הרב יצחק אביגדור אורנשטיין

הרב אורנשטיין

לידה	18 ביוני 1893 ד' בתמוז תרנ"ד ירושלים
פטירה	23 במאי 1948 (בגיל 54) י"ד באייר תש"ח
תחומי עיסוק	רב הכותל הראשון

הרב יצחק אביגדור אורנשטיין (18 ביוני 1893 - 23 במאי 1948; ד' בתמוז תרנ"ד - י"ד באייר תש"ח) היה רב הכותל הראשון, ממגיני הרובע היהודי ומחלליו.

נולד בירושלים, נצר למשפחות ריבלין ואורנשטיין שהיו מעמודי התווך של היישוב האשכנזי בארץ מתחילת המאה ה-19, תלמידי הגר"א מחד וחסידי חב"ד מאידך.

ביוגרפיה

הרב אורנשטיין נולד בירושלים לרב משה יהודה ליב אורנשטיין ולשושנה-רייזיל. יצחק אביגדור היה דור חמישי בארץ ישראל, צאצא לר' אורי אורנשטיין. בצעירותו למד בישיבות בירושלים בהן ישיבת אוהל משה, בשנת ה'תרע"ב (1912), עבר ללמוד בישיבת תורת אמת שנפתחה באותה שנה על ידי חסידי חב"ד בחברון והתקיימה שם עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.

בימי מלחמת העולם הראשונה בהם סבל היישוב בירושלים מחרפת רעב ומגפות שונות, נרתם לפעילות ציבורית למען הנזקקים ופעל בוועד העזרה ליהודי ירושלים. בתקופה זו גם הייתה סכנת גיוס בכפייה לצבא הטורקי או מאסר וגירוש לנתינים זרים. הרב ניצל את עובדת היותו בעל נתינות עות'מאנית על מנת לסייע לאלה שנאלצו להסתתר בשל נתינותם הזרה ואף סייע להם ביציאה מהעיר ומגבולות הארץ.

בשנת ה'תרע"ד (1915) התחתן עם מושקה ליבה, בת הרב אשר יצחק וידמן ובלומה לבית הרב יהודה לייב סלונים. גם מושקה ליבה נולדה בארץ - בירושלים ה'תרנ"ח (ינואר 1898). מצד אביה הייתה דור חמישי לרב אברהם שלמה זלמן צורף, אבי משפחת סלומון וממנהיגי היישוב האשכנזי בירושלים. מצד אימה הייתה דור חמישי לרבי דובער שניאורי, האדמו"ר השני של חסידות חב"ד.

מצבתו בקבר האחים שבהר הזיתים

בשנת ה'תרע"ט (1919), החל בהוצאת "הדביר - ירחון לתורה וחכמת ישראל" בו התפרסמו מאמרים תורניים וספרותיים וכן פרסומים של ענייני ציבור. קובץ הדביר יצא במתכונת זו כחמש שנים.

היה דמות מרכזית בתנועת המזרחי, במסגרתה עסק רבות בענייני עלייה, התיישבות ועבודה, היה חבר הוועד הראשון של יהודי ירושלים, השתתף במספר קונגרסים ציוניים, ובכינון הרבנות הראשית לארץ ישראל.

בה'תרפ"א (1921) היה ממייסדי החברה הצעירה "הכפר העברי", אשר עיקר תפקידה היה הקמת כפרים ושכונות למען בני ישיבות שיעזרו לכונן את ארץ-ישראל והשתתף ביוזמות התיישבותיות נוספות.

בשנת ה'תרפ"ה (1925) היה ממייסדי המושבה נווה יעקב בצפון ירושלים שם גר עם אשתו וששת ילדיו, בה גם עברו את מאורעות תרפ"ט ומאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.

בשנת ה'תרפ"ט (1929), נפגש לראשונה עם אדמו"ר חב"ד הריי"ץ בריגה, אשר התפעל ממנו מאד והציע לו להיות מזכירו האישי בריגה, אולם הרב אורנשטיין ויתר על כך מפני חיבת הארץ וענייניה.

