פיניקיזם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף לאומיות פיניקית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת פיניקיה ונתיבי הסחר שלה בים התיכון

פיניקיזם היא צורה של לאומיות לבנונית שאומצה על ידי לבנונים רבים, בזמן הקמתה של לבנון הגדולה.[1] הפיניקיזם מזהה את הלבנונים המודרניים עם הפיניקים הקדומים.

תומכי האידאולוגיה טוענים כי לבנון הייתה מיושבת ברציפות מאז התקופה הפיניקית, וכי אוכלוסיית לבנון המודרנית צאצאית בעיקר לאוכלוסייתה בימי קדם, בנוסף למעט מהגרים וכובשים שנטמעו לאורך מאות השנים. הם טוענים שהערביזציה מייצגת מעבר לדיבור בשפה הערבית בלבד, ולא שינוי ממשי בזהות אתנית והתרבותית, או במוצא האוכלוסייה. לאור מחלוקת הזהויות[2], חלק מהלבנונים מעדיפים לראות את לבנון, ואת תרבותה כחלק מהציוויליזציה הכנענית, תוך התנערות והתנכרות לרבדים אחרים במורשת הלבנונית, בין שהם ערביים או זרים-שאינם-ערביים. יש הרואים בהתייחסות לכלל הלבנונים כאל ערבים חסרת רגישות ומעדיפים לקרוא להם לבנונים כאות כבוד לעברה הלא-ערבי הארוך והמפואר של לבנון.

שפה

ערבית

תפוצת ניבי הערבית

השפה הערבית מחולקת ללהגים רבים: ערבית ספרותית, המשמשת במסמכים כתובים, עיתנאות ובהקשרים פורמליים; וכשלושים ניבים מקומיים, המשמשים בהקשרים יומיומיים, ומשתנים מאוד בין ארץ לארץ. הניב המדובר בלבנון נקרא "ערבית לבנונית" או פשוט "לבנונית", והיא חלק מהערבית הלבנטינית, שיחד עם ערבית מסופוטמית, מסווג כ"ערבית צפונית".

נקודת המחלוקת בין הפיניקיסטים ליריביהם נעוצה בשאלה האם ההבדלים בין הדיאלקטים הערביים מספיקים כדי לראות בהם שפות נפרדות. על כך אמר פרופסור ווילר תאקסטון מהרווארד: "השפות שה'ערבים' גדלים עליהן בבית, שונות זו מזו ומהערבית [הספרותית] עצמה, כמו שהלטינית שונה מאנגלית".[3]

אין קונצנזוס על ההבחנה בין דיאלקטים שונים וסיווגם כניב או כשפה. כך למשל, יש המסווגים את היידיש כשפה עצמאית, אולם יש הרואים בה ניב גרמני. הקריטריון הנפוץ ביותר, והלשוני הטהור ביותר, הוא הקריטריון של הבנה הדדית: שני דיאלקטים נחשבים ניבים של אותה שפה אם דובר של אחת יכול להבין דובר של השנייה, ולהפך; אם אין הבנה הדדית, הדיאלקטים נחשבים שפות נפרדות. לפי קריטריון זה, הדיאלקטים המסווגים בדרך כלל כשפה הערבית לא נחשבים מבחינה בלשנית כשפה אחת אלא כמשפחה עם מספר שפות.[4] מסיבות פוליטיות, מקובל בעולם דובר הערבית שדוברי הדיאלקטים השונים מתייחשׂים כולם לשפה אחת, למרות סוגיות משמעותיות של חוסר הבנה הדדית בין דיאלקטים מדוברים שונים.[5]

השפה הארמית

במשך קרוב לאלף שנים לפני התפשטות הכיבושים הערבים-מוסלמים במאה ה-7 לספירה, ארמית הייתה הלינגואה פרנקה ושפת הדיבור העיקרית בסהר הפורה.[6] בקרב המרונים, באופן מסורתי, ארמית מערבית הייתה השפה המדוברת עד המאה ה-17, אז החלה הערבית לתפוס את מקומה, בעוד שהסורית הקלאסית נשארה בשימוש רק למטרות ליטורגיות, כשפת קודש (שנחשבת כזו גם ביהדות, לצד העברית).

כיום הרוב המכריע של האנשים בלבנון מדברים ערבית לבנונית כשפת אם. לאחרונה, הושקע מאמץ להחיות את הארמית המערבית החדשה כשפת דיבור יומיומית בכמה קהילות לבנוניות[7], וכן בקרב ארמים נוצרים בישראל.[8] כמו כן, לארמית המזרחית החדשה יש כ-2–5 מיליון דוברים, בעיקר אשורים,[9] קבוצה אתנית-דתית נוצרית הקשורה אך נבדלת מהמרונים בלבנון.

