אפוטרופסות

אפוטרופסות (באנגלית: Guardianship) הוא מוסד שבו אדם או תאגיד ממונה כמקבל ההחלטות על אדם אחר, וכמי ש"נכנס לנעליו". המוסד נועד לתת מענה למצבים שבהם אנשים הוגדרו על ידי בית המשפט כמי שאינם מסוגלים לדאוג לעניינם.

רקע היסטורי ומשפטי

ההיסטוריה רצופה במצבים של חוסר-שוויון של קבוצות שהוגדרו כשונות ועל כן כנחותות. נשים, עבדים, מיעוטים לאומיים, אתניים וגזעיים, זקנים וילדים – כולם התמודדו בעבר עם הנחה בדבר חוסר מסוגלות אשר תורגמה לסטטוס משפטי נחות ולכשרות משפטית מוגבלת. במרבית מדינות העולם הייתה לנשים כשרות משפטית מוגבלת והן לא יכלו להצביע בבחירות, להיות בעלות רכוש ואף לא להחזיק במשמורת על ילדיהן.

בחוק הרומי הגבילה האפוטרופסות את כשרותם של עבדים, נשים, ילדים ונתינים זרים מלבצע פעולות כלכליות. אף נקבע כי אדם בגיר שימצא כ"שוטה", יושם תחת אפוטרופסות אביו או בני משפחתו אשר מצד אביו. החוק הרומי הבחין בין שני מונחים שונים של אפוטרופסות. Curator ו-Tutor. טוטור הוא אפוטרופוס על קטינים (בנות עד היותן בנות 12 ובנים עד היותם בני 14). קורטור הוא אפוטרופוס על אנשים מעל גיל 14 שעדיין לא הגיעו לבגרות משפטית (גיל 25 ברומי) ועל מטורפים ובזבזנים.

בימי הביניים, במסגרת החוק האנגלי הקדום, הוגדרו שתי קבוצות עיקריות שלהן מונה אפוטרופוס: "המפגרים" (Idiots) שכללו את אלה שנולדו עם מוגבלות שכלית, ו"המשוגעים" (Lunatics), אשר איבדו את צלילות דעתם במהלך חייהם. כל מי שחבר מושבעים מקומי מצא אותו כ"משוגע" או "מפגר", הושם תחת אפוטרופסות המלך או בא כוחו. על רקע המשטר הפאודלי ששרר באותה תקופה, הייתה מטרת הליך האפוטרופסות בעיקרה הגנה על הרכוש והקרקע של אותם אנשים מפני השתלטות של בעלי אחוזות סמוכים. ההתפתחות הבאה במשפט האנגלי התרחשה רק במאה ה-19, עם פריצת מדע הרפואה והפסיכיאטריה והיכולת להבין ולטפל במחלות נפש. עקב כך שונו החוקים הנוגעים לאפוטרופסות, כך שההחלטה על מינוי אפוטרופוס הועברה לידי "מומחה מטעם בית המשפט" – רופא או פסיכיאטר. כמו כן, הגדרת קבוצת האנשים שלגביהם ניתן היה למנות אפוטרופוס הורחבה באופן ניכר וכללה לא רק את המפגרים או המשוגעים, אלא גם את השתויים, המכורים לסמים, החולים, ולראשונה – גם את הזקנים. המודל הרפואי אשר נתן את הכוח להכריע בצורך במינוי אפוטרופוס בידי מומחים רפואיים, שלט במשפט האנגלי עד לפני זמן לא רב, ולמעשה ממשיך לחול בישראל עד עצם היום הזה.

בעקבות מלחמת העולם השנייה, ובעיקר בשנות ה-60 של המאה העשרים, החלה להימתח ביקורת קשה ביותר על החקיקה המאפשרת מינוי אפוטרופוס על אנשים בגירים. ההיסטוריה של השחורים בארצות הברית נטועה במאבק על הזכות להכרה משפטית של האדם השחור כשווה זכויות. עם התפתחות תנועת זכויות האזרח בארצות הברית, נחשפו פגיעות קשות הנגרמות לחירות הפרט כדוגמת אפוטרופסות. החל משנות השבעים של המאה העשרים, מתפתחת גישה ביקורתית של פעילים עם מוגבלות בארצות דוברות אנגלית ובסקנדינביה, אשר טוענת כי מקורה של המוגבלות אינה רק בפתולוגיה של היחיד, כי אם בפער שבין האדם לסביבתו. קבוצה זו קידמה גישה אחרת הידועה כמודל החברתי, מודל ביקורתי אשר מדגיש את החסמים שמונעים מאנשים עם מוגבלויות להשתתף באופן פעיל בחברה ולממש את זכויותיהם. על פי גישה זו, על החברה להנגיש את כלל מוסדותיה ושירותיה כדי לאפשר הכללה מלאה של אנשים עם מוגבלויות. בשנת 2001 החל תהליך באו"ם של חקיקת "אמנה לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות", שארך כחמש שנים עד גיבוש נוסח סופי. האמנה מושתתת על עקרונות המודל החברתי למוגבלות וביניהם: כבוד לאוטונומיה של הפרט ולזכותו לקבל את ההחלטות על חייו. ישראל, אשר הייתה שותפה אקטיבית בניסוח האמנה, אשררה אותה ב-28 בספטמבר 2012.

