מטאפיסיקה (אריסטו)
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך חסר וכתוב בצורה לא אנציקלופדית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך חסר וכתוב בצורה לא אנציקלופדית. | |
תבנית ספר ריקה מטאפיסיקה מֵטָאפִיזִיקָה (מיוונית: μετά (מֵטַא) "מעבר", φυσικά "פיזיקה", "אודות הטבע" או בעיתוי עברי מדויק יותר אחרי הטבע) היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקיום והעולם. מקור המילה מונח בספרו של אריסטו -פיזיקה על ידי תלמידיו שאגדו את כתביו , שנקרא "מטאפיזיקה" משום שבסידור המסורתי של כתביו היא הופיעה לאחר ספרו ה"פיזיקה".
אך במשך הדורות קיבל המושג משמעות יותר מילולית- פיזיס משמעותו טבע; לכן מטאפיזיקה עוסקת בדברים אשר הם מעבר לטבע או לעולם הגשמי. התפיסה בפילוסופיה מודרנית מתבססת על שימוש זה.
- המטאפיזיקה מחפשת תשובות לשאלות כדלקמן:
- מהו טבעה של המציאות?
- האם קיימים נפש וגוף? או שמא רק אחד מהם קיים, ועל כל פנים - מה היחס ביניהם? (הבעיה הפסיכופיזית)
- מהו מקום האדם ביקום?
- מהי משמעות בחייו של האדם?
- האם צבעים הם אובייקטיביים או סובייקטיביים?
- האם העולם קיים מחוץ למוחנו?
- מהו טבעם של עצמים, אירועים ומקומות?
- מהי יחידת־זמן?
ענפי המטאפיזיקה
ענף מרכזי במטאפיזיקה הוא האונטולוגיה או תורת היש, החוקרת את טיבם של הדברים הקיימים בעולם ואת הקשרים ביניהם.
המטאפיזיקאי מנסה גם להבהיר את המושגים שלפיהם אנשים תופסים את העולם, לרבות קיום, אובייקט, רכוש, מרחב, זמן, סיבתיות והיתכנות, תחום זה נקרא אפיסטמולוגיה, ויש שאינם מכלילים אותו כחלק מהמטאפיזיקה. הפילוסוף הנודע עמנואל קאנט איחד למעשה בין המטאפיזיקה לבין האפיסטמולוגיה. קאנט טען שאנחנו יכולים לדבר על עולם התופעות רק באופן שבו אנו תופסים אותן ולא על הדברים כשלעצמם. רבים טענו שבכך קבר קאנט את המטאפיזיקה, אולם פרופסור ירמיהו יובל טוען כי בכך רצה קאנט דווקא לחדש את העיסוק במטאפיזיקה, לאחר הספקנות הניהליסטית של דייוויד יום.
- תנועה: הינו המושג המרכזי ביותר במטאפיזיקה של אריסטותיאורו הוא השינוי,ועלין בנויות היסודות או התנועה. אריסטו דן בסוגים שונים של תנועה, אשר התנועה המקומית (תנועה ממקום למקום) היא רק אחת מהם. למעשה, עבור אריסטו, כל שינוי הוא תנועה, יציאה מן הכוח אל הפועל.
- כוח ופועל (ביוונית, דינאמיס ואנרגיה; בלטינית, פוטנציה ואקטואליטס): כל תנועה היא למעשה מעבר ממצב למצב. אולם אין מדובר במעבר בין שני מצבים סתם. כך, למשל, תנועה איננה יכולה להיות מעבר מיובש לחמימות, אלא מקרירות לחמימות או מיובש ללחות. כלומר, התנועה חייבת להיות בין שני מצבים מנוגדים. כמו כן, לא כל דבר יכול לעבור כל תנועה: על התכונה שתבוא לידי ביטוי בעצם בסופה של התנועה, באופן אקטואלי, להיות קיימת בדבר באופן פוטנציאלי. כך, למשל, אפרוח אינו יכול להפוך להיות אדם, משום שאינו אדם בפוטנציה, אלא תרנגול.