בשנת ה'תר"ץ, 1930 מונה כאחראי על הכותל מטעם הרבנות הראשית והוועד הלאומי, בעקבות פרסום מסקנותיה של ועדת החקירה המנדטורית לחקירת מאורעות תרפ"ט הידועה גם בשם משפט הכותל. בתפקיד זה כיהן עד נפילת הרובע היהודי במלחמת השחרור.

החל משנות ה-30 היה בין מנהלי כולל חב"ד דור חמישי כאבותיו זה מאה שנה בארץ ישראל, ובשנת ה'תרצ"ח נתמנה מטעם האדמו"ר הריי"ץ למנהל הכולל. במסגרת זו דאג למאות משפחות עניות מחסידי חב"ד בארץ ישראל.

בשנת ה'ת"ש (1940) עבר עם משפחתו לגור בעיר העתיקה, וגם אשתו לקחה חלק בפעילותו הציבורית בעזרה לכל עניי העיר.

בשנת ה'תש"א (1941), היה שותף בניסיון לייסד את אגודת חסידי חב"ד בארץ ישראל, ניסיון זה לא הצליח. אך מספר חודשים אחר כך ייסד האדמו"ר הריי"צ את אגודת החסידים בארץ הקודש. לאגודה זו הצטרף גם הרב אורנשטיין והיה חבר בה עד יומו האחרון.

בשנת ייסד את ישיבת "מדרש שמואל", על שם האדמו"ר רבי שמואל שניאורסון, נשיא הישיבה היה האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון. הוא כיהן כראש הישיבה וחברי ההנהלה הנוספים היו הרב אלכסנדר יודאסין והרב יצחק נאה. הישיבה נסגרה בשנת 1948.

בעת המצור הערבי על העיר העתיקה, מונה לאחראי העניינים האדמיניסטרטיביים של כל תושבי הרובע ועסק בכך במסירות עד שנהרג הוא ואשתו בי"ד אייר ה'תש"ח. ונטמנו בקבר האחים הזמני ברובע. כאשר התקבלה בירושלים הידיעה על מותו, שלח יצחק בן צבי מברק אל דוד בן-גוריון בו כתב "שר וגדול נפל היום בישראל".

השאירו אחריהם שתי בנות וארבעה בנים שכולם נטלו חלק במלחמת העצמאות.

בשנת ה'תשכ"ז (1967) הועברו לקבורה בבית הקברות הר הזיתים ושמו נחקק באנדרטת חללי הרובע שבהר הרצל.

עיריית ירושלים קבעה רחוב על שמו בשכונת זיכרון משה.

הוצאת ירחון "הדביר" וחיבורים תורניים נוספים

ערך מורחב – הדביר (כתב עת)

בשנים ה'תרע"ט-ה'תרפ"ג (1919–1924) ערך את הירחון התורני הדביר "קבצים לתורה וחכמת ישראל" שיצא מטעם המזרחי הצעיר. במסגרת קובץ זה פרסם הרב אורנשטיין מאמרים פרי עטו, וכן דברים שכתב סבו הרב יעקב אורנשטיין. בירחון הדביר ה'תרע"ט קובץ ג-ד פרסם את המאמר חקוי ועצמיות כתשובה לסדרת מאמרים שפורסמו בעיתון חדשות הארץ בשם "הרבנות החנוטה" ו-"הרבנות הלוחמת" בעקבות החלטתה של הרבנות הראשית שלא להכיר במשפט המנדטורי כמשפט קבוע. על מאמר זה חתם בשם "איש ישראלי".

אורנשטיין כתב ופרסם מספר מאמרים מחקריים העוסקים במנהגים קדומים והלכות ארץ ישראל. אסף והחזיק בספרים וכתבים רבים וכן עמל במשך כעשרים שנה על הוצאת מספר כתבים לדפוס. הוא אסף והכין לדפוס את כתבי סבו הרב יעקב אורנשטיין, וכן שני ספרים מעזבונם של חכמים אחרים בשם "משנת יואל" על תולדות חסידות חב"ד ומייסדה, ו"מנחת ריב"א" - חידושי ר' יצחק חריף מפיוטרקוב. במשך כעשרים שנה עסק בחיבורים נוספים פרי עטו ביניהם חיבור גדול ומקיף על הערוך לפי סוגיות הש"ס אך כל הכתבים הללו יחד עם ספרייתו העשירה נשרפו ואבדו עם פיצוץ ביתו האחרון בקרבות תש"ח.

