חכמי פרובנס
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך מתמקד רק בפעילות בית המדרש בנרבונה ובית דינו.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך מתמקד רק בפעילות בית המדרש בנרבונה ובית דינו. |
חכמי פרובאנס (נקראו גם חכמי פרובינציה) הם קבוצת תלמידי חכמים שחיו במשך מספר דורות בפרובאנס בחלקה אשר ממערב לנהר הרון[1], כולל חלק ממחוז לנגדוק. החל מראשית המאה ה-9. מרכזם של חכמי פרובאנס התקיים בעיר נרבונה והוא התנהל בדומה למוסד ראש הגולה שבבבל. תורתם ופסקי ההלכה של חכמי פרובאנס הופצו בכל אירופה וצפון אפריקה, וגאונותם הייתה לשם דבר בקרב חכמי ישראל של אותה תקופה. במקביל למרכז שבנרבונה היו חיי תורה מאורגנים גם בארלדי, לוניל ובהר. בפרובאנס היה מרכז העימותים בפולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה.
רקע
במחצית המאה ה-8 נכבשה פרובאנס על ידי האימפריה הפרנקית מידיהם של המורים. מצבם של היהודים שהיה גרוע בימי שלטון המורים המוסלמים, ועוד לפני כן בתקופת שלטונם של הוויזיגותים גרם להם לסייע לפרנקים בהשתלטותם על פרובאנס, ומלכי השושלת הקרולינגית ששלטו אז בפרנקים, זכרו ליהודים חסד זה והטיבו עמם. ההגבלות שהגבילו הווזיגותים בוטלו, ואף הוענקו ליהודים זכויות מסוימות. הם חזרו לעסוק במסחר, ומתוקף היותם פוליגלוטים התאפשר להם לשמש כמתווכים בעניינים מדיניים, בין קרל הגדול, לבין החליפות המוסלמית. ישנם חוקרים המבקשים לומר כי יצחק היהודי שיצא עם משלחתו של קרל הגדול להארון א-ראשיד בבגדאד היה מפרובאנס[2].
נרבונה
העלייה ברמת החיים עוררה אצל היהודים רצון לפתח גם חיי תורה, והם הקימו את מוסד הנשיאות בנרבונה. המסורת מספרת כי יצחק היהודי שחזר מבבל לאחר שראה את מוסד ראש הגולה, החליט ליישם אותו בארצו, ועשה זאת בעזרתו של קרל, שנטל מהשליטים המקומיים ובמיוחד מהבישופים את סמכות השיפוט על היהודים.
הנשיאים עמדו בראש יהדות נרבונה, והם אלו שייצגו אותה בפני המלך. בנוסף כמקבילה למה שהיה בממסד הבבלי, היו בנרבונה גם ראשי ישיבה, והם היו כפופים לנשיאים כמו ראשי הישיבות שבבבל[3].
חכמי נרבונה הקדמונים נחשבו גאונים, לא רק במסגרת הפנימית של חכמי פרובאנס, אלא גם בין חכמי צרפת וחכמי ספרד. הכינוי גאונים לא היה, כבימינו, רק לתפארת המליצה, אלא משמעותו הייתה שהם כגאוני סורא ופומבדיתא[דרוש מקור].
רבנו תם נכדו של רש"י שהיה צרפתי במכתב לרבי משולם יליד נרבונה שחי במֶלוּן, גוער בו על כל מיני הקלות בדין שהוא נוהג, ונוקט לשון איום, ושם ברשימה אחת את גאוני נרבונה עם גאוני סורא ופומבדיתא. וכך אומר ר"ת: ”גם אשלח לחכמי עירך, אם יודו לקולותיך ולגרסותיך, ולמה שאתה, אינך בקי בדברי גאוני מלכותך, ומלכות כל מקומות ישראל, ורב יהודאי, ורב עמרם, ורב שר שלום, ור' אחאי, ופירוש רבנו חננאל, ומסכת סופרים, ופרקי דר' אליעזר, ורבנן סבוראי, כי ידעתי כי אם היית בקי בהם, לא מלאך לבך להתריס כנגדם, ואחרי שהורית, בוש אתה לחזור”[4].
