חוק למניעת אכזריות כלפי בהמות 1822

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חוק מרטין)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק למניעת אכזריות כלפי בהמות 1822 (באנגלית: Cruel Treatment of Cattle Act 1822) או בשמו המלא 'החוק למניעת אכזריות ויחס בלתי הולם לבהמות' (באנגלית: An Act to prevent the cruel and improper Treatment of Cattle) הוא חוק שהתקבל בפרלמנט הבריטי ב-22 ביולי 1822 ומטרתו למנוע אכזריות כלפי סוגים שונים של בהמות. חוק זה נודע בשם 'חוק מרטין' (באנגלית: Martin's Act) על שם ריצ'רד מרטין, פוליטיקאי אירי ופעיל להגנת בעלי חיים, שהציע אותו והוביל לחקיקתו. חוק זה הוא החוק הלאומי הראשון בעולם המודרני להגנת בעלי חיים[1].

היסטוריה

Click to Shrink Back

איור משנת 1822 המתאר קרב בין כלב לקוף ג'קו מקקו (אנ'). קרבות בין בעלי חיים היו מופעי בידור שגרתיים במאה ה-19. הרעיון לחוקק חוק שיאסור קרבות כלבים בשם הגנה על בעלי חיים עורר לעג וגיחוך.

ההצעה הראשונה בפרלמנט הבריטי בדבר הגנה על בעלי חיים הועלתה בשנת 1800, לפיה יש לאסור את ספורט הדמים (אנ') הכרוך בהתגרות בשוורים. שר החוץ דאז, ג'ורג' קנינג, תיאר הצעה זו כאבסורדית, תהה איזה עיסוק יכול להיות יותר תמים מהתגרות בשוורים והשווה ספורט דמים זה לתחרויות אגרוף ולריקודים. קנינג הניח שההצעה מבקשת להוציא את ספורט הדמים הזה מחוץ לחוק משום שמסוכנותו נעוצה בהתקבצות ההמון שעלולה להוביל להתנהגות לא מוסרית של בני האדם אחד כלפי השני. הנחה זו נשענה על התפיסה דאז לפיה התנהגות שמזיקה לבעלי חיים אינה מצדיקה חקיקה. עיתון הטיימס החזיק גם הוא בתפיסה זו ופרסם מאמר לפיו "כל מה שיש בו התערבות בשימוש הפרטי האישי בזמנו או ברכושו של האדם הוא עריצות. כל עוד אדם אחר אינו נפגע, אין מקום לסמכות של התערבות" והצעת חוק זו נדחתה. בשנת 1809, לורד תומאס ארסקין (אנ') הציע חוק למניעת אכזריות כלפי בעלי חיים שנקרא "החוק למניעת יחס רשלני והתאכזרות כלפי בעלי חיים", אולם גם הצעת חוק זו נדחתה[2][3][4][5][6].