סעיף 12 באמנה מתייחס לחובה לעבור ממודל של "קבלת החלטות חלופית" (אפוטרופסות) לקבלת החלטות נתמכת תוך שמירת הכשרות המשפטית המלאה של האדם.

חלופות לאפוטרופסות

עיון בספרי החוקים של מדינות מערביות רבות כגון קנדה, ארצות הברית, גרמניה, שוודיה ויפן מגלה, כי בכולן התרחשה רפורמה משפטית משמעותית בתחום חוקי האפוטרופסות. ישנה מגמה לצמצם את השימוש באפוטרופסות ולפתח כלים חלופיים שיאפשרו הגנה ללא שלילת זכויות אדם.

המצב בישראל

בית המשפט לענייני משפחה ממנה אפוטרופוס שתפקידו לקבל החלטות במקום האדם החסוי בפעולות משפטיות ובכל עניין, לפי הסמכויות שבית המשפט העניק לו, תוך שמירה מתמדת על טובת אותו אדם.

האפוטרופסות נועדה במקורה לסייע לאנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם ולהגן עליהם מפני ניצול ופגיעה של אחרים, או מפני פגיעה שלהם בעצמם. ואולם, המוסד זוכה לעיתים לביקורת בשל מה שמתואר כהפיכתו לכלי המגביל את זכויותיהם ואת חירותם של אנשים לקבל החלטות בנוגע לגופם, לרכושם או לבצע פעולות בקשר אליהם.

במדינת ישראל, האפוטרופסות עצמה אין בה כדי להפוך אדם לבלתי כשיר מבחינה משפטית: כשרותו המשפטית של אדם נשללת רק עם הכרזתו כפסול דין. לעומת זאת, ישנן מדינות שבהן האפוטרופסות טומנת בחובה גם שלילת כשרות משפטית. במדינות אלה, פגיעת מוסד האפוטרופסות באנשים עשויה להיות מרחיקת לכת עוד יותר.

הגדרות חסוי ואפוטרופוס

• חסוי - אדם תחת אפוטרופסות, כלומר מי שבית המשפט מינה לו אפוטרופוס או מי שבית המשפט רשאי למנות לו אפוטרופוס. על פי החוק, בבואו למנות אפוטרופוס, בית המשפט ישקול את טובתו של החסוי, משפחתו והחברה, אל מול שלילת חירותו ועצמאותו של החסוי.

זאת בניגוד לחוק במדינות רבות בעולם, לפיו על האפוטרופוס לפעול לפי רצונו של האדם, או לפחות רצונו המשוער.

• אפוטרופוס - אחראי על מי שאינו מסוגל לדאוג לענייניו. בארצות הברית המונח המקביל לאפוטרופוס הוא Legal guardian. מקור המילה הוא מן המילה היוונית επιτροπος (אפיטרופוס)- שמשמעותה "ממונה". במילוי תפקידיו חייב האפוטרופוס לנהוג לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין.

הורה הוא אפוטרופוס טבעי של ילדו עד גיל 18, ולאחר מכן ניתן להאריך את האפוטרופסות רק על פי הוראת בית משפט. ישנם מקרים בהם בית המשפט קובע כי הורה אינו יכול לשמש כאפוטרופוס ובית המשפט עלול לשלול את הזכות הבסיסית מהורים שאינם ממלאים את חובתם כלפי ילדיהם או למנות אדם נוסף.

אפוטרופוס על פי מינוי - אדם או תאגיד (עמותה, כגון הקרן לטיפול בחסויים), או האפוטרופוס הכללי, שלרוב אינו משמש כאפוטרופוס אף על פי שהאופציה הזו קיימת בחוק, שבית המשפט מינה לדאוג לצרכיו ולרווחתו של אדם שאינו מסוגל לדאוג בעצמו לענייניו, כולם או מקצתם.

לנפגעי שואה ניתן למנות כאפוטרופוס ועדת אפוטרופסות לנפגעי השואה, שבהרכבה חברים נציג משרד הבריאות ונציג גוף המטפל בענייני נפגעי השואה.

היחסים בין החסוי והאפוטרופוס

על פי החוק, חייב האפוטרופוס לשמוע את דעת החסוי ואילו החסוי חייב למלא אחרי הוראות האפוטרופוס בנושאים שנמצאים תחת אחריותו. במקרה של מחלוקת בין הצדדים – יכול האדם ו/או האפוטרופוס לפנות לבית המשפט ולבקש את התערבותו והכרעתו.