לעומתו רבי אברהם אבן דאוד שהיה ספרדי, בעוד שאת רבנו תם הוא מכנה בשמו בלבד ”ר' יעקב הב"ה ישמרהו”, לשמם של ראשי הישיבה של נרבונה הוא מוסיף את התואר "הגאון" ”הרב הגאון ר' משה בר יוסף ז"ל והרב הגאון ר' אברהם בר יצחק ז"ל והרב הגאון ר' מאיר בר יוסף ז"ל בנרבונא”[5].[6]
בית הדין
על פי הידוע לנו בית הדין בנרבונה מנה 5 דיינים, בשלושה מקומות בספרי הראשונים מופיעים פסקי הלכה של בית הדין הנרבוני, ובכולם מודגש כי בית הדין ישב בהרכב של 5 דיינים.
- בעניין נפרעות מנכסי יתומים בגין חוב של אביהם.
פסק דין בנושא זה מובא בשם רבי אברהם בן רבי יצחק האב"ד של נרבונה, בספרו של רבי שמואל הסרדי. וכך כותב הראב"ד: ”ודין זה בא לפנינו בעירנו (כלומר בנרבונה) וחמישה סבי הווינא בההוא דינא...”[7].
- בעניין ביטול גט
פסק הדין של בית דינה של נרבונה מובא על ידי רבי מנחם המאירי בספרו "בית הבחירה" אשר מוסיף: ”ואף גדולי קדמונינו, כתבו שכך הסכימו בה, על ידי מעשה בנרבונא, במעמד חמשה סבי סמכי...”[8][9].
- בעניין שתיית מים בפסח, מבור מים שנפלו לתוכו חיטים.
גם פסק דין זה מובא על ידי המאירי: ”מצאתי שבנרבונאה אירע מעשה בטחונות שהיו מתקנין שק מלא חטים על דפני הבור להניחו על הבהמה ונתבקע השק בידם ונפלו הרבה מן החטים בבור עד שחששו בהם לנתינת טעם במים ובאו על זה למנין חמשה גדולי עולם הרב ר' יצחק בן מרן לוי והרב ר' אליעזר ב"ר זכריה והרב ר' דוד ב"ר נתן ושני זקנינו הגדולים הרב אב בית דין והרב גיסו ר' שלמה הישיש”[10]
רשימת אישים
- רבי יצחק סגי נהור
- רבי יעקב הכהן
- רבי יצחק הכהן
- רבי אברהם בן יצחק מנרבונה
- רבי אברהם מן ההר
- רבי מנחם המאירי
- רבי אברהם בן דוד מפושקיירא
- רבי זרחיה הלוי
- רבי שלמה מן ההר
- רבי אבא מרי מלוניל
ראו גם
לקריאה נוספת
- בנימין זאב בנדיקט, מרכז התורה בפרובאנס: אסופת מאמרים, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1985 (הוצאה נוספת 2003)
- אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1995
- אריה גרבויס, נשיאי נרבונה : לדמותה ולמהותה של הנהגה יהודית בדרום צרפת בימי הביניים, מיכאל יב (תשנא) מג-סו
קישורים חיצוניים
- שלום וחנוך אלבק, פרק א' מתוך המבוא לספר האשכול, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ להבדיל ממחוז פרובאנס השוכן בימינו גם ממזרח לנהר הרון
- ^ ב.ז בנדיקט, מרכז התורה בפרובאנס, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשס"ג
- ^ אברהם בן דוד הלוי, ספר הקבלה עמוד 83
- ^ יעקב בן מאיר, ספר הישר לרבנו תם, מהדורת ברלין, תרנ"ח, תשובות ר"ת סימן ד', באתר היברובוקס
- ^ רבי אברהם בן דוד, ספר הקבלה עמוד 78, דעת אתר לימודי יהדות ורוח
- ^ גאון היה תואר של משרה בישיבות, כעין ראש ישיבה בימינו, ואין הוכחה ממה שלא הוזכר רבנו תם בכנוי גאון, שנחשב לפחות מגאונים אלו, מאחר שלא שימש במשרה זו בישיבות שלהם. כמו, כן, רבנו תם עדין היה בחיים, ואילו הרבנים שהוא מכנה "גאון" כבר אינם בין החיים.
- ^ יעקב בן מאיר, ספר התרומות, מהדורת ברלין, תרנ"ח, תשובות ר"ת סימן ד', באתר היברובוקס
- ^ מנחם המאירי, בית הבחירה על מסכת גיטין, מהדורת קלמן שלזינגר, תשט"ו, עמוד 138, באתר היברובוקס
- ^ המאירי מציין בהערה 17 כי המילה "קדמונינו", מתייחסת לאב בית דינה של נרבונה הראב"ד השני
- ^ מנחם המאירי, בית הבחירה, מסכת פסחים, דף מ"ב, עמוד א'
30049425חכמי פרובנס