- חומר וצורה: כל דבר ניתן לאנליזה לשני מרכיבים אלו, אשר חיבורם יחד נותן לנו את הדבר עצמו. הצורה איננה המראה החיצוני של הדבר אלא היא מושג מופשט, המאפיין הכללי של הדבר, המגדיר את מהותו ואת הפונקציונליות שלו, בעוד החומר הוא המאפיין הפרטי שלו, המבדיל אותו מדברים אחרים בחלל ובזמן. כמובן, שלא ניתן למצוא בטבע חומר ללא צורה, או צורה ללא חומר. כך לגבי כל עצם כל שהוא המשמש למטרה כל שהיא למשל-שולחן אין זה משנה מה יהיה החומר של השולחן בכל מקרה צורתו תהיה צורת שולחן דהיינו-משטח מוגבה המשמש להנחת חפצים והוא הדין לגבי החומר עצמו ניתן לומר שהחומר קיבל צורת שולחן וניתן לומר שמרכיבי החומר [למשל פחמן וחמצן] קיבלו צורה של חומר בעל תכונות מסוימות [נניח עץ]. היחסיות מתבטאת גם בכך, שהחומר אינו חייב להיות בהכרח חומר, אלא מדובר במצע לצורה. הוא יכול להיות בהקשר אחד צורה לחומר שמתחתיו ובהקשר אחר חומר לצורה מעליו. בהקשר של עיבור והריון אריסטו סבר כי האישה מספקת לוולד את החומר הגולמי, ואילו הגבר מספק לו את הצורה האנושית, שהופכת אותו להיות מוגדר כאדם.
- תכליתיות: אב הטיפוס של התנועה האריסטוטלית היא פעולתו של אומן, המוציא מן הכוח אל הפועל תכלית הנמצאת ברוחו. תהליכי היציאה מן הכוח אל הפועל הם בעלי אופי תכליתי. קיומו של העץ הבוגר מסביר את התהליכים השונים והשלבים השונים שהעץ עובר במשך צמיחתו. שוב, מדובר באנאליזה יחסית, כך שייתכן ותכלית אחת תהא אמצעי בלבד בדרך להגשמת תכלית אחרת.
תנועה ושינוי
אריסטו מגדיר תנועה (שינוי) כתהליך מרכזי בטבע, שמייצג את המעבר ממצב של פוטנציאל (כוח) למצב של מציאות (פועל). תנועה יכולה לכלול מעבר בין מצבים מנוגדים, כגון מעבר מקרירות לחמימות.
כוח ופועל (פוטנציה ואקטואליטס)
העולם מורכב מישויות שיש להן פוטנציאל להתפתח למצב אחר, והמציאות היא מימוש הפוטנציאל. לדוגמה, אפרוח הוא בעל פוטנציאל להיות תרנגול, אך לא יכול להפוך לאדם, שכן הוא אינו אדם בפוטנציאל.
חומר וצורה
כל דבר מורכב משני מרכיבים בסיסיים: חומר וצורה.
- חומר הוא המצע הגולמי ממנו הדבר עשוי.
- צורה היא המהות או המבנה המגדיר את מהותו של הדבר. החומר והצורה אינם קיימים בנפרד בטבע, אלא תמיד בשילוב.
ארבעת הסיבות
אריסטו הציג ארבע סיבות שמסבירות את קיומו של דבר:
- חומרית – החומר שממנו הדבר עשוי.
- צורתית – המבנה או הצורה שהדבר מקבל.
- פועלת – הגורם שמביא את הדבר לידי התהוות.
- תכליתית – המטרה או הייעוד של הדבר.
השפעה והמשכיות
מטאפיזיקתו של אריסטו השפיעה רבות על הפילוסופיה של ימי הביניים, תורת הטבע, התאולוגיה, והפילוסופיה המודרנית. רעיונותיו ממשיכים להוות בסיס לדיונים פילוסופיים עד היום. עמנואל קארט מרחיב את הנושא ומוסיף תתי גזע בינהם הרצון לעוצמה • השכל הפועל • טיעון השפה הפרטית • כשל נטורליסטי • לוגיציזם • מטריאליזם • מוניזם • מונאדה • מכניזם • נטורליזם מטאפיזי •
ראו גם
קישורים חיצוניים
מטאפיסיקה (אריסטו)26448608