אדם אשר מינו לו אפוטרופוס יכול להגיש בקשה לבית המשפט לבטל את האפוטרופסות, לצמצם אותה או להחליף אותה:

• אדם יכול לבקש כי האפוטרופסות עליו תבוטל וכי הוא יהיה עצמאי לחלוטין.
• אדם יכול לבקש כי האפוטרופסות עליו תצומצם כך שהוא יישאר עם אפוטרופוס לרכוש אך ללא אפוטרופוס לעניינים אישיים.
• אדם יכול לבקש כי חבר קרוב יהיה אפוטרופוס שלו במקום קרוב משפחה.

סוגי אפוטרופסות

אפוטרופסות יכולה להיות מוגבלת לתחום מסוים בו זקוק החסוי לעזרה וכן לתקופת זמן מוגבלת.

• אפוטרופסות לגוף - אפוטרופסות שעניינה דאגה לחסוי בנושאים הקשורים לבריאות, מגורים, תזונה, ביגוד, ניקיון ועוד.
• אפוטרופסות לרכוש - אפוטרופסות שעניינה דאגה לרכושו ולקצבה של החסוי.
• אפוטרופוס לעניין מסוים – ניתן למנות אפוטרופוס לצורך החלטה ספציפית (כגון ניתוח רפואי) או תחום ספציפי (כגון ניהול חשבון בנק עם חסכונות).
• אפוטרופסות כללית (על גוף ורכוש) - סוג האפוטרופסות השכיח ביותר בישראל.
• אפוטרופסות זמנית - אפוטרופוס המוגבלת בזמן כפי שנקבע על ידי בית המשפט.
• אפוטרופוס נוסף - בית המשפט רשאי, אם ראה סיבה מיוחדת לכך, למנות לחסוי יותר מאפוטרופוס אחד. משעשה כן, יחליט בית המשפט אם להטיל את תפקידי האפוטרופסות על האפוטרופוסים במשותף או לחלקם ביניהם.
• אפוטרופוס לדין - לצורך הליך משפטי, בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס לצורך ייצוג ענייניו המשפטיים של כל אדם (ואף אם אינו קטין או פסול דין). זאת במקרים בהם בית המשפט סבור כי לאותו אדם, או האפוטרופוס שלו, לא יהיה ייצוג ראוי או שטובתו לא תישמע בפני בית המשפט.

אפוטרופסות בישראל

בישראל החוק המסדיר את עניין מינוי האפוטרופוס הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. הנחת המוצא של החוק היא ש"כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר- לידתו ועד מותו" (סעיף 1 לחוק); על כן אפוטרופסות קיימת על קטינים (שטרם מלאו להם 18 שנה) ועל בגירים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בעצמם. החוק מאפשר מינוי אפוטרופוס על אדם בגיר בשתי סיטואציות עיקריות: הראשונה, כאשר מדובר באדם בגיר אשר "אינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו". השנייה, כאשר מדובר ב"פסול דין", לאמור, מי ש"מחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו" אינו מסוגל לדאוג לענייניו.

גם בישראל התחוללו שינויים חשובים בסוף המאה ה-20. ראשית, חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992 הביאה לשינוי משמעותי בתפיסת העולם הפטרנליסטית שבבסיס מוסד האפוטרופסות. יש לפרש את חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בצורה מצמצמת, באופן הפוגע בצורה מינימלית בחירויות היסוד של הפרט ובאופן המעניק משקל רב לאוטונומיה ולחירות האישית של היחיד. לכך יש להוסיף את עובדת חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח 1998, אשר קובע מפורשות בסעיף 4 כי "אדם עם מוגבלות זכאי לקבל החלטות הנוגעות לחייו על פי רצונו והעדפותיו והכל בהתאם להוראות כל דין".

נכון לשנת 2015 בישראל כ-50,000 חסויים, אנשים אשר מונה להם אפוטרופוס ומדי שנה ממונים אפוטרופוסים לכ-5,000 חסויים נוספים בממוצע. ההשוואה למדינות אחרות מראה כי מספר החסויים במדינת ישראל גבוה באופן יחסי למדינות מערביות אחרות ושיעור הגידול שלו חריג - על-פי נתונים לא רשמיים מספר החסויים הכפיל את עצמו במהלך 15 שנים. 85% מהאפוטרופוסים הם בני משפחה וכ-15% מהאפוטרופוסים הם תאגידים ועמותות פרטיות. ל-90% מהחסויים יש אפוטרופסות כללית, על גוף ורכוש יחד. בתי משפט לענייני משפחה מחליטים למנות אפוטרופוס ב-94% המקרים המובאים בפניהם.

