טורקים מסחתים
 דגל התנועה הלאומית של הטורקים המסחתים | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 400,000 - 629,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
 גאורגיה - 1,000 | |
| שפות | |
|
טורקית בעיקר אזרית, רוסית וגאורגית | |
| דת | |
| רובם סונים ומיעוטם שיעים |
הטורקים המסחתים (גאורגית: თურქი მესხები, תּוּרכִּי מֶסחֵבִּי; או მესხები, מֶסחֵבִּי; או მაჰმადიანი მესხები, מאהמאדאני מֶסחֵבִּי; או אהיסקה-טורקים, טורקית: Ahıska Türkleri, אהיסקה טורקלֶרי, או Meshet Türkleri; רוסית: Турки-месхетинцы, טורקי-מֶסחֶטינצי) הם קבוצה אתנית שהיו תושביה המוסלמים דוברי הטורקית של חבל מסחתי, חבל ארץ בדרום גאורגיה הסמוך לגבול עם טורקיה, שהוגלו, בשנת 1944, על ידי סטלין למרכז אסיה (קזחסטן, קירגיזסטן ואוזבקיסטן), יחד עם מוסלמים אחרים, בנימוק של סיוע לאויב (גרמניה או טורקיה שהייתה אויב פוטנציאלי) ובגידה באומה הסובייטית. הסברה המקובלת כי הטורקים המסחתים הם טורקים במוצאם, אולם ישנם חוקרים הסבורים שחלקם או כולם הם בעצם גאורגים שהתאסלמו. כיום, רוב המסחתים הטורקים מרוכזים במדינות ברית המועצות לשעבר, בין 10-15% בטורקיה וכ- 5-8% בארצות הברית.
הטורקים המסחתים התגוררו במחוז הדרומי של גאורגיה, שנקרא מסחתי, הממוקם ממזרח לאג'ריה, סמוך לגבול הטורקי. האזור נמצא כיום בנפות: נפת אדיגני, נפת אספינדזה, נפת אחלציחה, נפת אחלכלכי ונפת נינוצמינדה (נקראה בעבר ראיון בוגדאנובקה Богдановский район). הם התרכזו בעיקר בעמק נהר הקורה המגיע מטורקיה וזורם במסחתי. כיום אזור זה מאוכלס ברובו בארמנים.
מקור השם
המוצא האתני של המסחתים הטורקים הוא נושא טעון מבחינה פוליטית. הסוגיה הבסיסית היא השאלה, האם המסחתים הטורקים הם טורקים במוצאם או גאורגים שהתאסלמו במהלך ההיסטוריה של גאורגיה.
שלושה מונחים המתארים את קבוצת האנשים, המסחתים (מֶסחֵבִּי בגאורגית), אהיסקה-טורקים והמסחתים הטורקים נושאים בחובם השלכות שונות לגבי הזהות האתנית של מוצא הקבוצה ההיסטורית. המונח מסחבי, המדגיש את הזהות הבסיסית הגאורגית, משמש את אלה הסוברים כי הם גאורגים שהתאסלמו ולמדו את השפה הטורקית במהלך השלטון העות'מאני במסחתי. מונח זה משמש חלק ממנהיגי הקבוצה והממשלה הגאורגית.
טורקים מסחתים אחרים מתנערים מהמונח כיוון שהוא מנותק מהמוצא הטורקי. המונח השני, הנפוץ בקרב הטורקים המסחים הוא אהיסקה-טורקים. משמעותו "הטורקים של אחלציחה" ("אהיסקה" בטורקית) המונח מתייחס לשמה הטורקי של אחלציחה, העיר הגדולה ביותר במסחתי. המונח מדגיש את האופי הטורקי של מוצא הקבוצה ולמעשה מבטל לגמרי את הקשר הגאורגי.
המונח השלישי, הטורקים המסחתים, הוא המונח הנפוץ בקרב החוקרים, המדיה והפקידים הרשמיים. המונח נטבע למעשה בשנות ה-60 של המאה ה-20 והפך לנפוץ רק בשנת 1989, לאחר שנאלצו לברוח מפני הפוגרומים האלימים באוזבקיסטן.
בעבר, יחד עם כל השמות שצויינו לעיל, נקראו הטורקים המסחתים לעיתים, בשמות נוספים, ביניהם: המסחתים המוסלמים, גאורגים מוסלמים וטורקים סובייטים. כיום, חלק מהטורקים המסחתים (בעיקר בארצות הברית), מעדיפים להקרא פשוט טורקים.
