הוצאה מוכרת
בדיני מסים, הוצאה מוכרת או הוצאה מותרת בניכוי היא הוצאה שנעשתה במהלך פעילות של יחיד או תאגיד, והיא מנוכה מהכנסותיו בעת חישוב המס שהוא חייב בו.
הגישה הבסיסית היא שהוצאה שכל מטרתה הייתה יצירת הכנסה, כגון רכישה של חומרי גלם במפעל תעשייתי, היא הוצאה מוכרת, ואילו הוצאה שמטרתה הנאה פרטית של אדם אינה מוכרת. ההחלטה נעשית מורכבת יותר כאשר מדובר בהוצאה מעורבת - כזו שמשמשת ליצירת הכנסה וגם להנאה פרטית, כגון נסיעת עסקים לחו"ל המשולבת בנופש, או טלפון סלולרי המשמש עובד לשיחות עסקיות ולשיחות פרטיות, או הוצאות שהוצאו בגין דלק, חלפים לרכב או הוצאות מוסך. הכרה בהוצאה משמשת לעיתים כתמריץ מס (למשל ב"חוק האנג'לים").
בישראל
סעיף 17 לפקודת מס הכנסה קובע את העיקרון הבסיסי: "לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31 - יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד", ולאחר מכן מפרט סוגים מיוחדים של הוצאות שייחשבו כהוצאות מוכרות, כגון דמי שכירות על נכס המשמש ליצירת הכנסה, חובות רעים, הוצאות בנקיטת אמצעי זהירות מפני התקפות מן האויר, ועוד. סעיפים 18 עד 27 לפקודה עוסקים בכללים נוספים בעניין זה.
סעיף 32 לפקודה משלים את סעיף 17 ומפרט סוגים של הוצאות שאינן מותרות בניכוי, ובראשן: "הוצאות שאינן הוצאות כרוכות ושלובות בתהליך הפקת ההכנסה, לרבות הוצאות הבית, הוצאות פרטיות, הוצאות שהוצאו לשם הגעה למקום ההשתכרות ולשם חזרה ממנו, והוצאות שהוצאו לשם טיפול בילד או השגחה עליו או לשם טיפול באדם אחר או השגחה עליו".
סעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי הכנסתו של עצמאי, לשם חישוב דמי ביטוח לאומי המגיעים ממנו, היא הכנסתו כפי שנקבעה בפקודת מס הכנסה, וסעיף 344 לחוק קובע עיקרון דומה ביחס לשכיר. בהתאם לכך, הוצאה מוכרת לעניין מס הכנסה היא גם הוצאה מוכרת לעניין דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רמי אריה, הוצאות מוכרות למס הכנסה, למע"מ, למס שבח ולביטוח לאומי, הוצאת מסים ועסקים, 2008
- צילי דגן "הוצאה מוכרת", עיוני משפט לא, עמ' 312-257
