דוקו-דרמה

דּוֹקוּ-דְרָמָה (על פי הצעת האקדמיה ללשון העברית: דְּרָמָה תִּעוּדִית) היא סיפור עלילה מגובש המכיל הן יסודות תיעודיים ברורים והן יסודות בדיוניים ברורים, באופן היוצר גבול לא ברור בין מציאות לבדיה^[1].

הגבול – עד כמה מותר ליוצרי הסדרה לשנות את הסיפור המקורי – מטושטש. המחזאי מוטי לרנר טען כי יש הצדקה לשינוי פרטים בסיפור כאשר אלו יכולים ללמד את הצופים על המציאות טוב יותר מאשר המציאות המקורית^[1].

לצד זאת, לעיתים יש אילוצים לשינוי הפרטים בסיפור המקורי מתוך עצם הפיכתו ליצירה דרמטית. למשל, כתיבת הדמויות בסדרות אלו לעיתים מבוססת על דמויות אמיתיות אשר עליהן ישנו רק מידע חלקי ו"חיצוני" לגבי הופעתה והתנהגותה, אולם כדי לעבד את הדמות ליצירה דרמטית יש לצקת בה את עולמה הפנימי – רצונותיה, כוונותיה ואף חולשותיה – וזה לעיתים יכול להתבסס אך ורק על ההערכות וההחלטות שמביאים היוצרים מפרי דמיונם. תוספת זו של העולם הפנימי חיונית ליצירה הדרמטית, מכיוון שדרכה יכולים הן היוצרים והשחקנים, והן הצופים, להתחבר לדמות – נדבך משמעותי ביותר בדרמה. בנוסף, כחלק מיצירה דרמטית יש להסביר כל פעולה באמצעים דרמטיים, וכך לעיתים על היוצרים להמציא סיבות וגורמים אשר התרחשו לפני פעולה כלשהי, כדי למקם אותה טוב יותר ברצף העלילתי, וכך משתנה בהדרגה הסיפור המקורי^[1].