חקיקת חוק מרטין

במאי 1821, ריצ'רד מרטין הציג לפרלמנט עצומה נגד אכזריות כלפי סוסים והתלונן על היחס שהסוסים מקבלים בשירות הדואר המלכותי הבריטי. ב-18 במאי 1821, הוא ניסח הצעת חוק לפיה יחס אכזרי לבעלי חיים מסוימים כגון פרות, חמורים, כבשים, עגלים וסוגים נוספים של בהמות וחיות עבודה ייחשב לעבירה. תחילה, הצעת חוק זו עוררה לעג בקרב חברי הפרלמנט אך ב-1 ביוני 1821 עברה את אישור בית הנבחרים ברוב קולות של 40 תומכים ו-16 מתנגדים. לאחר מכן, ההצעה עלתה לאישור סופי של בית הלורדים, אולם עוררה לעג רב: כשעלתה ההצעה להגן על חמורים, נשמעו בבית הפרלמנט הבריטי קולות צחוק רמים כל כך עד שכתב הטיימס, שסיקר את הדיון, התקשה מאוד לשמוע את חילופי הדברים. כשיושב ראש הדיון חזר על ההצעה - הצחוק באולם התגבר. אחד מחברי הפרלמנט אמר כי מרטין יחוקק חוק להגנת הכלבים, והתפרצות צחוק מחודשת נשמעה באולם, וכשאחד מחברי הפרלמנט הוסיף בצעקה 'וחתולים!' - נתקפו חברי הפרלמנט בעוויתות צחוק, והחוק נפסל. מרטין המשיך במאמציו להעביר את הצעת החוק, והציג לבית הלורדים עצומות נגד אכזריות לבעלי חיים שאסף במנצ'סטר, בליברפול וברותרהם (אנ') כדי להראות להם שהצעת החוק שלו זוכה לתמיכה ציבורית. הוא ניסה לאסור אכזריות כלפי בעלי חיים תחת החוק לסיוע לעניים (אנ'), אולם ניסיונו לא צלח. בעזרתו של לורד תומאס ארסקין, מרטין ניסח מחדש את החוק כך שיתקבל הרושם שהחוק נועד להגן על רכושם הפרטי של הבעלים ולטובתם של הבעלים, ולא למען בעלי החיים עצמם. ב-22 ביולי 1822, הצעת החוק קיבלה אישור מלכותי כשהמלך ג'ורג' הרביעי חתם עליה והכניס אותה לספר החוקים של בריטניה (3 Geo. IV c. 71)[7]. חוק זה נודע כ'חוק מרטין' והיה לחקיקה הלאומית הראשונה בעולם להגנת בעלי חיים, שהכירה באכזריות כלפי בעלי חיים כפעולה בת ענישה[2][3][4][5][6][8].

אכיפה וניסיונות לתיקון החוק

Click to Shrink Back

"חוק מרטין בפעולה" - קריקטורה משנת 1824 הלועגת לחוק להגנת בעלי חיים: מרטין נכנס כועס לבית בו שותים חלב חם, מימין תלויות תרנגולת ונקניקיות, על הקיר תלויה צפרדע

כדי לעלות את מודעות הציבור לעובדה שיחס אכזרי כלפי חיות מסוימת אינו חוקי, מרטין רדף אישית את פורעי החוק: הוא סייר ברחובותיה של לונדון, הביא את העבריינים לדין, יזם הליכים פליליים חסרי תקדים ולעיתים אף ניהל אותם. ב-9 באוגוסט 1822, הוא הביא אל בית המשפט שני סוחרים משוק סמית'פילד (אנ') שעברו על החוק. הם הורשעו ונקנסו בעשרים שילינג. מרטין נהג לגלות רגישות כלפי המואשמים שהורשעו בבית המשפט, לא ערער על עונשים מקלים ולעיתים אף שילם את הקנס של מורשעים עניים. במסגרת ניסיונותיו להביא את פורעי החוק לדין, הוא הסתבך לעיתים בתקריות אלימות, וכן התעמת עם השופטים. באחד המקרים, מרטין הפיל ארצה ילד שסירב להפסיק להכות את החמור שלו עם מקל. הדבר עורר בתקשורת קמפיין נגד מרטין. מחשש להסתה לרצח, מרטין נאלץ לנקוט צעדים נגד העיתון The Morning Chronicle (אנ') בו נכתב: "החמור האירי הזה מרטין, עם האידיוטיות הבלתי נסבלת שלו, הופך את כל העניין הזה למגוחך. אני מקווה יום אחד לראות את הגולגולת שלו - עבה ככל שתהיה - מרוסקת". מאבקו של מרטין הפך אותו לדמות נלעגת בעיני הציבור והתקשורת. הוא כונה בכינויים מלגלגים בכלי התקשורת (למשל דון קישוט) ולדמותו בקריקטורות בעיתונות, נוספו לעיתים אוזני חמור במטרה לזלזל בו. בשנת 1823, כשדווח כי מרטין אבד בים, אמר עליו הדוכס מבטפורד (אנ'): "אני שמח שדיק מרטין הזקן מגולוויי מת. כבר הרבה זמן שהוא אינו אלא מטרד אישי וציבורי"[4]. חוק מרטין הגן על בעלי חיים מסוימים (בעיקר בעלי חיים ששימשו את האדם לצורכי עבודה) ומרטין ניסה לחוקק חוקים נוספים להגנת כלבים וחתולים, לכונן רגולציה על בית המטבחיים, ולבטל קרבות כלבים, קרבות דובים ושיסוי שוורים, אולם עמיתיו בבית הנבחרים נהגו לצחוק עליו וללעוג לו כשקם להציג את הצעות החוק שלו, והצעות חוק נוספות שלו בתחום זה - לא עברו. אף על פי שמאמציו לתקן את החוק לא הועילו, עצם יישום החוק החדשני היה בבחינת רפורמה גדולה. בשנת 1835, שנה לאחר מותו, החוק שלו תוקן[2][3][4][5].

