הוטל מטיניון
.svg) | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מעון רשמי |
| שימוש | ראש ממשלת צרפת |
| על שם | ז'אק הרביעי דה מטיניון |
| כתובת | 57 Rue de Varenne |
| מיקום |
 פריז |
| מדינה |
 צרפת |
| מפעיל | ממשלת צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1722–1724 (כשנתיים) |
| תאריך פתיחה רשמי | 1725 |
| מידות | |
| קומות | 2 |
הוטל מטיניון (בצרפתית: Hôtel de Matignon) הוא המעון הרשמי ומקום העבודה העיקרי של ראש ממשלת צרפת. המבנה ממוקם ברובע השביעי של פריז, ברחוב דה וארן 57. השם מטיניון כמעונו המנהלי משמש כמילה נרדפת לפעולות הממשלה של ראש הממשלה.
היסטוריה
מלון דה מטיניון נבנה על ידי האדריכל ז'אן קורטון (1671–1739) החל משנת 1722, באזור פובורג סן ז'רמן, שהיה אז בצמיחה מהירה. הבניין, שנבנה על אדמה ביצתית שהיה צורך לייבש ולמלא, הוא דוגמה יוצאת דופן לאחוזה בסגנון ריג'נסי, שתוכננה בין חצר לגן. ז'אק הרביעי דה מטיניון (1689–1751), שנישא ללואיז-היפוליט גרימלדי (1697–1731), נסיכת הכתר של מונקו, בשנת 1715, עבר לשם משנת 1725. מלון דה מטיניון נותר מעונם הפריזאי של הנסיכים והנסיכות המלכותיות של מונקו עד המהפכה הצרפתית.[1]
בשנת 1808 נרכש המלון על ידי שארל-מוריס דה טאלייראן-פריגור (1754–1838). שר החוץ לשעבר הרחיב אותו על ידי בניית שני אגפים בצד הגן, אשר נהרסו מאוחר יותר. טלייראן ערך שם קבלות פנים מפוארות במשך מספר שנים, אך עקב קשיים כלכליים, מכר את המלון לנפוליאון בתמורה לביטול חובותיו. עד 1814, מטיניון הפך למעון הקיסרי שעמד לרשות ריבונים זרים שעברו דרך צרפת. בשנת 1814, לאחר התפטרותו של נפוליאון הראשון וחזרתה מגלותה של משפחת המלוכה, לואי ה-18 החליף את מלון דה מטיניון בארמון האליזה, שהיה שייך לבת דודתו, הדוכסית מבורבון. במשך קצת יותר מ-30 שנה, מלון דה מטיניון הפך להוספיס לאנשים נזקקים.[1]
באמצע המאה ה-19, המלון נרכש על ידי הדוכס והדוכסית מגליירה, בני האצולה הגנואזית, אשר הותירו חותם מתמשך על שהותם במלון על ידי שינוי העיצוב בחדרים רבים, אשר עדיין נראה לעין. עבודות השיפוץ של הבניין הוביל האדריכל פליקס דובן (1798–1870). בשנת 1886 הורישה הדוכסית מגליירה את מלון מטיניון לקיסר אוסטרו-הונגריה, פרנץ יוזף מהבסבורג, שהקים שם את שגרירותו בין השנים 1889 ו-1914. במהלך תקופה זו, הגן שופץ על ידי גנן הנוף אכיל דושן כדי לארח קבלות פנים.
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, האימפריה האוסטרו-הונגרית העבירה את המבנה לחסותן של מדינות נייטרליות (ארצות הברית ולאחר מכן שווייץ). בסוף המלחמה בשנת 1918, צרפת ואוסטרו-הונגריה טענו לבעלות על הבניין. צרפת רכשה אותו בסופו של דבר תמורת 13.5 מיליון פרנק (סכום שחולק בין אוסטריה להונגריה). בין השנים 1921 ו-1934 הוקמו שם בתי דין לבוררות מעורבים כדי ליישב סכסוכים הקשורים לתפיסה ולחרימה של רכושם של אויבים לשעבר. ב-3 בינואר 1923, סיווגה המדינה הצרפתית את הבניין והגן כאתר היסטורי, בפרט כדי למנוע את חלוקת הפארק לחלקות. שנת 1935 סימנה את תחילת הקצאת הוטל דה מטיניון לראש ממשלת צרפת (נשיאי המועצה אז ראשי ממשלה מהרפובליקה החמישית).[1]
היוצא מן הכלל היחיד היה הגנרל דה גול, אשר לאחר מלחמת העולם השנייה העדיף להתיישב בהוטל דה בריאן, מטה משרד הכוחות המזוינים. עם זאת, הוטל דה מטיניון נותר המקום בו נערכות ישיבות הקבינט. בשנת 1958, ניסח הגנרל דה גול, הנשיא האחרון של מועצת הרפובליקה הרביעית, את החוקה החדשה יחד עם שר המשפטים מישל דברה, שאומצה במשאל עם ב-28 בספטמבר; לאחר שנבחר לנשיא הרפובליקה ב-21 בדצמבר, עזב הגנרל דה גול את הוטל דה מטיניון ועבר לארמון האליזה. מלון דה מטיניון נותר מקום עבודתו של ראש הממשלה (ראש הממשלה) ועמיתיו הקרובים. הוא מאכלס גם את המזכירות הכללית של הממשלה.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Bienvenue à l'hôtel de Matignon - Patrimoine, info.gouv.fr
הוטל מטיניון41877990Q912192