ליביו רבריאנו
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
ליביו רבריאנו (ברומנית: Liviu Rebreanu; 27 בנובמבר 1885 - 1 בספטמבר 1944) היה סופר, מחזאי ועיתונאי רומני, יליד טרנסילבניה, אחד מכותבי הרומנים והנובלות המוערכים בשפה הרומנית. היה קצין בהכשרתו.
רקע משפחתי, שנות הילדות ולימודיו
ליביו רבריאנו נולד בכפר הרומני טרלישואה Târlişua, כיום במחוז ביסטריצה-נסאוד, בצפון-טרנסילבניה, אז ב"רוזנות" סולנוק-דבקה, חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום ברומניה. הוא היה הראשון מבין ארבעת-עשר ילדיהם של וסילה רבריאנו, מורה, ולודוביקה לבית דיוּגאנו (1945-1865), בת למשפחת איכרים. האב היה חבר לכיתה של המשורר הידוע ג'ורג'ה קושבוק וחוקר חובב של הפולקלור הרומני. הוריו שימשו לרבריאנו הסופר לדגם לגבוריו הספרותיים - בני משפחת הרדליה, המאכלסים את רומנים "יון", המרד" ,"הגורילה" וכו'. בבית הוריו גדל ליביו רבריאנו ברוח הלאומיות הרומנית ובדת הנוצרית ה"יוונית-קתולית" ("המאוחדת עם רומא") שנפוצה במאות ה-18–19 בקרב מיעוט מהרומנים הטרנסילבנים בעידוד השלטון האוסטרי. בני דת זו התערו יותר בקלות בחייה הפוליטיים והתרבותיים של האימפריה ובניגוד לציפיות השלטונות האוסטרים וההונגרים תרמו תרומה חשובה לחיזוק התודעה הלאומית הרומנית בטרנסילבניה.
כפי שהעיד מאוחר יותר, מגיל שנתיים וחצי בילה רבריאנו את השנים היפות ביותר בילדותו בכפר מאיירו Maieru, בעמק הסומש, בין רודנה ובין סנג'ורז, שם למד בשנים 1891–1895 אצל אביו, שלימד בבית הספר המקומי. רבריאנו כינה את הכפר הזה באחד מסיפוריו, "קן החלומות".[1] רבים מזכרונות הילדות שלו, שמצאו מקום בכתיבתו המוקדמת למגירה, קודם בשפה ההונגרית, ואחר כך ברומנית, מעלים באוב אנשים ונופים מן הכפרים שהכיר. גם ברומן "יון" מהדהדים זכרונות מן הכפר מאיירו, אולם גם מן הכפר פריסלופ שבו התגורר הסופר בשלב מאוחר יותר בחייו.
הספר הרומני הראשון שעשה רושם עליו בילדותו הייתה "ההיסטוריה של טרנסילבניה" מאת יון פופ רטגאנול. לאחר מכן מגיל 10 היה עליו להמשיך את לימודיו בבית ספר בעיר נסאוד ובגימנסיה הגרמנית בעיר ביסטריצה. בהמשך בחר בקריירה צבאית והחל משנת 1900 למד בבית ספר צבאי בשופרון בהונגריה. משם נסע לבודפשט וסיים שם את האקדמיה הצבאית.
"עריקתו" לרומניה וצעדיו הראשונים בתחום הכתיבה
בתום לימודיו הוצב תקופה כקצין בעיר ההונגרית גיולה אבל בשנת 1908 התפטר ובשנת 1909 גנב את הגבול שבין טרנסילבניה ובין רומניה והשתקע בבוקרשט. את כישרונו הספרותי הפגין כבר בהונגריה בשפה ההונגרית ואחר כך עבר לכתוב ברומנית. בבוקרשט הצטרף לכמה מהחוגים הספרותיים ועבד כעיתונאי בעיתון "אורדיניה" Ordinea (הסדר) ואחר כך, ה"פלנגה ליטרארה וארטיסטיקה" Falanga literară şi artistică. בתקופה שבה היחסים בין ממלכת רומניה ובין האימפריה האוסטרו-הונגרית התנהלו יחסים טובים, לפי דרישת ממשלת אוסטרו-הונגריה רבריאנו נעצר והוסגר בשנת 1910. נכלא בגיולה, אך שוחרר מהר למדי באוגוסט אותה שנה. משהתאפשר לו לחזור לרומניה הירבה לפקוד את עולם התיאטרון הרומני. בין השנים 1911–1912 התמנה למזכיר התיאטרון הלאומי בעיר קראיובה, שבו הממונה עליו היה הפרוזאיקן אמיל גרליאנו, המפורסם בסיפוריו הקצרים. באותה תקופה התחתן עם פאני רדולסקו.