היסטוריה
מוצא
ההיסטוריונים חלוקים בשאלה האם הטורקים המסחתים הם טורקים אתנית שהיגרו למסחתי או גאורגים שבשלב מסוים בעבר אוסלמו בכוח או התאסלמו מבחירה. על פי המסמכים הרשמיים של גאורגיה וגאורגיה הסובייטית, הטורקים המסחתים הם צאצאי ה"מסחתים" או ה"מסחים", השבט הגאורגי הקדום שישב באזור מסחתי, שהתאסלמו במהלך השלטון העות'מאני בדרום גאורגיה, שהתרחשה בין המאות שש עשרה לתשע עשרה. מנגד, טוענים רבים ממנהיגי הטורקים המסחתים, כי הם צאצאי שבטים טורקיים שהתיישבו באזור מסחתי בתחילת המאה החמישית. במשך הזמן, במיוחד תחת השלטון העות'מאני, התגבשה לקבוצה אתנית של טורקים מסחתים. הוויכוח לגבי המוצא ההיסטורי קשור לוויכוח לגבי זהות הקבוצה והוא כולל נרטיבים שונים.
בתקופת התפוררות הממלכה הגאורגית המאוחדת, שהתרחשה במקביל לעליית האימפריה העות'מאנית, בשנת 1469, השתלטו העות'מאנים על מחוז מסחתי, ומסחתי הפכה לחלק מהמאבק בין האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית על ההגמוניה בעבר הקווקז. במאה השש עשרה הפך שליט אחלציחה את העיר לבירת הפאשליק[2] שלו, ומרכז של נתיב סחר עבדים קווקזי. במאה השבע עשרה התאסלמו תושביו של המחוז ההררי, שהיו גאורגים או ארמנים נוצרים במוצאם, ואימצו רבים מתכונותיהם הטורקיות.
המקורות הגאורגיים מציינים את הופעת הקבוצה לפלישה העות'מאנית לאטבגות סאמחצה בשנת 1578. באותה שנה פתחו העות'מאנים במלחמה עות'מאנית-פרסית בין פרס הספווית בראשות מוחמד חודאבנדה (شاه محمد خدابنده) לבין האימפריה העות'מאנית בראשות מוראט השלישי. המלחמה שהחלה בכיבוש אזרבייג'ן הסתיימה בסופו של דבר בכיבוש עות'מאני של הקווקז. הממלכות של האזור הפכו לוואסליות של העות'מאנים.
האימפריה הרוסית
במאה ה-19 סופחה מסחתי על ידי האימפריה הרוסית בהתאם להסכם אדירנה (1829). הסיפוח הביא לעידן חדש, של ניסיונות של השלטונות הרוסים, לניצורם של קבוצות מוסלמיות קטנות במסחתי (באותם ימים באוייזד בתומי ואוייזד קארס של פלך טביליסי). אף על פי שההתנגדות להמרת הדת הייתה משותפת נותרו המוסלמים קבוצות נבדלות והתאחדו רק כנגד התקפות של נוצרים כנגדם, או של מוסלמים שיעים כלפי הרוב הסוני של המסחתים.
הגלות
לקראת שנת 1944 התגבר חששו של סטלין מחלוקתה של ברית המועצות ללאומים השונים. חשש זה הוביל למדיניות של הגליית אוכלוסיות שלמות שנחשדו פוטנציאלית כלא נאמנות. בנובמבר 1944 יישם סטלין, בעזרת יד-ימינו, לברנטי בריה, מדיניות של הכרזה על הטורקים המסחתים וקבוצות קטנות נוספות באזור "אוכלוסיות בלתי אמינות", שחייבות לגלות באופן מיידי מגאורגיה הסובייטית למרכז אסיה. בין 15-17 בנובמבר 1944, הגלו חיילים סובייטיים בכוח כ-100,000 מוסלמים ממסחתי, החרימו את רכושם והעלו אותם על קרונות בקר לקזחסטן הסובייטית, קירגיסטן הסובייטית ואוזבקיסטן הסובייטית.