ניתן למצוא מספר התבטאויות והכרעות של בתי משפט בישראל, כדוגמת "תומך בקבלת החלטות", כחלופה ראויה ופחות פוגענית מאפוטרופסות, אשר משקפות את העמדה לפיה יש צורך לעשות שימוש בכלי האפוטרופסות רק כאמצעי אחרון, תוך הקפדה על שמירת כבוד האדם וחירותו.

במדינות רבות כאשר ממנים לאדם אפוטרופוס, הוא מאבד את הזכות להצביע בבחירות, את הזכות להתחתן, את הזכות לפנות לבית המשפט באופן עצמאי; לעומת זאת במדינת ישראל צריך להכריז על אדם כפסול דין כדי שהוא יאבד את הכשרות המשפטית, וגם אז הוא שומר על שכבה מינימלית של זכויות. רוב האנשים במדינת ישראל שיש להם אפוטרופוס אינם פסולי דין, כלומר, יש להם כשרות משפטית.

אפוטרופסות ומוגבלות

אף על פי שלעיתים קרובות המוגבלות אינה משליכה על התפקוד ועל היכולת של האדם לקבל החלטות בעניינו, בכל זאת מרבים למנות אפוטרופוסים על אנשים עם מוגבלות. שני עשורים לאחר חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, נדמה שמבין כל זכויות האדם שעליהן נאבקים אנשים אלה - הזכות המופרת ביותר היא גם הזכות הבסיסית ביותר - הזכות לאוטונומיה אישית. אדם שמונה לו "אפוטרופוס לרכוש" מאבד את מרבית זכויותיו הכלכליות. חשבון הבנק שלו נמצא בניהול האפוטרופוס, סניפי הבנק לא ימסרו לו מידע כספי והוא נדרש להישמע להוראות האפוטרופוס בכל הנוגע לשימוש בכספו. אדם שמונה לו "אפוטרופוס לגוף" מוגבל אף יותר. האפוטרופוס יכול להחליט על שינוי מקום מגוריו, על העברתו למוסד בניגוד לרצונו וכן לקבל בעבורו החלטות רפואיות. הלוגיקה של מינוי אפוטרופוס פשוטה לכאורה - יש אנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם באופן עצמאי וזקוקים לסיוע בניהול חייהם ובקבלת החלטות. ואולם בפועל, הפתרון שמציע המשפט הישראלי הוא גורף ועלול להיות פוגעני הרבה מעבר לנדרש. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בישראל מושפע מתפישת עולם פטרנליסטית, שלפיה אנשים עם מוגבלות זקוקים להגנה מפני אחרים ומפני עצמם. בימינו, כאשר תפישות של אוטונומיה אישית, זכויות אדם והעצמה הן שמתוות את מדיניות הרווחה, אין מקום לחוק במתכונתו הנוכחית. אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות, אותה אישררה גם ישראל, דורשת אימוץ מודלים חדשניים, המגשימים את המטרה מבלי לרמוס את האדם. למשל, מינוי "ידיד קרוב" לאדם, שיסייע לו להגיע להחלטותיו בלי לפגוע באוטונומיה שלו. בתי המשפט לענייני משפחה, שלהם הסמכות לשלול כשרות משפטית ולמנות אפוטרופוס, מטפחים לא פעם את הגישה הפטרנליסטית שבחוק. שופטים רבים מסתמכים על חוות דעת רפואיות בעת מינוי אפוטרופוס, מבלי לשמוע או לראות את האדם עם המוגבלות. בנוסף, אף שהחוק מאפשר למנות אפוטרופוס רק לתקופה מוגבלת או לתחום ספציפי, בפועל רוב הפסיקות הן גורפות; כ-90% לפי נתוני האפוטרופוס הכללי. לאחר המינוי, יש פיקוח מינימלי על תפקוד האפוטרופוסים. גם המודעות הציבורית לנושא מצומצמת. לעיתים אנשי מקצוע אינם מודעים לאפשרויות הביניים ותומכים בהגשת בקשות גורפות לעניין אפוטרופסות. הורים החוששים, בצדק, כי ילדיהם ייפלו קורבן לניצול כלכלי, למשל, לא תמיד מודעים לפתרונות מידתיים קיימים, בשל העדר הכוונה מצד האפוטרופוס הכללי.

דוגמה לפסיקה תקדימית בנושא אפוטרופסות לאנשים עם מוגבלויות משנת 2013 היא המקרה של ג'ני האטש, בת 29, עם תסמונת דאון מוירג'יניה בארצות הברית, שהייתה לסמל למאבק למען אנשים עם מוגבלויות. בניגוד לרצונה, הוריה ביקשו להתמנות לאפוטרופוסים שלה כדי שתהיה להם הסמכות להחליט על מקום מגוריה, אופן הטיפול הרפואי בה ואף לקבוע אם מי היא יכולה להיפגש. המאבק של האטש לעצמאות זכה בתמיכה רחבה. עמוד הפייסבוק שהקימה עם חבריה "Justice for Jenny" קיבל אלפי לייקים. התומכים אף ניצבו לצדה בבית המשפט, כשהם לובשים חולצות עם הלוגו של המאבק. בהחלטה תקדימית, פסק בית משפט בארצות הברית כי ג'ני האטש תוכל לבחור מי יהיו האפוטרופוסים שלה והיכן תגור. משפט זה היווה ציון דרך חשוב בשיח זכויות של אנשים עם מוגבלויות וג'ני הפכה לסמל של תקווה.