פעולותיו בתנועת המזרחי ובכינון הרבנות הראשית לא"י

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

עם התחלת תקופת המנדט הבריטי בא"י, והתארגנותו מחדש של היישוב לאחר התקופה הקשה בזמן מלחמת העולם הראשונה, לקח חלק ביסוד "ישיבת המשתלמים" שהקימה מח' החינוך מטעם ועד הצירים בירושלים, שלימים הפך למוסד להכשרת מורים בשם מכללת ליפשיץ.

באותו הזמן החלה להתארגן מחדש תנועת המזרחי בארץ, הצטרף להסתדרות "הנוער הצעיר הארץ ישראלי" והיה חבר הוועד ומזכירו הראשון. היה בין מייסדי הסניף הירושלמי של התנועה שבהמשך נקרא שמה "המזרחי הצעיר". בהמשך התבטל ארגון זה ונטמע בארגון נוסף בשם הפועל המזרחי.

עם העברת מרכז "המזרחי העולמי" לירושלים ובואו של פרופ' חיים פיק חבר ההנהלה הציונית ומנהל מח' העלייה שלה, מונה למזכירו וקיבל את ניהול ענייני העלייה והעבודה במרכז העולמי של המזרחי.

הרב אורנשטיין היה בין יוזמי ומייסדי "ועד העיר ליהודי ירושלים" במטרה לאחד וללכד את הזרמים השונים בארץ בכלל ובירושלים בפרט כגוף ציבורי אחד תחת הנהגת התנועה הציונית. נבחר כאחד מחברי ועד העיר הראשון ובמסגרת זו פעל בייחוד בענייני עלייה ועבודה.

בבחירות לאספת הנבחרים שהתקיימה באפריל 1920 עמד בראש הרשימה של תנועת המזרחי ונבחר כציר אך ויתר על מקומו לטובת ר' משה אוסטרובסקי-המאירי.

באותה עת גם לקח חלק בארגון "אספת הרבנים הראשונה בארץ ישראל" שבה הוקם "משרד הרבנות המאוחד" מאשכנזים וספרדים. והשתתף ב"אספת הרבנים השנייה" שהתקיימה בה'תרפ"א 1921, בה נבחרה הרבנות הראשית לא"י ובה נבחרו הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יעקב מאיר לרבנים הראשיים.

הרב אורנשטיין היה מעורב בפעיליות רבות של המזרחי לקח חלק בוועידות עולמיות, השתתף כציר מטעמם בוועידות הקונגרס הציוני הי"ב וה-י"ג שהתקיימו בגרמניה. והקונגרס ה-ט"ו שהתקיים בבזל.

בשנת ה'תרפ"ט (1929) הגיע לבגדד וייסד בה סניף של תנועת המזרחי. כבר בשבת הראשונה בשהותו שם דרש בפני הקהל וחכמי העדה, בבית הכנסת הישן והמרכזי לפני למעלה מ-2000 איש בעניין מצוות יישוב ארץ ישראל ובניינה.

פעולותיו בענייני עבודה והתיישבות העברית

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

כמזכיר ארגון תנועת "המזרחי הצעיר" היה בין היוזמים והפועלים למען ייסוד יישובים חקלאיים על ידי צעירים מבני היישוב הישן מירושלים, יפו, חברון, צפת וטבריה וכן ליצירת קבוצות פועלים במושבות הקיימות עמ"נ להכשירם לעבודה חקלאית ויישובית.

הרב אורנשטיין ארגן קבוצות רבות של בחורי ישיבות מירושלים תוך ארגון מסגרת מתאימה עבורם במושבות. כמו כן ייסד וליוה שתי קבוצות חקלאיות: "קבוצת ירק" בפתח תקווה, ו"קבוצת הרמב"ם" בנחלת יהודה. בנוסף הקים הארגון בירושלים את מכון אהליאב בו למדו מלאכת יד ואומנות.

