לבוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף לעמברג)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לבוב
Львів
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
אובלסט מחוז לבובמחוז לבוב לבוב
ראש העיר אנדרי סדובי
תאריך ייסוד 1256
שטח 171.01 קמ"ר
גובה 296 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ במטרופולין 1,040,000 (2007)
 ‑ צפיפות 4,298 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות 49°51′00″N 24°01′00″E / 49.85°N 24.0166666666667°E / 49.85; 24.0166666666667
אזור זמן UTC +2
www.city-adm.lviv.ua
המרכז ההיסטורי בלבוב

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 5
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
אנדרטה לזכר יהודי לבוב שנספו בשואה, בבית הקברות נחלת יצחק

לְבוּבאוקראינית: Львів (לביב) Львів (מידעעזרה); בפולנית: Lwów Lwów (מידעעזרה) ; ברוסית: Львов (לְבוֹב); בגרמנית: Lemberg; ביידיש: לעמבערג, לעמבעריק, לװאָװ) היא עיר במערב אוקראינה, בירת מחוז לבוב. אוכלוסיית העיר מונה 735,000 איש. רוב התושבים אוקראינים, אך בעיר גם מיעוטים רוסי, פולני ויהודי. במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית (1918-1772) והרפובליקה הפולנית השנייה (1939-1919) הייתה לבוב בירת גליציה המזרחית שבפולין. היא סופחה לאוקראינה בתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, לאחר החלוקה מחדש של גבולות פולין.

היסטוריה

העיר נוסדה במאה ה-13 במסגרת דוכסות גליציה-ווהלין על ידי נסיך גליץ' דניאיל, ונקראה על שם בנו לב. העיר מוזכרת לראשונה ב-1256. ב-1349 נכבשה העיר על ידי מלך פולין קז'ימייז' השלישי ("הגדול"). ב-1386 הפכה לחלק מממלכת פולין, וכמה ממלכי המדינה אף הוכתרו בה.

עם חלוקת פולין הראשונה בשנת 1772 הייתה לבוב (או בשמה הגרמני לֶמבֶּרג) העיר השנייה בחשיבותה במחוז גליציה של האימפריה האוסטרית. למרות תקופה של ניסיונות גרמניזציה מטעם השלטון ההבסבורגי, ברוב התקופה שרר באזור חופש תרבותי יחסי, ובעיר הייתה פריחה של התרבויות הפולנית, האוקראינית והיהודית. הודות לחופש יחסי זה, הייתה לבוב ערש לידתה של התנועה הלאומית האוקראינית.

במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי, אך עד מהרה שוחררה על ידי הצבא האוסטרו-הונגרי. עם התמוטטות הקיסרות האוסטרו-הונגרית ב-1918 היוותה העיר את מוקד הלחימה בין הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה, שהכריזה על העיר כבירתה, לבין הפולנים. לבסוף הפולנים כבשו אותה, ובהסדרים העולמיים שאחרי מלחמת העולם הראשונה הוכר האזור כנתון לשליטה פולנית למשך 25 שנה. ב-1920 ניסה הצבא האדום לכבוש את העיר במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית, אך נכשל.

בין המלחמות פרחה בלבוב אסכולת לבוב במתמטיקה. חבריה נהגו להפגש בבית קפה שנקרא "הקפה הסקוטי" ולדון בבעיות שונות. תוצאות הדיונים - בעיות ופתרונן - נכתבו במחברת מיוחדת. בין חברי האסכולה היו סטפן בנך, קרול בורסוק, סטניסלב אולם, קאז'ימיר קורטובסקי והוגו שטיינהאוס.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בלבוב כמאה ועשרה אלף יהודים, מתוך אוכלוסייה כוללת בעיר של שלוש-מאות וארבעים אלף אזרחים. עם פרוץ המלחמה, ב-1 בספטמבר 1939 עברה העיר לריבונות סובייטית, על פי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941 (מבצע ברברוסה) עברה לשלטון הנאצי.

אחרי תום המלחמה נשארה העיר בתחומי ברית המועצות, וסופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. רוב האוכלוסייה הפולנית עזבה את העיר, ועבר מערבה לתחומי פולין, ובייחוד לוורוצלב, שעברה מגרמניה לפולין, ורוב האוכלוסייה הגרמנית גורשה ממנה. עם התפרקות ברית המועצות נשארה לבוב באוקראינה, והיא אחד ממוקדי הלאומנות האוקראינית.