גם בארץ התקבלה פסיקה תקדימית בדבר ביטול אפוטרופסות לאישה עם שיתוק מוחין. דנה כרמון מחיפה, בת 39, הייתה תחת חסות אפוטרופוס שלא אפשר לה לעשות קורס פסיכומטרי ולהחזיק בכלב. כשפנתה לארגון ב"זכות" הם סייעו לה בביטול האפוטרופסות ובמציאת "תומך החלטות" בתחום הכלכלי. בזכות פעולה זו היא מחזיקה בכלב ועשתה קורס פסיכומטרי כפי שכל כך רצתה.

אפוטרופסות וזקנה

אחת הסיבות העיקריות לשימוש בכלי האפוטרופסות בזקנה נובעת משכיחותה הגבוהה יחסית של תופעת ההתעללות בזקנים. על פי סקר מקיף וראשון שנערך בשנת 2004 בישראל, לבחינת היקף תופעת ההתעללות בזקנים המתגוררים בקהילה, עלה כי 18.4% מהזקנים היו חשופים לסוג אחד או יותר של פגיעה – אלימות פיזית או בעניינים שבצניעות, התעללות מילולית, הזנחה, הגבלת חופש וניצול כלכלי. ההתמודדות עם תופעת ההתעללות בזקנים נעשית בעיקרה בשתי דרכים; האחת טיפולית והשנייה משפטית, כאשר בין החוקים הרלוונטיים לעניין האפוטרופסות כלולים חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962; חוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו – 1966; תיקון מספר 26 לחוק העונשין (פגיעה בקטינים ובחסרי ישע), התש"ן -1989 ועוד. חוקים אלו אינם מבהירים במפורש מי היא אוכלוסיית היעד שיש להפעיל כלפיה התערבות משפטית. למשל, מי נחשב לחוסה? מי נחשב לחסר ישע כלפיו חלה חובת הדיווח? ומיהו הזקן שיש לפעול להגנתו באמצעות מינוי אפוטרופוס? אי בהירות זו מעוררת דילמות אתיות ומשפטיות, ובפועל התוצאה היא כאמור שימוש מוגבר בכלי האפוטרופסות כלפי זקנים. 

מחקרים מצביעים על כך שברוב המכריע של מינויי אפוטרופסות המבוצע ביחס לאנשים זקנים, קולם אינו נשמע בפני בתי המשפט - אם משום שאינם מיוצגים על ידי עורכי דין או שכלל אינם מוזמנים להליך (בניגוד לסעיף 36 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962). כך מאבדים אותם זקנים את מלוא חירותם האזרחית מבלי שניתן להם הסבר הולם אודות משמעות ההליך וקיומן של אלטרנטיבות חוקיות נוספות פחות קיצוניות. על אף שהמחקר האמפירי בכל הנוגע לאפוטרופסות על בגירים בישראל עדיין מצומצם, אותם מחקרים מעטים מצביעים על כך שניתן בקלות יתרה למנות אפוטרופוס על אנשים זקנים, וכי עדיין אין מודעות מספקת לצורך להשתמש בכלי משפטי זה בזהירות רבה ורק כאמצעי אחרון לאחר שמוצו כל יתר האפשרויות. יתרה מכך, כמעט שאין מודעות בישראל לצורך לפתח ולהשתמש בכלי תכנון משפטיים אישיים, כגון:  צוואה בחיים, ייפוי כוח מתמשך או הנחיות מקדימות – המאפשרים ליחיד להגדיר באופן עצמאי וללא צורך בהליך משפטי פורמלי, מי יהיה אחראי מטעמו על קבלת החלטות משפטיות בשעה שיאבד את צלילות דעתו.

ביקורת רבה מופנית כלפי מוסד האפוטרופסות בשל הקלות בה ניתן למנות אפוטרופוס לאדם זקן. לרוב מתבצע מינוי כללי גם לגוף וגם לרכוש ואינו מוגבל לאותם עניינים שבהם הזקן אינו יכול לטפל. ברוב המקרים לא מוצעות חלופות או הליך גישורי למינוי אפוטרופוס. כמו כן, רוב ההחלטות בנדון אינן כוללות נימוק מפורט מדוע ניתן המינוי ומה הצידוק לכך. יתר על כן, קיימת ביקורת רבה על איכותן של חוות הדעת הרפואיות המוגשות לבית המשפט לגבי מצבו הרפואי של הזקן, אשר להן משקל רב בהחלטת בית המשפט לגבי מינוי אפוטרופוס עבורו.