בשנת 1921 יחד עם דב נתן ברינקר, היה ממייסדי "אגודת הכפר העברי", להקמת יישובים חקלאיים. בין תקנות האגודה נקבע שעל כל חבר לרכוש אדמה של חמישה דונם לנטיעת עצי פרי, גדול ירקות, וניהול רפת ולול ושעל כל חבר לעבד את אדמתו בעצמו ובעל ידי בני משפחתו. האגודה רכשה אדמות מהכפר הערבי בית חנינה, תכננה והקימה בהם את המושבה נווה יעקב בצפון ירושלים בקרבת היישוב עטרות שהוקם מעט קודם.

בשנת 1925 נחנכה המושבה נווה יעקב, הרב אורנשטיין ומשפחתו היו הראשונים להתגורר בו. שימש בתפקידי הנהלה שונים ואף היה מספר שנים מוכתר הכפר ונציגו כלפי השלטונות.

עד לפרוץ מאורעות תרפ"ט התגוררו במקום מעל למאה תושבים, ובמקום עמדו כעשרים מבנים, כאשר תושבי המקום התפרנסו בעיקר מגידול בקר ואספקת חלב לעיר ירושלים. ביישוב זה גם ייסדו והכשירו צעירים לתפקידי שמירה והגנה.

בני היישוב והאגודה הכשירו במו ידיהם ומכספם את הכשרת היישוב ובנייתו ללא תמיכה ממוסדות היישוב ואף לא מתנועת המזרחי, מפני קשיים כלכליים ובטחוניים, קיומם כמובלעת רחוקה מהעיר היה קשה מאד והמאורעות שפקדו את היישוב בשנות ה-20 וה-30 הביאו מעת לעת לדלדולו של היישוב. אף על פי כן היישוב התקיים עד נפילתו בתש"ח במלחמת העצמאות.

קברי הסנהדרין בשלהי המאה ה-19

הרב אורנשטיין נטל חלק פעיל בקניית אדמות והקמת היישוב כפר חיטים, בקניית חלק גדול מאדמות הכפר הערבי נבי סמואל, בקניית אדמות בירושלים בהם נמצאות מערות המיוחסות לקברי הסנהדרין, על אדמות אלה הוקמו שכונות סנהדריה ושיכון פאג"י. סייע ברכישת הקרקעות לשכונות בית וגן בירושלים ושכונת מונטיפיורי בתל אביב.

בשנת 1927 כשהשתתף כ-ציר בקונגרס הציוני הט"ו, שימש בתפקיד יושב ראש ועדת ההתיישבות.

גם לאחר שליחותו לבגדד בשנת 1929 מטעם קרן ארץ ישראל של המזרחי, שמר על קשר מכתבים עם הקהילה היהודית ועודדם לרכישת קרקעות בארץ.

הרב אורנשטיין אף שימש כסגן נשיא אגודת אחווה תלפיות.

בשנת 1940 לרגל עבודתו כרב הכותל נאלץ לעבור ולהתגורר בעיר העתיקה, מצבה הסוציאלי של הקהילה היהודית בעיר העתיקה היה חלש מאד והרב אורנשטיין החל לעסוק בתוכניות למשיכת כוחות צעירים למקום ויצירת פתרונות פרנסה.

ביוזמתו הוקם ועד ירושלמי בראשות יו"ר הוועד הלאומי, יצחק בן צבי, הוועד הכין תוכניות להקמת בתי מלאכה ותעשייה זעירה, בניית בתים משותפים ורכישת מגרשים וחצרות נוספים ברובע היהודי בסמוך לחומה ובאזור רחוב הקראים. אך מפני הקשיים הכלכליים הרבים מרבית תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל.

הרב אורנשטיין לקח חלק מרכזי בארגון התמיכה והסיוע לתושבי הרובע היהודי.

