הלמוט פון מולטקה הצעיר
 | |
| לידה |
25 במאי 1848 בירנדורף, הדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שוורין  |
|---|---|
| פטירה |
18 ביוני 1916 (בגיל 68) ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
| כינוי | "יוליוס העצוב"[1] |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות | 1868–1914 (כ־46 שנים) |
| דרגה |
_h_1918.gif){kind=small} גנרל-אוברסט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית המשמר ה-1 ראש אגף האפסנאות ראש המטה הכללי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת צרפת פרוסיה מלחמת העולם הראשונה | |
הלמוט יוהאן לודוויג פון מולטקה (בגרמנית: Helmuth Johann Ludwig von Moltke; נולד ב-25 במאי 1848 בבירנדורף, מקלנבורג-שוורין - מת ב-18 ביוני 1916 בברלין, הקיסרות הגרמנית) הידוע לרוב כמולטקה הצעיר (Jüngere Moltke), להבדילו מדודו מולטקה "הזקן", היה איש צבא גרמני, אשר שימש כראש המטה הכללי הגרמני עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
מולטקה שינה את תוכנית שליפן ונטל ממנה את עוקצה, וכאשר האסטרטגיה שלו התנפצה בקרב הראשון על המארן, הוחלף בידי אריך פון פאלקנהיין.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
מולטקה נולד ב-25 במאי 1848 בבירנדורף, שהשתייכה אז לדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שוורין. אביו היה אדולף פון מולטקה, ואמו נקראה אוגוסטה. משפחתו הייתה משפחת אצולה בעלת עבר צבאי-פוליטי עשיר, ודודו היה מולטקה "הזקן", לימים גיבור איחוד גרמניה. עם פרוץ מלחמת צרפת-פרוסיה, הוא שרת ברגימנט הגרנדירים הראשון (פרוסיה המערבית), וצוין לשבח על גבורתו.[2] לאחר המלחמה, למד באקדמיה צבאית בין 1875-1878. בשנת 1880 הפך לחבר במטה הכללי הקיסרי (Oberste Heeresleitung), ובשנת 1882 הפך לשלישו האישי של דודו שהיה אז ראש המטה הכללי.
עם מותו של דודו בשנת 1891, מונה מולטקה לעוזרו של וילהלם השני, קיסר גרמניה, וכך הפך לחלק מהמעגל הפנימי של הקיסר. בשנת 1902 הועלה לדרגת גנרל-לוטננט, וקיבל פיקוד על דיוויזיית המשמר ה-1, והחזיק בתפקיד עד 1904. אותה שנה מונה לסגנו של ראש המטה הכללי אלפרד פון שליפן, ולראש אגף האפסנאות של הצבא.
ראש המטה הכללי
ערך מורחב – תוכנית שליפן
בשנת 1906 שליפן פרש מתפקידו והקיסר מינה את מולטקה לרמטכ"ל החדש. מינויו היה שנוי במחלוקת בזמנו, ונותר כזה עד ימינו. היו מועמדים אחרים לתפקיד, שנחשבו למתאימים בהרבה, ביניהם הנס פון בזלר וקרל פון בילוב. נטען שהקיסר מינה את מולטקה לתפקיד בעיקר בגלל ידידותם האישית ודודו המפורסם של מולטקה.[3] אין ספק שלקיסר הצעיר נעמה חברתו של מולטקה, שנודע כבעל גינוני נימוס ללא רבב.[4] אחד ממדריכיו הצבאיים לשעבר העיר כי "האיש הזה עלול להביא אסון".[5] מולטקה אהב את תפקידו, שהפך אותו למעשה לאחד האנשים החזקים ביותר בגרמניה.[1] הוא לא היה כפוף לאף אחד פרט לקיסר, אפילו לא לשליטים המקומיים בנסיכויות ובממלכות שהרכיבו את הקיסרות הגרמנית.[6]