ביקורת על מוסד האפוטרופסות

בעולם ובארץ, נשמעת ביקורת גוברת על מוסד האפוטרופסות. להלן הטיעונים העיקריים:

1. מינוי אפוטרופוס שולל את הכשרות המשפטית של החסוי ופוגע בזכויות האדם היסודיות ביותר — הזכות לכשרות משפטית, לאוטונומיה, לחירות, לכבוד ולקניין.
2. אפוטרופסות מייצרת הדרה ודחיקה לשוליים של אנשים עם מוגבלות וזקנים והם הקבוצה המרכזית אשר עדיין סובלת מהגבלת כשרותם המשפטית.
3. הסכמתו של האדם החסוי אינה נחוצה לצורך קבלת החלטות על חייו - נותני שירות פונים לאפוטרופוס מעל לראשו והחלטות רבות מתקבלות שלא בנוכחותו וודאי שלא בהסכמתו. ברב המכריע של המקרים, ממונים אפוטרופוסים לאנשים זקנים ומוגבלים באופן גורף וגלובלי, מבלי שאלו יהיו מיוצגים או נוכחים בבית המשפט ומבלי שהוסבר להם אודות המשמעות של ההליך.
4. אופן פעולתו של מוסד האפוטרופסות מציג חוסר מידתיות בהיקף השימוש בכלי האפוטרופסות, היעדר עקרונות מנחים לאופן תפקוד האפוטרופוס ומכך שהפיקוח של האפוטרופוס הכללי אינו אפקטיבי. במרבית המקרים כלל לא נעשה מעקב הולם ולא נבחן האם ועד כמה האפוטרופוסים אכן ממלאים את תפקידם נאמנה.
5. אפוטרופסות מייצרת קרקע פורייה לניצול ולמרמה וזאת בשל מתן הכוח המופרז לאפוטרופוס תוך שלילה כמעט מוחלטת של זכויות החסוי.
6. אפוטרופסות היא ביטוי להתנערות המדינה מחובותיה כלפי אוכלוסיות חלשות. הלשכה לשירותים חברתיים מתקשה לתת מענה ללקוחותיה בשל העומס הרב ועל כן במקרים שבהם יש צורך במעורבות אינטנסיבית וכאשר מדובר בלקוח עם מוגבלות, ודאי כאשר אין מעורבות רצויה של בן משפחה, תיזום ה רווחה מינוי של אפוטרופוס. מינוי אפוטרופוס עשוי להחליש את הלקוח עם המוגבלות במקום להעצים אותו לחיים עצמאיים.
7. חוקרים מצביעים על כך שאפוטרופסות משפיעה לרעה על תפיסת האדם החסוי את עצמו ואת יכולותיו. על גבי המוגבלות השכלית או הנפשית של האדם נוספת המוגבלות שהחברה מייחסת לו והחסמים שהחברה מציבה בפניו והדבר בא לידי ביטוי בהגברת תלות, באובדן יכולות ובאי-פיתוח רצונות.
8. יש זיקה ישירה בין שלילת כשרות משפטית של אדם לבין השמה במוסדות. הדבר בולט כאשר המינוי הוא של אפוטרופוס חיצוני אשר פוטר את עצמו מחובותיו עם העברת החסוי למסגרת טיפולית.

ייפוי כוח

ייפוי כוח הוא הסמכה שמעניק אדם לאדם אחר (כל אדם מן השורה) לפעול בשמו בעניינים שונים, לפי בחירתו. ייפוי כוח יכול להוות חלופה לאפוטרופסות, הפוגעת פחות בחופש הבחירה והרצון של החסוי. רק אדם שכשרותו לא הוגבלה רשאי לערוך ייפוי כוח. ייפוי הכוח נעשה מראש ובאופן שקול וענייני, תוך יכולת לתכנן את כל היבטיו, ולא בדיעבד, לאחר שאדם כבר אינו מסוגל לנהל את ענייניו.

דוגמאות נפוצות לייפויי כוח: ייפוי כוח רפואי על פי סעיף 16 לחוק זכויות החולה או ייפוי כוח שלקוח נותן לעורך דינו לבצע עבורו פעולות מסוימות.

יתרונותיו של ייפוי הכוח הוא שהאדם מייפה הכוח הוא היחיד שמחליט (ולא בית המשפט) מי יהא מיופה הכוח שלו ומהם העניינים שבהם יוכל בא כוחו לפעול למענו.

