מיראך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בטא באנדרומדה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיראך
מיקומו של מיראך בקבוצת אנדרומדה
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים אנדרומדה
שמות נוספים β באנדרומדה, אל-מיזר, מיראק, מיראט, גליזה 53.3
סוג ענק אדום
בהירות נראית 2.01-2.1[1]
סיווג ספקטרלי M0 III[2]
עלייה ישרה 01ʰ 09ᵐ 43.92ˢ מילי-שניות קשת בשנה
נטייה ‏14.0″ ‏37′ ‏35°‏+ מילי-שניות קשת בשנה
משך מחזור השתנות סדיר למחצה
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 1.9-–1.8-
מרחק 197 שנות אור
60.4 פארסק[2]
רדיוס 80-95[1][3] רדיוסי שמש
מסה 3.7[1] מסות שמש
עוצמת הארה פי 450-490 מהשמש
טמפרטורה 3,783[3] K
תנועה עצמית 210[4] מילי-שניות קשת בשנה
מערכת
כוכבים נלווים מיראך B

מירָאך או β באנדרומדה (נקרא גם מיראט, מיראק, או אל-מיזר) הוא אחד הכוכבים הבהירים בקבוצת הכוכבים אנדרומדה. מכיוון שהוא כוכב משתנה הוא לפעמים הבהיר ביותר בקבוצה ולפעמים השני בבהירותו אחרי אלפרץ. שמו של הכוכב נגזר מהמילה הערבית ميزر "מיזר" שפרושו אבנט.[5] מיקומו של מיראך הוא בערך באמצע הקשת המחברת את אלפרץ עם אלמאך (γ באנדרומדה) וניתן להיעזר בו על מנת לאתר את גלקסיית אנדרומדה ואת גלקסיית המשולש שנמצאות משני צידיו במרחקים דומים.

תכונות

מיראך הוא ענק אדום מסוג ספקטרלי M0 III שנמצא במרחק של כ-197 שנות אור ממערכת השמש. מסתו כ-3.7 מסות שמש, רדיוסו כ-85 רדיוסי שמש - בערך כרדיוס המסלול של כוכב חמה, והוא מאיר בעוצמה של קרוב לפי 500 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה. בשל טמפרורת פניו הנמוכה יחסית, שמוערכת בכ-3,800 קלווין, רוב קרינתו היא בתחום התת-אדום כך שעוצמת הארתו הכוללת גדולה פי 4 ועומדת על פי 1,900 מעוצמת ההארה של השמש. בהירותו של מיראך משתנה באופן סדיר למחצה בין דרגות בהירות 2.01 ו-2.1. למרות מרחקו יש למיראך תנועה עצמית של כחמישית שניית קשת בשנה, מה שגרם להנחה שהוא קרוב יותר ולכן נכנס לקטלוג גליזה לכוכבים קרובים תחת הציון גליזה 53.3.[6]

למיראך יש בן זוג עמום מאד עם בהירות מדרגה 14. מדובר ככל הנראה בננס אדום המקיף את מיראך במרחק של כ-1,700 יחידות אסטרונומיות, פי 40 מהמרחק של פלוטו מהשמש.[1]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Philip M. Bagnall: The Star Atlas Companion: What you need to know about the Constellations, p. 19
  2. ^ 2.0 2.1 SIMBAD: Mirach
  3. ^ 3.0 3.1 A. Alonso, M. Salaris, S. Arribas, C. Martínez-Roger & A. Asensio Ramos: The effective temperature scale of giant stars (F0-K5). III. Stellar radii and the calibration of convection, Astronomy and Astrophysics, vol. 355, p. 1062 (2000)
  4. ^ J. Luyten: NLTT 3848, NLTT Catalogue (1979)
  5. ^ Richard H. Allen: Star Names: Their Lore and Meaning, p. 36
  6. ^ SIMBAD: Gliese 53.3