כסגן הרמטכ"ל, היה מולטקה מהמנסחים של "תוכנית שליפן", שתכנן קודמו בתפקיד. עם זאת, כבר בשלב זה התעוררו חילוקי דעות בינו לבין שליפן. שליפן האמין שעם פרוץ המלחמה יחתרו הצרפתים לקרב הכרעה, בעוד מולטקה האמין שהם ייסוגו לעומק ארצם, ויהרסו בדרכם את מסילות הברזל וכך יעכבו את תנועות הצבא הגרמני.[7] מולטקה ערך שינוי מהותי בתוכנית של שליפן, על ידי כך שביטל את הפלישה המתוכננת להולנד, והגביל אותה לתחומי לוקסמבורג ובלגיה. בכך, צמצם מולטקה באחד את מספר האויבים ומנע מהבריטים להשתמש בנמלים ההולנדיים שעדיין היו נייטרליים. עם זאת, הדבר גם הגביל בצורה משמעותית את יכולת האיגוף שעליהן התבססה התוכנית.[8]
מלחמת העולם הראשונה
- ערך מורחב – צבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם הראשונה פרצה ב-28 ביולי 1914. גרמניה הייתה מחויבת להסכמים עם בעלת בריתה האימפריה האוסטרו-הונגרית, ועל כן הכריזה מלחמה על האימפריה הרוסית. על פי תוכנית שליפן, הייתה גרמניה אמורה להכריז מלחמה גם על בעלת בריתה של רוסיה, צרפת, ולכבוש את בלגיה ולוקסמבורג. עם זאת, זמן קצר בטרם ביצעה גרמניה את הצעד הגורלי, הודיע שגריר גרמניה בלונדון הנסיך ליכנובסקי, כי בריטניה תערב לנייטרליות של צרפת אם גרמניה לא תתקוף את בלגיה. הקיסר הורה לפיכך למולטקה לעצור את הגייסות הנעים אל לוקסמבורג, ולהעביר אותם לחזית מול רוסיה. מולטקה סירב בטענה ששינוי דרסטי כזה יזרוק את הצבא הגרמני לתוך כאוס ארגוני. הקיסר אמר לו: "דודך היה נותן לי תשובה אחרת".[9] מולטקה הבין את הרמז, ובאותו ערב חזר למטהו ופרץ בבכי.
כעבור כמה שעות דרש הקיסר ממולטקה לחתום על מסמך בו הוא מבטל את כל פקודותיו הקודמות לגבי החזית המערבית. מולטקה סיפר מאוחר יותר כי "השלכתי את עטי על השולחן וסרבתי לחתום" הוא אמר לשלישו שהגיש לו את המסמך: "עשה כרצונך במברק הזה אני לא אחתום עליו". כעבור עוד מספר שעות, נקרא מולטקה אל ארמון הקיסר מולטקה הופתע לראות את הקיסר לבוש בבגדי שינה שעליהם מעיל צבאי. הקיסר אחז בידו מברק נוסף מהנסיך ליכנובסקי, שהבהיר כי לאחר שיחה נוספת עם שר החוץ הבריטי אדוארד גריי התברר לו שבכל מקרה צרפת לא תישאר נייטרלית. הקיסר אמר למולטקה "עשה כרצונך" ונכנס למיטה. מולטקה סיפר מאוחר יותר: "זאת הייתה חווית המלחמה הראשונה שלי. מימי לא התאוששתי מן ההלם שבתקרית. משהו בתוכי נשבר ולא חזרתי מעולם ליושני."[10]
הפלישה הגרמנית לבלגיה נמשכה 12 ימים, ורק לאחר מכן חדרו הגרמנים לצרפת. הצרפתים והבריטים ביצעו נסיגה מסודרת, והגרמנים התקדמו במהירות בצרפת וכבר הגיעו למרחק של כמה עשרות קילומטרים מפריז. אולם אז בניסיון לאגף את הכוחות הצרפתיים, נעו הארמיות הראשונה והשנייה לכיוון דרום-מזרח, תנועה שניתקה אותן משאר הכוחות. הצרפתים והבריטים פתחו בהתקפה שזכתה לכינוי הקרב הראשון על המארן, והיא הסתיימה בניצחון גדול לבריטים והצרפתים. מולטקה הורה לכנף הימנית לסגת מהמארן אל נהר האן. הצרפתים פתחו במרדף, אולם הגרמנים היו מהירים יותר והספיקו להגיע עד האן ולקבוע בו עמדות, המערכה הפכה למלחמת חפירות שעתידה ללוות את החזית המערבית לאורך כל המלחמה. על פי המסופר לאחר התבוסה במארן מולטקה אמר לקיסר "הוד מלכותך הפסדנו במלחמה".
