מצר קרץ'
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מקשר | בין הים השחור לבין ים אזוב |
| מפריד | בין חצי האי טאמאן לחצי האי קרים |
| מידות | |
| אורך | 40 ק"מ |
| רוחב מרבי | 15 ק"מ |
| רוחב מזערי | 4.5 ק"מ |
| עומק מרבי | 18 מטר |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז |
 רוסיה אוקראינה (שולטת דה יורה בחצי האי קרים) |
| ערים | קרץ', טאמאן[1] |
| איים | טוזלה |
| לשונות יבשה | כף טוזלה, אק-בורון |
| חצי-איים | חצי האי טאמאן, חצי האי קרץ' |
| גשרים | גשר קרים |
| קואורדינטות | 45°21′0″N 36°39′0″E / 45.35000°N 36.65000°E |
מצר קֵרְץ' (ברוסית: Керченский пролив; באוקראינית: Керченська протока; בטטרית של קרים: Keriç boğazı) הוא מצר ים בין חצי האי טאמאן (במחוז קרסנודאר שברוסיה) ממזרח, לחצי האי קרים (דה יורה בדרום אוקראינה; דה פקטו שייך לרוסיה) ממערב. המצר מקשר בין הים השחור שמדרום לו לבין ים אזוב שמצפונו. רוחבו של המצר נע בין 4.5 ק"מ בנקודה הצרה ביותר ועד 15 ק"מ. עומקו המרבי מגיע ל-18 מטרים. אורכו – כ-40 ק"מ. המצר קרוי על שמה של העיר קרץ' (פנטיקפיאום העתיקה) שאוכלוסייתה מונה כ-145,000 נפש השוכנת בחצי האי קרץ' (שבמזרח קרים), לחופו של מצר קרץ'.
היסטוריה
תקופת היוונים והרומאים
אורכם של המיצרים כ-35 ק"מ ורוחבם הוא 3.1 ק"מ בחלקם הצר ביותר ומפריד בין שלוחה מזרחית של קרים לטאמאן, השלוחה המערבית ביותר של הרי הקווקז. בימי קדם, נראה שהייתה קבוצת איים שנחצו על ידי זרועותיו של נהר הקובאן (Hypanis) וקולות שונים אשר נסחפו מאז. הרומאים הכירו את המצר בתור הבוספורוס הקימרי (Cimmerianus Bosporus) משמו היווני, המיצר הקימרי (Κιμμέριος Βόσπορος, Kimmérios Bosporos), על שמם של הקימרים, נוודי הערבות הסמוכים. בימי קדם הייתה הארץ הנמוכה ליד המיצר ידועה בשם הביצה המאוטית (אנ').
היוונים הקדומים כינו את המצר "בוספורוס של קימריוס" ואת הבוספורוס כינו "בוספורוס של תראקיה". הם תרמו לבלבול גם בכך שכינו את האזורים שליד שני המצרים באותו שם: החרסונסוס של תראקיה, (גליפולי), והחרסונסוס של שומר, (קרים). מקור השם "בוספורוס" בצירוף המילים מיוונית "בוספּורוס". βοῦς, המתורגם לפרה, בקר או שור, πόρος מעבר. כלומר "מעבר הפרה", "מעבר הבקר" או "מעבר השור". השם מגיע מסיפור המיתולוגיה היוונית על מסעותיה של איו לאחר שזאוס הפך אותה להגנתה לפרה.
מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה הפך חצי האי קרץ' לזירת קרב נואשת בין כוחות הצבא האדום הסובייטי וגרמניה הנאצית. תדירות הלחימה התגברה בחודשים הקרים ביותר של השנה כשהמיצר קפא, ואיפשר תנועת חיילים מעל הקרח.
לאחר שהחזית המזרחית התייצבה בתחילת 1943, הורה היטלר לבנות גשר כביש ומסילה באורך 4.8 ק"מ על פני מיצר קרץ' באביב 1943 כדי לתמוך ברצונו למתקפה מחודשת לקווקז. רכבת הכבלים (חשמלית אווירית), שנכנסה לפעולה ב -14 ביוני 1943 עם נפח יומי של אלף טון, התאימה רק לצורכי ההגנה של הצבא השבע עשרה בראש הגשר של קובאן. בגלל רעידות אדמה תכופות, גשר זה היה דורש כמויות עצומות של קורות פלדה בעלות חוזק במיוחד, והובלתן הייתה מפחיתה משלוחים של חומר צבאי לחצי האי קרים. הגשר מעולם לא הושלם, והוורמאכט סיימה את פינוי ראש הגשר של קובאן בספטמבר 1943.
ב-1944 בנו הסובייטים גשר רכבת "זמני" (גשר הרכבת קרץ') על פני המיצר. הבנייה עשתה שימוש באספקה שנתפסה מהגרמנים. הגשר נכנס לפעול בנובמבר 1944, אך להבי קרח נעים הרסו אותו בפברואר 1945, ומאז לא נבנה שוב.
מלחמת אוקראינה-רוסיה מאז 2014
רוסיה ואוקראינה הסכימו להבטיח זו לזו חופש ניווט לספינות של שתי המדינות בהסכם ימי משנת 2003. עם זאת, מאז תחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה וסיפוח קרים ב-2014, הכוחות הרוסים קבעו בכוח סטטוס קוו חדש, שכעת הם כוח השליטה הבלעדי של המיצרים.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ טאמאן הוא יישוב כפרי או "סטניצה" (станица), המונה כ-10,000 תושבים (נכון לשנת 2010), השוכן במערב חצי האי טאמאן, לחופי מפרץ טאמאן, במצר קרץ'.
- ^ הסכסוך בים השחור וההשלכות על הים התיכון, IsraelDefense, 2/12/2018
35289674מצר קרץ'