כתב יד ששון 507
.jpg)
כתב יד ששון 507 או חומש "כתר דמשק" (שמו הנוכחי: כתב יד ירושלים Heb. 24° 5702), הוא קודקס תנ"ך עברי מהמאה ה-10, המורכב מחמשת חומשי תורה כמעט בשלמותם.[1] חלק מכתרי דמשק. הקודקס הועתק על ידי סופר לא ידוע, גדוש בהערות המסורה. תחילתו של כתב היד פגומה: הוא מתחיל בבראשית ט:כו וגם חסר משמות יח:א-יח:כג. בשנת 1975, נרכש כתב היד על ידי הספרייה הלאומית.[2] הקודקס יצא לאור במהדורת פקסימיליה גדולה בת שני כרכים בשנת 1978.[3]
יש להבדיל בין חומש "כתר דמשק" לבין כתר דמשק (כתב יד מהמאה ה-13 ממוצא ספרדי, המכיל את 24 ספרי התנ"ך) וקודקס ששון 1053 הנמצא בבעלות פרטית.
היסטוריה
חומש דמשק התפרסם בעיקר בזכות עבודתו של אספן כתבי היד העבריים, דוד סלימאן ששון, שרכש את הקודקס בדמשק בתחילת המאה ה-20. זהו אחד מהקודקסים העתיקים ביותר של התנ"ך וחשיבותו דומה לכתר ארם צובא וכתב יד לנינגרד. במקומות רבים, חומש דמשק הולך בעקבות שיטת המסורה של אהרון בן אשר, בכתיב מלא ובכתיב חסר, וכן ברוב האותיות הגדולות והקטנות, תוך התאמה לגרסאות המסורה שקבע בן אשר ברוב המקומות (52%).[4] בדומה לשיטת המסורה של בן אשר, גם מעתיק חומשי דמשק כותב ”פצוע דכא” (דברים כג ב) באל"ף, וכותב ”תעשה” (שמות כה לא) בכתיב חסר, ללא יו"ד, כמו גם המילה ”האפד” (שמות כח כו) כתובה על ידו בכתיב חסר, בלי ו"ו. דרכי כתיבה כאלה נהוגות גם אצל אהרון בן אשר.[5]
הקודקס כתוב על קלף, בשלושה טורים לדף, בכתב מזרחי מרובע האופייני לדרך הכתיבה ששימשה במאה ה-9. כמו קודקסים אחרים של תקופתו, הוא מכיל מיקרוגרפיה המכונה "מסורה גדולה", כלומר, הערות על נוסח הטקסט הכתובות כהגהות בחלק העליון והתחתון של כל עמוד, כמו גם "מסורה קטנה" הכתובה בין הטורים. לפי ששון, כותב המסורה היה תלמיד של בן אשר, אולם הטקסט (אורתוגרפיה וניקוד) עוקב אחר שיטתו של בן נפתלי. באשר לגילו של הקודקס, ששון טען כי "כתב היד כנראה ישן יותר מה-British Museum MS., No. Oriental 4445, אשר נכתב לפי ההשערה בסביבות 820–850 לספירה, והוא ממקור בבלי.[6] הטקסט מנוקד בניקוד טברני, בהטעמות ובסימני רפה (הקו האופקי הכתוב מעל האותיות הבלתי מודגשות של בג"ד כפ"ת, כולל האות בחלק מהמקרים). החלוקות הקטנות יותר לפרשות הנקראות כל שבוע, המכונות גם "סדרים", מסומנות לאורך כל כתב היד על ידי כותב המסורה בסמ"ך גדולה בשוליים עם מספר הסדר למטה. סגנון האותיות ארכאי; רגלה של האות קו"ף מחוברת לגג שלה, ואילו ה"א עשויה כמו חי"ת, ללא הבחנה כמעט בין שתי האותיות. האות למ"ד ארוכה במיוחד, וכפופה כלפי חוץ. הנו"ן הסופית כתובה כמעט כמו האות זי"ן.
הקרי וכתיב מסומנים על ידי כותב הטקסט עם נו"ן סופית בשוליים ללא כל הכוונה נוספת לגבי אופן הקריאה.
ישראל ייבין ערך תקציר של חומש כתר דמשק בהקשר לבעיות בכתר ארם צובא.[4] לפי ייבין, הנוסח המקובל של חומש דמשק תואם ברובו לקודקס לנינגרד. באשר לניקוד, ב-52% מהמקרים כתב היד הולך אחר שיטת בן אשר, ואחר שיטת בן נפתלי ב-46% מהמקרים. משום עירוב השיטות, נקרא כתב היד על ידי ייבין "כתב יד מעורב בו ניתן למצוא כמה 'שיפורים', אך הוא שונה בכמה היבטים לגבי הניקוד וטעמי המקרא מכתר ארם צובא".
מהדורת פקסימיליה בת שני כרכים של כתב היד הודפסה בשנים 1978–1982 בבולטימור, מרילנד (ארצות הברית), על ידי הוצאת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ובקופנהגן, דנמרק, על ידי רוזנקילדה ובאגר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- חומש דמשק, באתר הספרייה הלאומית
- עמודים נבחרים מתוך חומש "כתר דמשק" באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ רשימה על פטירה בסוף כתב היד: "בשנת דתתקמג לבריאת עולם [1183] בחודש התשיעי הוא חודש כסליו בי"ח ימים בו נפטרה אשתי מ' שלומית בת מ' כלב הרופא תוצרר נפשה בצרור החיים אספתה תהא כפרתה עמידתה מהרה זכרונה וזיכרון כל הצדיקים לברכה".
- ^ Jerusalem National Library (Ms. Heb. 24°5702 ; Sassoon 507 (formerly). Microfilm no. F-8886
- ^ The Damascus Pentateuch (ed. D.S. Loewinger), for the Jewish National and University Library, Jerusalem, pub. The Johns Hopkins University Press, Baltimore 1978 (2 volumes)
- ^ 4.0 4.1 ישראל ייבין, כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו
- ^ כפי שהראו עדים ראשונים שראו את כתר ארם צובא ותיארו את תוכנו, כמו מנשה סתהון, שרשימותיו על כתר ארם צובא נשלחו לירושלים ולאחר מכן נסקרו על ידי מ"ד קאסוטו, שמסר אותו לרבי יעקב ספיר (המאה ה-19). גם ישי בן עמרם הכהן עמדי (סוף המאה ה-16) ראה את כתר ארם צובא. ראה: יוסף עופר, 'כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ"ד קאסוטו, ספונות ס"ח ד (יט), (הוצאת מכון בן-צבי), ירושלים תשמ"ט, עמ'. 309 [33].
- ^ דוד סלימאן ששון, אהל דוד: קטלוג תיאורי של כתבי היד העבריים והשומרוניים בספריית ששון, לונדון, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1932. (כרך א')
36427582כתב יד ששון 507