גנטיקה

לפי מחקרים גנטיים שבוצעו על האוכלוסייה הלבנונית, העם הלבנוני חולק יותר מ-90% מהגנטיקה המשותפת שלו עם הכנענים הקדומים.[10]

דת

תפוצת קבוצות דתיות שונות בלבנון לפי הבחירות המוניציפליות ב-2009

תומכי ההמשכיות הפיניקית בקרב הנוצרים המרונים מציינים שיש עדות לזהות פיניקית, לרבות סגידה לאלילים פיניקים טרום-נוצריים כמו בעל, אל, עשתרת ואדון (אדוניס), עד אמצע המאה ה-6 לספירה בפיניקיה הרומית (אנ'), ורק בהדרגה הוחלפה בנצרות במהלך המאות הרביעית והחמישית לספירה. יתר על כן, הם מדגישים שכל זה קרה מאות שנים לפני הכיבוש הערבי-אסלאמי.[11]

ייצוג בממשלה

בין המפלגות הפוליטיות המתיימרות את הפיניקיות היא מפלגת הכתאאב[12], מפלגה לאומנית לבנונית במחנה ה-14 במרץ. המפלגה מזדהה כחילונית, אבל קהל הבוחרים שלה הוא בעיקר נוצרי. מפלגות פוליטיות אחרות שמייצגות את הפיניקיזם כוללות את המפלגה הלאומית הליברלית והכוחות הלבנוניים .

השקפות וביקורות שונות

פרופסור ליאונרד ביגל, בספרו משנת 1972 "מיעוטים במזרח התיכון: חשיבותם כגורם פוליטי בעולם הערבי", טבע את המונח 'נאו-שעוביה' המתייחס להתעוררות המודרנית של לאומיות לא-ערבית חלופית במזרח תיכון, למשל ארמיות, אשוריות, לאומיות סוריה הגדולה, כורדיות, בֶרבֶריות, פרעוניזם ופניקיזם.[13]

ההיסטוריון כמאל סאליבי, לבנוני נוצרי פרוטסטנטי, טען כי "בין פיניקיה העתיקה ללבנון של ימי הביניים והעת המודרנית, אין קשר היסטורי מופגן".[14]

הביטויים המוקדמים ביותר של זהות לבנונית מודרנית מצויים בכתביהם של היסטוריונים בתחילת המאה התשע-עשרה, כאשר, תחת האמירוּת השיהבית (אנ'), צמחה זהות לבנונית, "נפרדת ומובחנת משאר סוריה, והביאה את המרונים והדרוזים, יחד עם הזרמים הנוצריים והמוסלמיים האחרים, לשבת תחת ממשלה אחת".[15] ההיסטוריה האחידה הראשונה של הר הלבנון נכתבה על ידי תנוס אל-שידיאק (נפטר ב-1861) אשר תיאר את הארץ כחברה פיאודלית של מרונים, דרוזים, מלכיתים, סונים ושיעים בהנהגת שושלת מען (אנ') הדרוזית ולאחר מכן האמירים השיהבים הסונים/מרונים. "רוב הלבנונים הנוצרים, להוטים להתנתק מהערבית ומהקשרי האיסלאמיים, שמחו לשמוע שארצם היא היורשת הלגיטימית של המסורת הפיניקית", מציין כמאל סליבי, ומדגים עם סופרים נוצרים כמו שארל קורם (נפטר ב-1963) שכתב בצרפתית, וסעיד עקל, שקרא לנטישת הערבית הספרותית, יחד עם הכתב שלה, וניסה לכתוב בשפה הלבנונית, באמצעות האלפבית הרומי.

למוצא הפיניקי יש משיכה נוספת למעמד הביניים הנוצרי, שכן הוא מציג את הפיניקים כסוחרים, ואת המהגר הלבנוני כנוסע פיניקי מודרני, בעוד שעבור האוכלוסייה המוסלמית המוצא נועד להסתיר שאיפות אימפריאליסטיות צרפתיות, במטרה לחתור תחת הפן-ערביות.[16]

המבקרים מאמינים כי הפיניקיזם הוא מיתוס מוצא המתעלם מההשפעה התרבותית והלשונית הערבית על הלבנונים. הם מייחסים את הפיניקיזם כניסיון של המרונים להיבדל מהתרבות הערבית ומסורותיה.

