮阳), מחוז חנאן של היום), שם נמצא עד היום המאוזוליאום שלו, המשמש מוקד תיירות.[1]
חשיבות חברתית
על אחד מהעמודים של מקדש פֿוּ שִׂי במחוז חנאן, ישנו טקסט המתאר את חשיבותו: "מבין שלושת האבות של תרבות חְווָה-שְׂיָה, פֿוּ שִׂי בארץ חְווָאיְיָאנְג הוא הראשון".[1] על פי המסורת שרואה בנוּ'וָה מי שקדמה לו בתפקיד, החברה בתקופתה הייתה מטריארכלית ופרמיטיבית. ילודה נראתה כנס אשר אינו דורש השתתפות של זכר, וילדים הכירו רק את אמותיהם. כאשר הבינו טוב יותר את תהליך הרבייה, עברה החברה הסינית העתיקה למבנה פטריארכלי ופֿוּ שִׂי קיבל מעמד עליון.[1]
בזמני קדם, לפני שהיו שלושת העקרונות ושש השיטות, אנשים הכירו רק את אמם ולא את אביהם, לבשו כסות על קדמתם אך לא הצליחו לכסות על אחוריהם, כאשר שכבו התנשמו וכאשר קמו התנשפו, כשרעבו חיפשו מזון וכששבעו נטשו את השאריות, אכלו בשר מעובד ולבשו כסות מעורות וקנים. בכל זה הביט פֿוּ שִׂי מעלה וסקר את הצורות בשמיים, הביט מטה ובחן את חוקי הארץ, בהגדרת נישואין תיקן את חמשת היחסים, החל לקבע דרך אנוש, והשתמש בציור שמונה הטריגרמות לבסס את השלטון.
פֿוּ שִׂי לימד את נתיניו לבשל את מזונם, לדוג עם רשתות, לצוד עם כלי נשק עשויים ברזל ולגדל עדרים. הוא ייסד את הנישואין והעלה את הקורבן הציבורי הראשון לשמיים.
לפֿוּ שִׂי מיוחסת גם המצאת הגוּצִ'ין (古琴) - כלי מיתר קדום, ביחד עם שֶׁנּוֹנְג והקיסר הצהוב.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Worshiping the Three Sage Kings and Five Virtuous Emperors - The Imperial Temple of Emperors of Successive Dynasties in Beijing. Beijing: Foreign Language Press. 2007. ISBN 978-7-119-04635-8.
- ^ 白虎通义 של 班固, תרגום ישיר מהמקור: http://www.4hn.org/files/article/html/0/289/20169.html
32042007פו שי