נשיא ארץ ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נשיא ארץ ישראל (או נשיא בארץ ישראל) הוא תואר שהוענק על ידי בני קהילות באירופה, החל מהמאה ה-16 ועד תקופת היישוב הישן[דרושה הבהרה], לרבנים ואנשי ציבור בארץ ומחוצה לה שסייעו רבות ליישוב היהודי בארץ ישראל. אישים אלו שימשו כנאמנים לאיסוף כספים עבור היישוב היהודי בארץ. בדרך כלל מעטים הם המקורות מן התקופות האלה בהם נזכר התואר.

מבין האישים שזכו לתואר (לפי סדר הזמנים): השל"ה,[1] רבי יחיאל מיכל הלוי, רבי בנימין וואלף בן רבי אהרן שמעון שפירא[2], ר' שמשון ורטהיימר, רבי דוד אופנהיים מפראג, בעל ה"פני יהושע", רבי אלעזר רוקח מאמסטרדם, צבי הירש להרן מאמסטרדם, רבי יעקב אטלינגר, רבי יצחק דב במברגר מווירצבורג, ורבי עזריאל הילדסהיימר.

פרשה מיוחדת התעוררה סביב תוארו של רבי דוד אופנהיים: השלטונות (בשנת תמ"ג, 1723
שגיאות פרמטריות בתבנית:דרושה הבהרה

פרמטרים [ באיזה שנה היתה, תמ"ג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
[דרושה הבהרה]) אסרו עליו לשאת בתואר, ואסרו כליל את איסוף הכספים עבור ארץ ישראל.

ראו גם

לקריאה נוספת

אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 66 - 67.

הערות שוליים

  1. ^ נשיא ארץ ישראל באתר toviapreschel.com
  2. ^ יצחק דוב פעלד, קונטרס חלקי אבנים, נספח לשו"ת נשאל דוד, חלק ג', ירושלים תשל"ה, עמ' רכא, באתר היברובוקס
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

נשיא ארץ ישראל40137828