מגבלות ייפוי הכוח

• ייפוי כוחו של אדם אחר אינו שולל אפשרות למנות למייפה הכוח אפוטרופוס. לרוב בית המשפט לא ימנה אפוטרופוס למי שייפה מראש את כוחו של אדם אחר.
• בתי המשפט נוהגים לכבד ייפויי כוח, אולם השיקול היחיד שידריך אותם לגבי מינוי אפוטרופוס הוא טובתו של החסוי.

ביטול של ייפוי הכוח - מייפה הכוח רשאי לבטל את ייפוי הכוח בכל עת לפי רצונו, או לפי תנאים שיקבע ויצוינו על גבי ייפוי הכוח עצמו.

החתימה על ייפוי הכוח מוגבלת לאנשים מעל גיל 17, צלולים וכשירים משפטית.

על ייפוי הכוח חותמים בנוכחות שורה של בעלי מקצוע שביכולתם לאשר את זהות הצדדים (מייפה הכוח ומיופה הכוח) - רופא, פסיכולוג, עובד סוציאלי, אחות או עורך דין. רצוי שהעד הנבחר יהיה זה שמכיר את האדם לאורך זמן.

ייפוי כוח מתמשך והנחיות מקדימות

בחוק זכויות החולה קיים ייפוי כוח מתמשך לעניינים רפואיים בלבד. ב-2012 הוגשה בישראל הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - תיקון מס' 32 א-כה (ייפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות והוראות שונות), התשע"ב–2012, המבקשת להרחיב את הכלי הזה גם לעניינים אישיים אחרים ולענייני רכוש. על פי ההצעה לתיקון החוק זו יוכל אדם, בזמן היותו כשיר ומסוגל לדאוג לענייניו, למנות מיופה כח שיהיה מוסמך לפעול בענייניו ולקבל החלטות בשמו, אם יגיע למצב בו הוא יחדל להיות מסוגל להבין בעניין לגביו ניתן ייפוי הכח ולקבל החלטות בקשר אליו, עקב ליקוי שכלי או נפשי. ייפוי הכח המתמשך ימשיך לעמוד בתוקפו ומיופה הכח יהיה מוסמך לפעול על פיו, גם כאשר הממנה כבר לא יהיה בעל כשירות לתת אותו. ייפוי הכח יוכל להינתן לגבי ענייניו האישיים של אדם, לרבות ענייניו הרפואיים, כולם או חלקם, או לגבי ענייני רכושו, כולם או חלקם והוא יוכל להינתן גם לעניין מסוים – אישי או רכושי. כן מוצע לאפשר לאדם לתת הנחיות מקדימות גם ללא מינוי מיופה כח, למקרה שבו בית המשפט ימנה לו בעתיד אפוטרופוס.

החל מאפריל 2017, ניתן להפקיד באופן מקוון ייפוי כוח מתמשך, הנחיות מקדימות למינוי אפוטרופוס ומסמך הבעת רצון לעניינים אישיים הכוללים עניינים הנוגעים לרווחתו האישית של אדם, לצרכיו היום–יומיים, למקום מגוריו, לבריאותו, או לענייניו הגופניים, הנפשיים או החברתיים, ולמעט עניין הנוגע לרכושו, וכן לענייני רכושו של הממנה.

כל אדם בגיר בעל כשירות המבין את המשמעות של מתן ייפוי כוח מתמשך רשאי למנות מיופה כוח אחד או יותר, וכן למנות מיופה כוח מחליפים. על מיופה הכוח להיות בגיר וכשיר, ולענייני רכוש, אינו יכול להתמנות אם הוא פושט רגל או לקוח מוגבל חמור. כמו כן לא ימונה מי שיש בינו לבין הממנה זיקה של טיפול, ייצוג או תלות במקרים שנמנים בחוק. אדם אינו רשאי להתמנות מיופה כוח ליותר משלושה אנשים.

הממנה רשאי לקבוע שמיופה הכוח יהיה זכאי לשכר בעבור ביצוע תפקידו. שכר שישולם מנכסי הממנה ובשיעור שקבע הממנה. תכליתו של התיקון לחוק היא לאפשר חלופה למינוי אפוטרופוס, וקביעת מנגנון של שמירה על כבודו וככל הניתן גם על עצמאותו, פרטיותו, חירותו וזכויותיו של נותן ייפוי הכוח המתמשך.

תוקפו, אם לא הוגבל בבחירת נותן ייפוי הכוח, בלתי מוגבל בזמן ועד מות הנותן, אך בכל 3 שנים חייב האפוטרופוס הכללי לשלוח הודעה לממנה ובה תזכורת ושאלה האם הוא מעוניין להמשיך.