אתרים פיניקים בביירות ('בארות' הפיניקית)

מבחינה אתנית, אין הבחנה בין הלבנונים לעמי מזרח הים התיכון. הם ללא ספק אוכלוסייה מעורבת, המשקפת מאות שנים של תנועת אוכלוסין וכיבוש זר. בעוד שערביות אינה מוצא אתני אלא זהות תרבותית, כמה לאומנים ערבים נלהבים, בלבנון ובמקומות אחרים, מדברים על הערביות במונחים גזעיים ואתניים כדי לרומם את צאצאיו של מוחמד. באופן פרדוקסלי, חלק מהלאומנים הלבנונים מדברים גם על העם הלבנוני במונחים גזעיים, וטוענים שהלבנונים הם צאצאים "טהורים" של העמים הפיניקים, אותם הם רואים כנפרדים מהתושבים הקדומים של האזור, לרבות - למרבה האירוניה - הכנענים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Kaufman, Asher (בינואר 2001). "Phoenicianism: The Formation of an Identity in Lebanon in 1920". Middle Eastern Studies. 37 (1): 173–194. JSTOR 4284144. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Plonka Arkadiusz, L'idée de langue libanaise d'après Sa'id ' Aql, פריז, Geuthner, 2004 (צרפתית)מסת"ב 2-7053-3739-3
  • Plonka Arkadiusz, "Le nationalisme linguistique au Liban autour de Sa'īd 'Aql et l'idée de langue libanaise dans la revue «Lebnaan» en new alphabet", Arabica, 53 (4), 2006, pp. 423–471. (צרפתית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ El-Husseini, Rola (2012). Pax Syriana: Elite Politics in Postwar Lebanon. Syracuse University Press. p. 199. ISBN 978-0-8156-3304-4. Phoenicianism. The "Phoenicianist" discourse of Lebanese identity was adopted by Christian (primarily Maronite) intellectuals at the time of the creation of Greater Lebanon. The Maronites' stated goal of establishing a Christian refuge in the Middle East was instrumental in convincing the French authorities to designate Lebanon as a separate nation-state. The origin myth adopted by the Christian advocates involved a purportedly independent cultural legacy that was said to have existed in Lebanon since ancient times.
  2. ^ In Lebanon DNA may yet heal rifts
  3. ^ Salameh, Franck (Fall 2011). "Does Anyone Speak Arabic". Middle East Quarterly. 18 (4): 50. נבדק ב-2014-10-26.
  4. ^ Walter J. Ong, Interfaces of the Word: Studies in the Evolution of Consciousness and Culture, pg. 32. Ithaca: Cornell University Press, 2012. מסת"ב 9780801466304
  5. ^ Nizar Y. Habash,Introduction to Arabic Natural Language Processing, pgs. 1-2. San Rafael: Morgan & Claypool Publishers, 2010. מסת"ב 9781598297959
  6. ^ Richard, Suzanne (2003). Near Eastern Archaeology: A Reader (Illustrated ed.). EISENBRAUNS. p. 69. ISBN 978-1-57506-083-5.
  7. ^ "Aramaic Maronite Center". Aramaic-center.com. אורכב מ-המקור ב-2016-07-01. נבדק ב-2012-11-26.
  8. ^ אמילי עמרוסי, אנחנו לא ערבים - אנחנו ארמים, באתר ישראל היום, ‏9 באוגוסט 2013
  9. ^ Perlin, Ross (14 באוגוסט 2014). "Is the Islamic State Exterminating the Language of Jesus?". Foreign Policy. Graham Holdings Company. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Living Descendants of Biblical Canaanites Identified Via DNA". National Geographic News (באנגלית). 2017-07-27. נבדק ב-2020-04-15.
  11. ^ Maronite Phoenician Heritage
  12. ^ Rola L. Husseini (2012). Pax Syriana: Elite Politics in Postwar Lebanon. Syracuse University Press. p. 42. ISBN 9780815651949.
  13. ^ Leonard C. Biegel, Minderheden in Het Midden-Oosten: Hun Betekenis Als Politieke Factor in De Arabische Wereld, Van Loghum Slaterus, Deventer, 1972, מסת"ב 978-90-6001-219-2
  14. ^ Salibi, Salibi, A House of Many Mansions: The History of Lebanon Reconsidered, 1988:177; Salibi is equally critical of an "Arabian" cultural origin.
  15. ^ Kamal S. Salibi, "The Lebanese Identity" Journal of Contemporary History 6.1, Nationalism and Separatism (1971:76-86).
  16. ^ Salibi 1971:84.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33204985פיניקיזם

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פיניקיזם&oldid=1972489"