הסיבות הספציפיות מאחרי החלטתו של סטלין להגלות את הטורקים המסחתים נותרו עלומות. ההצדקה הרשמית של השלטונות הסובייטיים הייתה האשמת המסחתים בשיתוף פעולה עם הנאצים, ששימשה גם תירוץ רשמי להגלייתם של לאומים אחרים שהוגלו בין השנים 1943-1944 מצפון הקווקז וקרים: צ'צ'נים, אינגושים, בלקרים, קאראצ'אים, טטרים של קרים, בולגרים של קרים וקלמוקים. הטורקים המסחתים הואשמו בשיתוף פעולה עם הכובש הנאצי אף על פי שהיו מרוחקים כ-100 מייל מקו החזית המקסימלית בה נמצא הוורמאכט בצפון הקווקז. הסברה המקובלת בקרב ההיסטוריונים היא שסטלין ובריה ראו בטורקים המסחתים יסוד חתרני פוטנציאלי בהינתן קרבתם לטורקים ולגבול הטורקי. עד ה-23 בפברואר 1945 עת הצטרפה אל בעלות הברית, שמרה טורקיה על ניטראליות במלחמת העולם השנייה, אולם נחשדה על ידי סטלין כבעלת ברית פוטנציאלית של מדינות הציר. ישנם היסטוריונים שטוענים כי גם הטורקים המסחתים היו גיס חמישי פוטנציאלי תוכניות שהיו לסטלין לכאורה לפלוש לטורקיה.
הגולים ששרדו את תלאות המסע מגאורגיה למרכז אסיה (נמשך חודש שלם וגבה קורבנות בנפש), פוזרו ב-18 מחוזות ברחבי הרפובליקות הסובייטיות של קזחסטן, קירגיסטן ואוזבקיסטן. הם ייושבו מחדש במרכז אסיה בתנאי התיישבות מיוחדים (Спецпоселенец) שהגבילה את תנועותיהם. עד שנת 1956 הם תויגו על ידי הנ.ק.ו.ד כ"אויביי האומה" (Враг народа). משוללי כל הזכויות הפוליטיות שלהם הם עבדו בעיקר כפועלים בחקלאות. חלק גדול מהם עסק בפיתוח ערבות הרעב (גולודנייה סטפה, Голодная степь) באובקיסטן. הם היו חייבים להירשם מספר פעמים בחודש בתחנת המשטרה וללא זכות למפקד עצמי. חלק מהאוכלוסייה המקומית הייתה עוינת למתיישבים החדשים. במשך 12 השנים הראשונות לגלות סבלו הטורקים המסחתים ממחסור חמור, אפליה ופיקוח חמור.
בשנת 1956, שלוש שנים לאחר מותו של סטלין, ביטל חרושצ'וב את "תנאי ההתיישבות המיוחדים" ורוב ההגבלות שהוטלו על הטורקים המסחתים בוטלו. חרושצ'וב התיר גם לעמים אחרים שגורשו מאדמותיהם כמו הצ'צ'נים והאינגושים, לחזור לאדמותיהם. הטורקים המסחתים לעומתם לא הורשו לשוב לאדמותיהם ולא זכו לטיהור שמם. בתקופת המלחמה הקרה הפך מסחתי לאזור בעל חשיבות גאופוליטית בכך שהפכה לאזור הספר של ברית המועצות ונאט"ו. דבר שסגר את האפשרות של חזרה למולדתם. כמו כן, התנגדו שלטונות גאורגיה הסובייטית לחזרתם של הטורקים המסחתים למסחתי. הם טענו כי חזרתם תעורר אנטגוניזם בינם לבין הגאורגים והארמנים הנוצרים המתגוררים במסחתי. ישנם היסטוריונים הסוברים כי ההחלטה לא להתיר את שובם של הטורקים המסחתים לגאורגיה קשורה למעמד הבכיר שהיה לפקידים הגאורגים בממשלה הסובייטית.