פעולותיו בעיר העתיקה

שוטר אנגלי בכותל בערך בשנת 1934

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

אתר הגלעד כיום

רב הכותל הראשון

ערך מורחב – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

הרקע להיווצרות תפקיד רב הכותל

לאחר הצהרת בלפור ו-כיבוש ירושלים בידי הבריטים בשנת 1917, ועם סיום מלחמת העולם הראשונה והתקופה העות'מאנית בארץ ישראל בשנת 1918, הלכה והתגברה נוכחותם של יהודים תושבי הארץ ומבקרים מהתפוצות בכותל המערבי מתוך התחושה של ביטחון. אולם כבר ב-1921 החלו להירשם אירועים של פגיעה בבאי הכותל. אעפ"כ זרם הפוקדים את הכותל המשיך לעלות בהתמדה ובמיוחד בימי חג ומועד.

בשל העומס הרב במקום בימים נוראים הציבו היהודים ליום הכיפורים מספר ספסלים עבור הזקנים ומחיצה להפרדה. בעיצומו של יום הכיפורים ה'תרפ"ט (24 בספטמבר 1928) התפרצו שוטרים בריטים והסירו באלימות את המחיצה והספסלים. בעקבות מחאות היישוב היהודי בארץ ישראל ובעולם על תקרית בין שוטרים למתפללים שאירעה בסמוך לכותל ושבה נפגעו מתפללים יהודים, מינתה ממשלת בריטניה בהסכמת חבר הלאומים ועדה ל"קביעת הזכויות והתביעות השנויות במחלוקת של היהודים והמוסלמים בכותל המערבי" - ועדה זו כונתה בשם "ועדת הכותל הבינלאומית".

במקביל באותה שנה הייתה הסלמה והידרדרות ביטחונית קשה ששיאה החל ב-ט' באב במאורעות תרפ"ט והתפשטה לכל רחבי הארץ.

הידרדרות זו הביאה לכך שהסדרים בכותל המערבי היו אחד הנושאים העיקריים בהם דנה הוועדה הבריטית לחקר המאורעות. ולפיכך הוקמו מטעם היישוב היהודי שתי ועדות לצורך הטיפול בענייני הכותל. הוועדות היו מורכבות מנציגים של המוסדות הלאומיים, הרבנות הראשית, ואגודת ישראל. בעקבות ועדות אלה ייסדו ב-1930 את התפקיד הרשמי של רב הכותל.

לתפקיד זה מונה הרב אורנשטיין וכעוזרו וכשמש הכותל מונו הנכבדים רפאל מיוחס ולאחריו בנו יעקב מיוחס.

תפקידיו כרב הכותל היו:

• להימצא בכל זמני התפילות והכנוסים ולהשגיח על הסדרים במקום.
• לפקח על עבודת השמשים וסדור ענייני התרומות שהגיעו מהדלקת נרות ליד הכותל ושימשו לאחזקת המקום.
• לנהל רישום ותיעוד על המקרים בעלי ערך המתרחשים במקום.
• לעמוד בקשר עם המשטרה הנמצאת במקום, ולשמור על קשר עם שכני המקום במידת האפשר.
• במקרים בעייתים לדווח לוועד הפועל של הוועדה.
• כמו כן הוטלו עליו תפקידים ספרותיים לאסוף כל החומר שנכתב או נאמר בעל פה ביחס לכותל במשך הדורות
• להיות מזכיר וועדת הכותל.