במהלך אירועי ההפגנות והעימותים האלימים נגד שלטונו של ויקטור ינוקוביץ', המועצה המקומית של לבוב הכריזה על אוטונומיה ועצמאות חד צדדית מהשלטון המרכזי בקייב. בהודעה ששחררה המועצה המחוקקת של לבוב בפברואר 2014 נאמר:

השלטון החל בפעילות צבאית פעילה נגד העם... עשרות אנשים נהרגו בקייב ומאות נפצעו... כדי למלא את רצון החברה, ועדת ההוצאה לפועל של המועצה האזורית בלבוב, הראדה העממית, נוטל אחריות מלאה לגורל האזור ואזרחיו.[1]

יהודי לבוב

ערכים מורחבים – הקהילה היהודית בלבוב, גטו לבוב

ככל הידוע, ראשוני המתיישבים היהודיים באו ללבוב בשנת 1256, והם הפכו לחלק חשוב של חיי התרבות בעיר, תוך שהם תורמים משמעותית למדע ולתרבות. מלבד היהודים האורתודוקסים היו בעיר יהודים קראים רבים, שהתיישבו בעיר מהמזרח והביזנטיון. לאחר שקז'ימייז' השלישי, מלך פולין, כבש את לבוב בשנת 1349, קיבלו האזרחים היהודים זכויות שוות לשאר אזרחי פולין.

הקהילה הייתה בין הקהילות המרכזיות בוועד ארבע ארצות, וברבנות הקהילה שימשו גדולי האחרונים. במאה ה-19 הייתה לבוב למרכז תרבותי יהודי. היה בה גם תיאטרון יידיש מפורסם.

עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם. עם הפלישה ברחו מלבוב כעשרת אלפים יהודים בעקבות הצבא הסובייטי אל תוככי ברית המועצות. 6,000 יהודים נרצחו כבר בימים הראשונים לכיבוש העיר על ידי נאצים ומשתפי פעולה בשני פוגרומים.

בנובמבר 1941 הוקם בעיר גטו, שהיה מגדולי הגטאות שהוקמו בפולין בעת מלחמת העולם השנייה. הוא אכלס בשיאו 120,000 יהודים, ובעקבות רציחות וגירושים למחנות ההשמדה נותרו בו בסוף המלחמה לא יותר מ-200 איש, שהצליחו לשרוד במסתור.

בשנת 1970 חיו בעיר כ-30,000 יהודים (1.6% מהאוכלוסייה), רובם הגדול יהודים סובייטים מחלקי אוקראינה המזרחית והמרכזית. מיעוט קטן מהם היו יהודים מהקהילה המקורית שהתקיימה עד השואה. בסוף המאה ה-20 הצטמקה האוכלוסייה היהודית באופן משמעותי כתוצאה מהגירה, ובמידה מועטה גם בגלל התבוללות. מספר היהודים ב-2001 הוערך ב-5,400.[2] מספר ארגונים מוסיפים לפעול בעיר. כרב העיר מכהן מאז 1993 הרב בולד, חסיד קרלין-סטולין.[3]

חינוך

לבוב היא אחד ממרכזי ההשכלה הגדולים באוקראינה ונמצאים בה מספר גדול למדי של מוסדות להשכלה גבוהה, בהם אוניברסיטת לבוב, האוניברסיטה הוותיקה ביותר הפועלת ברציפות באוקראינה, האוניברסיטה הפוליטכנית הלאומית של לבוב ואוניברסיטת לבוב הלאומית הרפואית דנילו האליצקי.

לבוב בספרות

ש"י עגנון, תמול שלשום (בפרק "ראשית הדברים"), הוצאת שוקן:

בא לו יצחק ללמברג בירת גליציא. בתים גבוהים מתגבהים ועולים וקרונות מהלכים בלא סוסים, וסוסים של נחושת עומדים זקופים ושרים של נחושת רוכבים עליהם. וגנים נטועים בתוך העיר ודיוקנאות של אבן מתיזים מים מפיהם. ובתי כנסיות גדולים בנויים על עמודי אבן ובית קברות ישן מלא צדיקים וקדושים מגין על העיר. זאת העיר כלילת יופי משוש כל הארץ. כאן ישבו שרי התורה מפרשי ים התלמוד ומפרשי שולחן ערוך, וכאן ישבו רועי ישראל אלופי הקודש שידעו לעצור את הגזירות, וכמותם כך נשיהם הצדקניות, בצדקתן ובחינן כבשו את הפורענות.

מאות ספרי קודש, נדפסו בעיר. המהדורה הראשונה של הספר חיי מוהר"ן, יצאה לאור בעיר על ידי רבי נחמן גולדשטיין.

ערים תאומות

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33322279לבוב