נסינותיהם של הטורקים המסחתים לטיהור שמם והשבתם אל חבל הארץ בו התגוררו עלו בתוהו. תנועה של טורקים מסחתים החלה לפעול במטרה להביא לטיהור שמם והשבתם לגאורגיה. ב-15 בפברואר 1964 נערך באוזבקיסטן הקונגרס הראשון של הטורקים המסחתים ואנוור מאשור-אוגלו אודאבאשייב (Анвар Одабашев) הפך למנהיגם. משלחות שנשלחו למוסקבה הופנו לטביליסי ומשלחות שנשלחו לטביליסי הופנו למוסקבה. בסופו של דבר הותר להם להתיישב באזרבייג'ן הסובייטית שבקווקז ולא בגאורגיה. בין השנים 1958-1962 הועברו כ-20,000 טורקים מסחתים לראיונים האזריים: סאטלי, סאביראבאד, חאצ'מאז ושאמקיר. באוגוסט 1969 נשלחה המשלחת ה-33 של 120 נציגי הטורקים המסחתים למוסקבה אולם זכתה לסירוב מעליב נוסף מפי מוראלייב. לאחר שכל הנציגים השליכו את דרכוניהם באולם הקבלה והכריזו על ויתור על אזרחותם הם נעצרו והובלו מחוץ למוסקבה. באפריל 1970 פנו קבוצה של טורקים מסחתים לשגרירות טורקיה במוסקבה בבקשת הגירה. הבקשה קיבלה גיבוי של הקונגרס השישי של הטורקים המסחתים שהתקיימה ב-2 במאי של אותה שנה, במחוז סאלטי שבאזרבייג'ן. בסופה של הוועידה הוגשו לשגרירות טורקיה, ב-15 במרץ 1971, רשימות של טורקים מסחתים שביקשו להגר לטורקיה. אקט זה הביא לפיצול בתנועת הטורקים המסחתים. הרוב תמך בחזרה למולדת ולא בהגירה לטורקיה. בסופו של דבר נעצר באוגוסט 1971, מנהיג התנועה, אנוור אודאבאשייב ונשפט לשנתיים מאסר. מעצרם של סגניו לא אחרה לבוא. מספר חודשים לאחר מכן נעצרו גם סגניו, מ. ניאזוב וי. קארימוב.[3][4]
טבח פרנגה
בשנת 1989, הוביל סכסוך בין אוזבקים וטורקים מסחתים בעמק פרנגה למעל ממאה הרוגים ובריחתם של כמעט כל הטורקים המסחתים מאוזבקיסטן, ומרפובליקות מרכז אסיה אחרות, וכיום מפוזרים הטורקים המסחתים בכל רחבי מדינות ברית המועצות לשעבר ובעיקר בקזחסטן, רוסיה ואזרבייג'ן ובמידה הולכת וגוברת בטורקיה וארצות הברית. הקהילה הגדולה ביותר של טורקים מסחתים ברוסיה מרוכזת במחוז קרסנודאר. בשנת 2000 מנתה קבוצה זו 17,000 איש, והייתה גם הקבוצה הגדולה ביותר של מסורבי תושבות קבע (Прописка) בברית המועצות, שמנעה מהם מלהנות מהטבות התושבות, כמו קצבאות, כניסה למעגל העבודה הרגיל, רישום במרשם הנישואין ורכישת בתים.
בשנת 1990 החלה גאורגיה לקלוט מתיישבים טורקים מסחתים, בתנאי שיצהירו שאתנית הם גאורגים. הדבר יצר תסיסה בקרב הארמנים תושבי סאמצחה-ג'אוואחתי. אזרבייג'ן קלטה חלק מהמתיישבים, אבל, למודי ניסיון מהפליטים בנגורנו קרבאך, הסתפקו בכמויות מועטות של מתיישבים.
חלק מהמסחתים ראו בטורקיה את מדינת האם שלהם, והחלה תוכנית ליישוב המסחתים המקופחים. הדבר היה לצנינים בעיני הרוב הכורדי במזרח טורקיה.
מסחתים שהתיישבו בקרסנודר שברוסיה גרמו לרגשות אנטי-טורקיים בקרב הקוזאקים תושבי המקום.
החל משנת 2004 החלה תוכנית ליישוב המסחתים בארצות הברית, בשיתוף פעולה מצד רוסיה, ארצות הברית, וארגון ההגירה העולמי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- איידינגון ואחרים (2006), הטורקים המסחתים: היכרות עם ההיסטוריה, התרבות וניסיונות ההתיישבות מחדש שלהם, Center for Applied Linguistics, (באנגלית)
- ג'יימס מינהן (2002), האנציקלופדיה של אומות נטולות מדינות, עמ' 1237, (באנגלית)
- קתרין טומליסון, פרק 7: לחיות אתמול כיום ומחר: הטורקים המסחתים בדרום רוסיה בספרם של ג'יימס קרוסלי וכריסטיאן קארנר (2005), כתיבת היסטוריה, בניית אמונה, פרק 7, עמ' 107-128, (באנגלית)
- ahiskalar.kz - אתר הטורקים המסחתים בקזחסטן, (ברוסית)
הערות שוליים
- ^ Censuses of Republic of Azerbaijan 1979, 1989, 1999, 2009 The State Statistical Committee of the Republic of Azerbaijan
- ^ פאשליק (Paşalık) - מילה המציינת אזור שליטה של פאשה או מתארת את סמכות תפקידו של פאשה.
- ^ Хроника текущих событий/34/25, (ברוסית)
- ^ הפרק: הרהביליטציה של הטורקים המסחתים בספרו של פאול פוליאן (2004), בניגוד לרצונם: ההיסטוריה והגאוגרפיה של ההגירה הכפויה בברית המועצות, עמ' 216, (באנגלית)
24196250טורקים מסחתים