הרב אורנשטיין כרב הכותל הראשון

הרב אורנשטיין היה מגיע מדי יום ביומו ברגל אל הכותל גם בשנים בהם היה גר ביישוב נווה יעקב הרחוק, והיה שוהה במחיצת המתפללים בכותל רוב שעות היום. מפני שנאסר לשים בכותל כיסאות היה עומד כל היום ולעיתים יושב על הרצפה ובידו כרך של גמרא. גם אם הציעו לו השוטרים הבריטים לכבדו בכיסא שלהם היה מסרב בטענה שלא מגיע לו לשבת בשעה שאסור ליהודים אחרים לשבת. מפני שגם לא הייתה מחיצה בכותל, היה מקפיד על מקום קבוע בו עמד ושימש בעצמו כסמן של קו ההפרדה בין עזרת גברים לעזרת נשים. הרב אורנשטיין ניהל תיעוד ורישום של כל מה שקרה מדי יום בכותל בפרוטרוט והעביר דיווחים אלה לגורמים השונים שהיה מופקד מטעמם כרב הכותל. תיעודים אלה קובצו על ידי בנו לספר בשם יומן הכותל המערבי והם מתארים את האירועים הדמויות והמספרים של באי הכותל בין השנים ה'תר"צ (1930) ל-ה'תש"ח (1948). שם ניתן לראות גם אם אלו בעיות היה עליו להתמודד כרב הכותל בעיקר מול גורמים ערבים שניסו לפגוע בתפילת היהודים במקום. עם זאת כתפקידו הקפיד לשמור על יחסים טובים ומכובדים כלפי כל הגורמים ובכללם הנכבדים של הערבים. כמו כן כבא כוחם של המוסדות הלאומיים הקפיד שלא להיות מעורב בפעולות נגד חוקי המנדט ולכן לא יכל לקחת חלק בתקיעת השופר החתרנית שהייתה נערכת במוצאי יום כיפור.

ברובע היהודי עד המצור בתש"ח

בשנת ה'ת"ש נכנס הרב אורנשטיין לגור בעיר העתיקה, היישוב היהודי במקום התדלדל מאד בעקבות מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ומנה כ-3,000 איש רובם עניים מאד, רבים מהם זקנים, והמעטים מהם שעבדו יצאו לעבודות בעיר החדשה. כאשר הייתה מתיחות ברחוב הערבי היה היישוב מנותק מהעיר החדשה ועמד בסכנת רעב.

מתוך הכרה שבמצב כזה לא יוכל היישוב במקום להמשיך להתקיים, נטל על עצמו הרב אורנשטיין את המשימה להביא למשיכת כוחות צעירים לרובע, לחזק את האוכלוסייה היהודית ולפתח בה מקורות פרנסה.

מאידך נטל על עצמו לדאוג לתמיכה בעניי הרובע, ומדי יום היה עסוק מספר שעות בחלוקת כספים לנזקקים. את הכספים גייס ממקורות שונים ביניהם מאגודת אחווה והמועצה הדתית של קהילת ירושלים.

בנוסף לתפקידו כרב הכותל, היה גם מרבני חב"ד בארץ והיה בין באי בית הכנסת צמח צדק שבעיר העתיקה. בהוראת האדמו"ר הריי"ץ ייסד את "חברת התהילים העולמית" ואת מרכזה קבע בבית הכנסת הנ"ל בו ישבו מדי יום מנין קבוע של קוראי תהילים לשלום עם ישראל בעולם. כמו כן ייסד מרכז חב"ד והקים בו את ישיבת "מדרש שמואל" על שם האדמו"ר מהר"ש בה למדו טובי האברכים בשעות הלילה. מוסדות אלו הצליח להביא לגידול מספר הלומדים והתושבים במקום.

בשנת ה'תש"א הקימו צעירים מהרובע היהודי ארגון בשם "התאחדות בני ירושלים העתיקה" והניחו יסודות לכמה מפעלים כלכליים. הארגון נתקל בעוינות מצד ועד פרנסי הקהילה אך קבלו את תמיכתו של הרב אורנשטיין שהצטרף לפעולתיהם.

הם ייסדו "קופת מלווה" שהלוותה כספים ליהודי הקהילה בלי ריבית ובתשלומים וללא הבדלי עדות ומפלגות. קופה זו הלוותה בהמשך גם לקופת ההגנה ולקופה הכללית בתקופת המצור. כמו כן הקימו "קופת עזרה" לתמיכה בעניים.

בנוסף הקימו בית מלאכה לעשיית קלף ובתים לתפילין ואת בית דפוס "הר ציון".

בתקופת המצור ועד נפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות

קבר אחים של חללי הרובע היהודי בתש"ח בבית הקברות הר הזיתים, אליו הועברו לאחר שחרור ירושלים מקבר האחים הזמני שבעיר העתיקה.