קבלת החלטות נתמכת

במסגרת מנגנון קבלת החלטות נתמכת מתמנה תומך החלטות, תומך החלטות הוא אדם הממונה לצורך סיוע למי שמתקשה בקבלת החלטות ובביצוע פעולות משפטיות. פעמים רבות אנשים אינם זקוקים למישהו שיחליט עבורם, אלא הם צריכים עזרה בקבלת ההחלטות. תומך ההחלטות אינו מחליף את שיקול דעתו של הנתמך בשיקול דעתו שלו, אלא מסייע לנתמך וכך שומר על עצמאותו ועל וזכות ההחלטה שלו. זאת בניגוד לאפוטרופוס, שבמקרים רבים מקבל את ההחלטה במקום לעזור לאדם להגיע להחלטה בעצמו. יש צורך לבחון האם האדם יכול לקבל מישהו שתפקידו יהיה תומך בקבלת החלטות. תומך ההחלטות מסייע לנתמך ומעניק ליווי ותמיכה בקבלת החלטות.

דוגמה מבריאות הנפש, במסגרת סל שיקום, ישנם מלווים אשר עוזרים לאדם פגוע הנפש בקבלת החלטות בנושאים כגון: סידורים חשבונאים, החלטות על מקום מגורים ועוד, אך כל זה לא במקומו, כי אם בשיתוף פעולה אתו.

ניתן להפסיק את יחסי התמיכה על ידי הודעה חד צדדית של הנתמך שהוא אינו מעוניין בהמשך תמיכתו של התומך.

שימוש באמצעי זהירות כלליים

החלופות המוצעות לאפוטרופסות בתחום הכלכלי נחלקות לשלושה תחומים: מקרקעין, בנקאות וחוזים. במקרים רבים, באמצעות שימוש באמצעי זהירות אלה, ניתן להימנע ממינוי אפוטרופוס ולהגן על הפעולות הכלכליות של אנשים הזקוקים להגנה.

• חלופות למינוי אפוטרופוס בתחום המקרקעין - הערת אזהרה, נאמנות, פיצול בין בעלות לפירות.
• חלופות למינוי אפוטרופוס בתחום הבנקאות - הוספת שותף בחשבון, הרכב חתימה מיוחד, הגבלה על משיכת כספים, הגבלות נוספות בחשבון, השקעת הכסף, ייפוי כוח נוטריוני וחשבון נאמנות.
• חלופות למינוי אפוטרופוס בתחום החוזים - אי השתכללות של חוזה, ביטול חוזה, הגנות מכוח דיני הצרכנות, פיתוח פרוצדורה יעילה לביטול חוזים ושינוי הדין המהותי.

ראו גם

• האפוטרופוס הכללי
• אפוטרופוס
• קבלת החלטות נתמכת
• כשרות משפטית

לקריאה נוספת

• משה בן דוד, אפוטרופסות הלכה ומעשה, 2015.
• דורון י. (2008) "הבלתי נראים": זקנים בצל אפוטרופסות משפטית, הדרה חברתית וזכויות אדם בישראל, רמות -אוניברסיטת תל אביב, עמ' 205.
• וורנר ש., לוונגרוב ר. (2013) אפוטרופסות, אוטונומיה, קבלת החלטות נתמכת והזיקה ביניהן: כיצד הם נתפסים על ידי אנשים עם מוגבלות שכלית, אנשים עם מוגבלות נפשית והורים לאנשים עם מוגבלות, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטה העברית.
• פסק דין בנושא תומך בקבלת החלטות (אפריל 2015)
• דורון י. (2015) "תקדים חודשי בתחום האפוטרופסות על זקנים: תומך בקבלת החלטות", מגזין דורות - מסר לעניין, גיליון 167, מאי 2015, עמ' 36–37
• Wilber K. H, Reynolds, S.L (1995) Rethinking Alternatives to Guardianship, The Gerontologist, vol. 35, no. 2, 248-257

קישורים חיצוניים

חוק הכַּשרוּת המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, באתר ויקיטקסט

• חוק העונשין (פגיעה בקטינים ובחסרי ישע), התש"ן -1989
• מיכל בראל, ישראל (איסי) דורון, רוני סטריאר, ‏אפוטרופסות – סקירה ביקורתית, ביטחון סוציאלי 96, פברואר 2015
• דיון בכנסת בנושא "פיתוח חלופות לאפוטרופסות" - פרוטוקול מס' 492 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 2011
• אביתר ר. (2017) ייפוי כוח מתמשך - הסבר מפורט על ההליך החדש, תהליך חתימה וטפסים לדוגמה
• צבי פפרברג, הרצאה: סוגיות באפוטרופסות לאדם עם מוגבלות, באתר המשפט הישראלי
• אפוטרפסות, באתר כל זכות
• אפוטרופסות, באתר עמותת הורות משותפת=טובת הילד
• משרד המשפטים - רשימת תאגידי אפוטרופסות
• סויברט י. (2014) "מהו ייפוי כוח רפואי?", משפחה מטפלת
• מאבקה של ג'ני האטש לבחירת האפוטרופוס שלה, כתבה באתר יוטיוב (באנגלית)

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27329710אפוטרופסות