התבלטותו כסופר
בשנת 1912 רבריאנו פרסם את קובץ נובלות הראשון שלו תחת הכותרת "לבטים" (Frământări). אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה כתב של העיתון "אדוורול" והמשיך לפרסם סיפורים קצרים - "הפרחחים" ( Golanii), "וידוי" ('Mărturisire) ו"חשבונות" (Răfuială). בתום המלחמה הפך לאחד הכוכבים של החברה הספרותית "זבורטורול" (המעופף) שבהנהגתו של מבקר הספרות אוג'ן לובינסקו. בשנת 1920 הוצא לאור הרומן שלו, "יון" - הרומן הרומני המודרני הראשון במלוא מובן המילה. רבריאנו תיאר בו את המאבקים על האדמה בטרנסילבניה הכפרית. היצירה זכתה בפרס האקדמיה הרומנית.
בשנת 1939 רבריאנו נבחר לחבר באקדמיה הרומנית. בין השנים 1928–1930 כיהן כמנהל התיאטרון הלאומי בבוקרשט. בתקופת השלטון הצבאי- פאשיסטי היה יושב ראש חברת הסופרים הרומנים.
בשנת 1944 אובחן אצל הסופר, שהיה מעשן כבד (נהג לעשן חמש חפיסות סיגריות ביום) סרטן הוושט. מחשש לסבל רב מדי ומשפיל, העדיף לירות לעצמו בפה ולהתאבד בביתו בכפר ולאיה מארה - פראבץ במחוז ארג'ש.
הנצחה
- 17 בנובמבר 1957 - מיוזמת המורה סבר אורסה נחנכה תערוכה קבועה לזכרו שהפכה בשנת 1970 למוזיאון "ליביו רבריאנו" - בכפר מאיירו, מחוז ביסטריצה-נסאוד.
- 1957 - הוקם בית-מוזיאון בכפר פריסלופ (עם תרומה מאלמנתו ובתו), באתר שבו נמצא בעבר בית אביו.
נושאים את שמו:
- היישוב פריסלופ (שהפך לחלק מן העיר נסאוד
- בית הספר התיכון המקצועי בכפר מאיירו
יצירותיו
נובלות וסיפורים קצרים
- Iţic Ştrul, dezertor ("איציק שטרול, עריק") (1920)
- Catastrofa ("האסון") (1921)
- Norocul ("המזל") (1921)
- Cuibul visurilor ("קן החלומות") (1927)
- Cântecul lebedei ("שירת הברבור") (1927)
רומנים
- Ion "יון" (1920)
- Pădurea spânzuraţilor ("יער התלויים") {1922)
- Adam şi Eva ("אדם וחווה") (1925)
- Ciuleandra ("צ'וליאנדרה") (1927)
- Crăişorul ("המלך הקטן") (1929)
- Răscoala ("המרד") (1932)
- Jar ("גחלים") (1934)
- Gorila ("הגורילה") (1938)
- Amândoi ("שניהם") (1940)
מחוזות
- Cadrilul ("הקוודריל") (1919)
- Plicul ("המעטפה") (1923)
- Apostolii ("השליחים") (1926)
לקריאה נוספת
- Alexandru Piru, Liviu Rebreanu, București, 1965, ed. II, 1973 (אלכסנדרו פירו - ליביו רבריאנו, מהדורה שנייה, בוקרשט 1965 ברומנית)
- Lucian Raicu, Liviu Rebreanu, București, EPL, 1967 (לוציאן ראיקו - ליביו רבריאנו - 1967 ברומנית )
- Al. Săndulescu, Introducere în opera lui Liviu Rebreanu, București, Minerva, 1976 (אל. סנדולסקו - מבוא ליצירתו של ליביו רבריאנו, מינרווה, בוקרשט, 1976 ברומנית )
- Aurel Sassu, Liviu Rebreanu, sărbătoarea operei, București, Albatros, 1978 (אורל סאסו - ליביו רבריאנו, חגיגת יצירתו, אלבטרוס, בוקרשט, 1978 ברומנית )
- Mircea Muthu, Liviu Rebreanu sau paradoxul organicului, Cluj Napoca, ed. Dacia, 1998 (מירצ'ה מותו - ליביו רבריאנו או הפרדוקס של האורגני, הוצאת דאצ'יה, 1998 ברומנית )
- Ion Bălu, Liviu Rebreanu, destine umane, Craiova, Viața românească, 2004 (יון בֵלו - ליביו רבריאנו, גורלות אנוש, הוצאת ויאצה רומניאסקה, קראיובה 2004 ברומנית)
- Ion Simuț, Liviu Rebreanu, monografie, Brașov, Ed. Aula, 2001 (יון סימוץ - ליביו רבריאנו, מונוגרפיה, הוצאת אאולה, בראשוב, 2001 ברומנית)
קישורים חיצוניים
Cornel Ungureanu Ce ştim şi ce ar mai trebui să ştim despre Liviu Rebreanu, România literară nr.1 2009 ,גישה ב-16 ביולי 2011
הערות שוליים
- ^ בנובלה באותו השם Cuibul visurilor
30140831ליביו רבריאנו