במלחמת השחרור עם השמע היריות הראשונות על התחבורה לעיר העתיקה, קמה בהלה המונית והחלה עזיבה שבתחילה הייתה בלתי מאורגנת ובסופה לבשה ממדים של בריחה המונית מאורגנת. עם תחילת המצור ירד מספר התושבים בעיר העתיקה מ-2700 ל-1800. תושבי עדות המזרח תמכו במוסדות הציבור וההגנה אך חלק גדול מהעדה האשכנזית היה אנטי-ציוני והוועד המקומי של התושבים היה מתנגד חריף לכוחות ההגנה והפריע לפעולותיהם. במצב זה נחלץ הרב אורנשטיין לעזרת ההגנה ושימש בתפקיד מנהל האדמיניסטרציה האזרחית. הרב אורנשטיין ניסה לגשר בין הצדדים והצליח לשכנע חלק מהרבנים כי עזיבת הרובע פירושו הפקרת הכותל לידי הערבים, על ידי כך הצליח להביא לשיתוף פעולה הולך ומתרחב של התושבים עם ההגנה ולבלימת העזיבה של הרובע. לרב אורנשטיין הייתה גם השפעה על בני הישיבות ורבים מהם הצטרפו למשמר בעמדות המגן ועבודות הביצורים. בהוראת שעה התיר להם הרב אורנשטיין להשתתף בעבודות הביצורים אף בשבת מחמת פיקוח נפש.

ביתו של הרב שכן ליד בית הכנסת ניסן ב"ק ולמעשה עמד על הגבול בין הרובע היהודי לרובע המוסלמי, אהרון לירון ממגיני הרובע כותב בספרו:

"הרב אורנשטיין, רב הכותל... ונודע כאיש ציבור, היה מסור לענייני "ההגנה" ולתפקידיו הציבוריים בכל לב. מיום פרוץ המלחמה הייתה עמדת הגנה בביתו. משפחת אורנשטיין מסרה חלק מדירתה לאנשי ההגנה. הרבנית הייתה מבשלת לאנשי העמדה מתקנת את בגדיהם ומסייעת בכל ענייניהם האישיים. החבריא נקשרו אליה כל כך, שהיו קוראים לה אמא. בעת שנערכו חיפושים בעמדות, היו מכניסים את כל הנשק והרימונים לתוך מיטתה. היא הייתה נכנסת למיטה וסורגת עד יעבור זעם... ."

— אהרון לירון, "ירושלים העתיקה במצור ובקרב", עמ' 389

בינואר 1948 פוצצו הערבים את הבית ורובו קרס, במפולת זו נהרגו ונפצעו הלוחמים שבעמדה ביניהם בנו אברהם שעל אף פציעתו הצליח לחלץ את עצמו ואת אחד הלוחמים לבית החולים משגב לדך. שאר הבית פוצץ על ידי הצבא הבריטי עמ"נ שלא ישמש את לוחמי ההגנה.

באותו הזמן שהה הרב אורנשטיין בעיר החדשה לטובת טיפול בענייני ציבור שונים, כאשר ניסה להצטרף לשיירה שהייתה בדרכה לעיר העתיקה חסמו האנגלים את דרכו בטענה שתפקידו כרב הכותל הסתיים מפני שיהודים אינם יכולים יותר להגיע לכותל, כאשר טען בפניהם שביתו ומשפחתו נמצאים שם, הודיעו לו שיעבירו את משפחתו אליו. לאחר מאמצים רבים מצידו ומצד גורמים כמו יצחק בן צבי והרב הרצוג הצליח לשוב לעיר העתיקה. בתשובותיו לפונים אליו ביניהם במכתבו לר' ניסן טלושקין ששאלו מודע הוא מתעקש ללכת אל מקום סכנה? השיב "שם מקומי בין אחי לסבל ולא פה. הלא חיים שם, ברוך השם, יהודים רבים ועיר שלימה נלחמת ועומדת על נפשה", "אם נגזר על מאן דהוא לעלות קורבן על קדושת ירושלים העתיקה ומקומותיה הקדושים, הרי אני מחויב בכך יותר מכל אדם אחר."

