רבי יעקב אמאדו
 | |
| לידה |
1810 ה'תק"ע איזמיר |
|---|---|
| פטירה |
1874 (בגיל 64 בערך) ה'תרל"ה |
| מקום קבורה | אזמיר |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית |
| חיבוריו | אמרי אמת |
| רבותיו | רבי חיים פאלאג'י, רבי יוסף בן עזרא |
| בני דורו | הרב יוסף פלאג'י |
| אב | רבי דוד אמאדו |
| אם | ג'ויא (מרגלית) סולטאנה |
| ילדים | רבי יוסף אמאדו, רבי דוד אמאדו |
רבי יעקב אמאדו (ה'תק"ע; 1810 - ה'תרל"ה; 1874) היה מרבני איזמיר, מלמד ודרשן. מחבר ספר 'אמרי אמת'.
ביוגרפיה
נולד לרבי דוד באיזמיר. אביו למד במשך ארבעים שנה יחד עם רבי יוסף חזן את תורת הסוד, נפטר בשנת ה'תקצ"א (1831).
רבי יעקב למד בישיבת 'בית יעקב רבי' אצל רבי חיים פאלאג'ישקורא לו ”הרב הכולל מזרע המלכה כמהר"ר...” וחיבב אותו כבנו ממש[1]. הרב פאלאג'י אף מביא מדבריו בספרו[2].
נישא למרת ג'ויא (מרגלית) סולטאנה, בתו הבכורה של הרב יוסף אבן עזרא, מחבר ספר שלחן גבוה שהיה מרבותיו. לימים עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים[3]. גיסיו היו הרב דוד בן עזרא ופירלא שנישאה לרב מרדכי הלוי.
היה מופקד על תלמודי התורה באזמיר יחד עם הרב יוסף פאלאג'י[4]. היה גובה ומפקח על הצדקה למען שלושת ערי הקודש שניתנה באזמיר. היה ידוע כמי שמשיב תשובות נחרצות לאפיקורסין ולמומרים[3]. היה חברו של הרב חיים מאיר מזרחי מחבר ספר בן הרמה, שכותב עליו: ”כי עלה לשמים אחד מן הרמתים, אורן של של חכמים ושל סופרים, אוהב את המישרים, כרע כאח לי, אשר יחדיו נמתיק סוד שמחת גילי הדר הוא...” (בן הרמה, הקדמת המחבר). עסק רבות במעשי צדקה. כשפרצה שריפה באיזמיר בשנת ה'תר"א (1841) סייע רבות לשיקום הקהילה, וכן השתדל בבניתו מחדש של בית הכנסת של ק"ק ׳גברת׳ ורק לאחר מכן דאג לביתו שנשרף אף הוא. כמו כן אסף כסף עבור עניי ארץ ישראל וכן נהג לסגף את עצמו.
בנו הבכור, הרב יוסף אמאדו, מחבר ספר חלקו של יוסף (אזמיר תרמ"ז) נפטר שנה לפני אביו[3], בנו השני, הרב דוד, שנקרא על שם סבו, הביא לדפוס את ספרו של אביו.
נפטר בתחילת שנת ה'תרל"ה (1874) מחולי הטיפה. תאריך פטירתו אינו ידוע, אך בספרו של רבי אברהם פלאג'י[5] הוא מזכירו בהספד שנאמר בי"ב בחשוון. נקבר באזמיר.
ספריו
לאחר פטירת אביו, עסק בהדפסת ספריו, בשנת ה'תקצ"ה (1835) הדפיס את החלק הראשון של הספר 'תהילה לדוד', ובשנת ה'תר"ד (1844) יצא לאור החלק השני. בהמשך הוסיף הערות לספרו השני של אביו 'עיני דוד' והדפיסו בשנת ה'תרכ"ו (1866).
בשנת ה'תרכ"ד (1864) הדפיס יחד עם בנו רבי יוסף אמאדו, את ספרו של חמיו, רבי יוסף בן עזרא, 'שולחן המלך' על משנה תורה לרמב"ם.
לאחר פטירתו, בשנת ה'תרמ"א (1881) הוציא בנו, רבי דוד, לאור באיזמיר את ספרו אמרי אמת (אזמיר תרמ"א) - דרושים שדרש ”אי משום יקרא דחיי בבי הילולי, ומשום יקרא דשכבי...בתוך קהל ועדה דבר בעתו לתורה ולתעודה” (שער הספר מאת בן המחבר). בספר 3 דרושים לנישואים - שניים לנישואי גיסיו ואחד לבן מגבירי אזמיר, הספדים - לרבי חיים אברהם גאגין (שדרש באחת העירות הסמוכות לאזמיר), למרן החבי"ף ולאשתו[6], לרבי יעקב אבואלעפיה, לגיסתו רבקה[7] ועוד. בספר נדפסו חמישה דרושים של הרב שמואל יעקב אמאדו, שניים לנישואים ושלושה להספד[8]. בסוף הספר ליקוטים מהמחבר על התנ"ך ודרשת הספד על המחבר מבנו.
קישורים חיצוניים
- חכם יעקב אמאדו באתר החכם היומי.
- רבי יעקב אמאדו, אמרי אמת, מהדורת איזמיר, תרמ"א, באתר היברובוקס