התבוסה במארן מוטטה את עצביו הרעועים של מולטקה, וב-14 בספטמבר שליח של הקיסר הודיע לו שהוא מפוטר מתפקידו, רשמית בגלל מצבו הבריאותי.[11] הוא הוחלף בתפקידו באריך פון פאלקנהיין. עם זאת, דבר פיטוריו לא פורסם בציבור במשך מספר חודשים.[12] בריאותו, שהייתה בלאו הכי תמיד מעורערת למדי, המשיכה להתדרדר, והוא נפטר בברלין ב-18 ביוני 1916. נערך לו טקס קבורה מכובד.
חיים אישיים
בשנת 1878 מולטקה נישא לאליזה פון הויטפלד. נישואיהם היו מאושרים, והוא נודע במסירותו הרבה לה.[1] היא והעוזרת שלה היו הנשים היחידות שהותר להן לבקר במשרד המלחמה הגרמני.[5] מולטקה נחשב לדמות לא שגרתית במטכ"ל הגרמני. הוא ניגן בצ'לו, והיה חבר בכנסיית "כריסצ'ן סיינטיסט". בעידודה של אשתו, הוא גילה עניין רב במאגיה ובחיים שלאחר המוות, ועמד בקשר עם רודולף שטיינר. מולטקה גם סבל מהתקפי מלנכוליה חוזרים ונשנים שהקשו על תפקודו.
לקריאה נוספת
- סיריל פולס, "מלחמת העולם הראשונה", הוצאת מערכות, 1981.
- מקס הייסטינגס, "פורענות: 1914, אירופה יוצאת למלחמה", הוצאת מודן, 2014.
- ברברה טוכמן, "אוגוסט 1914", הוצאת מערכות, 1964.
- מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר", הוצאת דביר, 2010.
- יהודה ואלך, "תוכנית שליפן", זמנים חוברת 3, עמ' 74-62.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 מקס הייסטינגס, "פורענות: 1914, אירופה יוצאת למלחמה", הוצאת מודן, 2014. עמ' 75.
- ^ מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר", הוצאת דביר, 2010. עמ' 101.
- ^ מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר", הוצאת דביר, 2010. עמ' 100.
- ^ מקס הייסטינגס, "פורענות: 1914, אירופה יוצאת למלחמה", הוצאת מודן, 2014. עמ' 77.
- ^ 5.0 5.1 מקס הייסטינגס, "פורענות: 1914, אירופה יוצאת למלחמה", הוצאת מודן, 2014. עמ' 76.
- ^ אלימור מקבת, "טייסים יהודים בחיל האוויר הגרמני במלחמת העולם הראשונה", ספריית מעריב, 2012. עמ' 303.
- ^ יהודה ואלך, "תוכנית שליפן", זמנים חוברת 3, עמ' 71-72.
- ^ סיריל פולס, "מלחמת העולם הראשונה", הוצאת מערכות, 1981. עמ' 35.
- ^ מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר", הוצאת דביר, 2010. עמ' 102.
- ^ ברברה טוכמן, "אוגוסט 1914", הוצאת מערכות, 1964. עמ' 80.
- ^ סיריל פולס, "מלחמת העולם הראשונה", הוצאת מערכות, 1981. עמ' 73.
- ^ מקס הייסטינגס, "פורענות: 1914, אירופה יוצאת למלחמה", הוצאת מודן, 2014. עמ' 470.
25536163הלמוט פון מולטקה הצעיר