הקבורה הזמנית של חללי הרובע בקבר אחים שבעיר העתיקה

משנכנס הלגיון הירדני למערכה הוחמר המצור ורבו החללים. בשל המצור לא היה אפשר לקבור את המתים בבית הקברות הר הזיתים ונתעורר ויכוח חריף בין הרבנים ואישי הציבור מה לעשות מפני שמקובל היה שאסור לקבור מתים אלא מחוץ לחומות העיר מפני קדושתה. הרב אורנשטיין התיר בהוראת שעה לקבור את החללים בקבר אחים גדול באופן ארעי עד שיכולו להוציאם לקבורה מחוץ לחומות. הרב עבר בעצמו בית המשפחות ואסף סדינים וקרשים לצורך הקבורה ובחרו מקום לקבורה בשטח בתי מחסה בחצר רוטשילד. כשקברו את החללים נפרד הרב אורנשטיין מהם בתור אבי היישוב, אמר עליהם קדיש וביקש מחילה בשם היישוב כולו והבטיח להעבירם בהזדמנות הראשונה לקבורה בהר הזיתים.

בי"ד באייר תש"ח בבוקר ארבעה ימים לאחר הקבורה הראשונה, הייתה הפגזת תותחים קשה על בתי המחסה. הרב אורנשטיין והרבנית מושקה ליבא נהרגו בהפגזה ונקברו אף הם בקבר האחים.

כאשר נתקבלה בירושלים החדשה הידיעה על מותם, שלח יצחק בן צבי מברק לראש הממשלה דוד בן-גוריון ובו כתב: "שר וגדול נפל היום בישראל".

כעבור 19 שנה, אכן הועברו שרידי הקבורים במקום ובני הזוג אורנשטיין בכללם, אל קבר האחים לחללי הרובע היהודי במרומי בית הקברות שבהר הזיתים.

לקריאה נוספת

• אהרון לירון, ירושלים העתיקה במצור ובקרב, הוצאת מערכות, 1957 (מאז יצאו כמה מהדורות נוספות). אהרון לירון היה אחד ממגיני הרובע בה'תש"ח וערך בשבי מחקר יסודי של האירועים בקרב חבריו הלוחמים והמפקדים (הספר באתר כותר).
• שמואל אבן אור (אורנשטיין) ומשה ארנוולד, תעודות לקורות הרובע היהודי בירושלים העתיקה בתש"ח, הוצאת עמותת מגיני הרובע היהודי, ירושלים ה'תשס"ד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרב יצחק אביגדור אורנשטיין בוויקישיתוף

• כרטיס הקבר של הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, באתר הר הזיתים
• אישים ממשפחת אורנשטיין באתר משפחת ריבלין
• הרב יצחק אביגדור אורנשטיין ב-"יזכור" אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל - משרד הביטחון
• קובץ זיכרון - הדביר, באתר HebrewBooks, הוצאת ועד הדביר בסיוע מוסד הרב קוק ה'תשי"א (רוב המאמרים על דמותו ומשפחתו בחלק-ג של הקובץ ואינם בקישור המצורף)
• דוד תדהר (עורך), "הרב יצחק אביגדור אורנשטיין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3516
• תמר זיגמן, "תיעוד נדיר של רב הכותל הראשון ורעייתו, שנפלו ברובע היהודי במלחמת השחרור", באתר הספרייה הלאומית, מאי 2017
• יובל מלחי, בחייהם ובמותם – הרב והרבנית אורנשטיין – 'סיפור אחר' לזכר שירה בנקי, באתר "קטעים בהיסטוריה", 30 במרץ 2017

מחיבוריו

• • שמואל אבן-אור (אורנשטיין), עורך, יומן הכותל המערבי, באתר אוצר החכמה
  • גיליונות הקובץ התורני "הדביר" מאתר הספרים העבריים

הערות שוליים

הקודם: -

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

הבא: יוסף משה שכטר

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25253709יצחק אביגדור אורנשטיין