משפטו של ביל ברנס

המקרה המפורסם ביותר של אישום בגין הפרת חוק מרטין היה המשפט הראשון שנערך לאחר חקיקת החוק נגד הירקן תומאס וורסטר (Thomas Worster) ומוכר בשם 'משפטו של ביל ברנס'. מרטין הביא את הירקן בפני שופט לאחר שזה הכה את חמורו עם אבזם ברזל המחובר לרצועה. חמורו של וורסטר נכח במהלך המשפט, ומרטין ביצע בו בדיקה לעיני השופט כדי להציג את הפצעים שלו מהמכות שקיבל. וורסטר נקנס בטוקן (אנ') אחד[4]. איור משנת 1838, שנקרא 'משפטו של ביל ברנס', תיאר את מה שהתרחש בבית המשפט: הירקן תומאס וורסטר מכונה באיור 'Bill Burns' כמשחק מילים המבקש לרמוז כי היה ראוי לשרוף (Burn) את הצעת החוק (Bill) ולא לאשר אותה. החמור מופיע בבית המשפט כעד נגד בעליו שמואשם באכזריות כלפיו. הסלים הכבדים שנשא על גבו - מוטלים על הארץ מימינו. הבעלים של החמור נוגע עם אגודלו באפו כמחוות זלזול. העתק של חוק מרטין זרוק ברצפה למרגלות אחוריו של החמור כרמיזה למקום אליו שייך החוק[9][10].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קדמו לו חוקי צער בעלי חיים בתורה של הלאום היהודי.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Martin, Richard (1754–1834), Oxford Dictionary of National Biography, Richard D. Ryder
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 William Prideaux Courtney, Martin, Richard (1754-1834) (DNB00), Dictionary of National Biography, 1885-1900, Volume 36
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 MARTIN, Richard (1754-1834), of Dangan and Ballynahinch, co. Galway and 16 Manchester Buildings, Mdx, The History of Parliament: the House of Commons 1820-1832, ed. D.R. Fisher, 2009, historyofparliamentonline.org
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Humanity Dick, theanimalmuseum.com
  6. ^ 6.0 6.1 פיטר סינגר, שחרור בעלי החיים, עמוד 243
  7. ^ William David Evans, 3 Geo. IV, cap. 71, A Collection of Statutes Connected with the General Administration of the Law Volume 7
  8. ^ HENRY S. SALT, Animals’ Rights: Considered in Relation to Social Progress, 1892
  9. ^ Martin Act Animal Rights Trial Scene, Hand-colored engraving, British, 19th Century, georgeglazer.com
  10. ^ P MATHEWS & CHARLES HUNT 1838 THE TRIAL OF BILL BURN AQUATINT - SOLD, antiques.direct
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31835440חוק למניעת אכזריות כלפי בהמות 1822

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חוק_למניעת_אכזריות_כלפי_בהמות_1822&oldid=1900334"