רבי אליהו מפרארה
רבי אליהו מפרארה (או פררה או פירארא[1]) היה רב ודיין יהודי-איטלקי מהעיר פרארה שנסע לארץ ישראל בתחילת המאה ה-15.
מסעו בארץ ישראל
.jpg)
הוא הגיע אל ירושלים ביום כ"ו באייר קצ"ה 1435[2] , לאחר מסע סוער דרך מצרים, שבמהלכו איבד את בנו מנחם שנפטר במצרים ואת נכדו יעקב שטבע בסערה שהתחוללה בים. הביבליוגרף אברהם יערי, כתב: "סמוך לבואו באו אליו נכבדי הקהל בירושלים וביקשוהו ללמד לעם בבית הכנסת פרק במשנה תורה להרמב"ם וגם הלכה בבית-המדרש. ואחר כך מינוהו לדיין",[3] וזאת עקב מגיפה ששררה באזור בה נפטרו כ-90 נפש ביניהם חכמי העדה, ולא נשאר מי שיוכל לכהן כרב. הודות להשפעתו הפכה ירושלים למרכז תורני לאלסנדריה ומצרים ולדמשק ומקומות נוספים.
הוא כתב כמה מכתבים אל אשתו וילדיו, אותם השאיר בעירו פרארה, אך רק אחת מהאיגרות הללו, המתוארכת לשנת 1438 השתמרה. אגרתו, שנכתבה בפרוזה קלה, פורסמה מאוחר יותר באוסף "דברי חכמים" (מץ, 1853) ותורגמה על ידי כרמולי, תחת הכותרת "אהבת ציון".[4] באיגרת הוא נותן תיאור של ירושלים: ”האנשים מתפרנסים במקום הזה במלאכת הנגרים, קצת בדרך הסחורה לישב ולמכור, וקצתם בדרך המלאכה ובמלאכת הבשמות ודברים אחרים נאותים למלאכה, רק לישב ולמכור אין צריך לומר במלאכת הרפואה שכלם חמורים, עוד מתעסקים רבים מהם במלאכת הצרפות ובמלאכת הרצענים, וקצתם משתדלים במלאכת המשי, האנשים לקנות ולמכור, והנשים בעצם המלאכה. היהודים יושבים למלאכתם אצל הישמעאלים ואינם מקנאים ולא מקנטרים כאשר ראיתי במקומות אחרים”. הוא מספר על האגדות העכשוויות על בני ישראל, עשרת השבטים ונהר סמבטיון על "הכבשן שהפילו בו אברהם אבינו ועל "המלך האדיר שיש ליהודים בארץ הודו. ועל האומות הכופרות בכל הדתות "ואינם הורגים נפש חיה לאכלה" ועיקר עבודתם לשמש לירח ולכוכבים ועל דבר בני משה באי קרוב לנהר שבתיון ונגדם שבט מנשה מעבר לנהר שבתיון דן ונפתלי גד ואשר יששכר במדינה לבדם, ודבר אין להם עם אדם, ומופלגים בתורה וסביבתם עובדי אש, ולשונם עברי וערבי ופרסי שמעון בקצה הדרום וגם הם מולכים לעצמם זבולון וראובן על נהר פרת אלה מפה ואלה מפה, ויש להם משנה ותלמוד, ולשונם עברי ופרס, אפרים דרומיים לבבל גבורים אנשי מלחמה ומתפרנסים מהשלל וכו'. כן מצהיר על כוונתו לבקר בחלקים אחרים של ארץ ישראל ומבטיח לשלוח תיאור של מה שראה שם. קטע של מכתב נוסף השתמר, ופורסם על ידי יצחק אקריש בספרו "קול המבשר" (קונסטנטינופול, 1577). מדבריו באגרתו הנודעת על מגפת "דבר גדול" שהתפשטה בארץ ישראל ובסביבתה,[5] ומידע נוסף הכלול במכתב הנוסף שלו שהשתמר, ביחס לפרקטיקה רפואית בירושלים, ניתן להסיק כי רבי אליהו היה בעל ידיעה ברפואה. דבריו של רבי אליהו נכללו גם בקובץ של יהודה דוד אייזנשטיין "אוצר מסעות", אשר ראה אור בשנת 1927.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אגרת ר' אליהו מפירארה, מירושלים, קצ"ה (1435), בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, גבעתיים, הוצאת מסדה, 1971, עמ' 88-86.
- Steinschneider, Cat. Bodl. col. 929
- Luncz, Jerusalem, iii. 48
- Munk, Palestine, p. 643
- Carmoly, Itinéraires, pp. 329-337
- Grätz, Gesch. 2d ed., viii. 277
קישורים חיצוניים
- ג'י.אם סל, "ELIJAH OF FERRARA:", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- שמעון ואנונו, רבי אליהו מפירארה, אנציקלופדיה לחכמי איטליה, ירושלים, תשע"ח, עמ' 124, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- יעקב גליס, רבי אליהו מפירארא, אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ - ישראל א, ירושלים, תשל"ה - תשל"ח, עמ' קצ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
הערות שוליים
- ↑ הרב מנחם ולדמן, דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, הרב אליהו מפירארא.
- ↑ לפי גליס בשנת קצ"ד 1434
- ↑ אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, גבעתיים, הוצאת מסדה, 1971, עמ' 86.
- ↑ Itinéeraires, עמ' 331-337.
- ↑ אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, גבעתיים, הוצאת מסדה, 1971, עמ' 87.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] אליהו מפרארה23628598
- יהודים ויהדות בימי הביניים
- ארץ ישראל: נוסעים יהודים
- יהודים איטלקים
- אנשי עליות קדומות לארץ ישראל
- התקופה הממלוכית בארץ ישראל
- תולדות ביתא ישראל
- רבנים איטלקים
- רבנים ארץ-ישראלים
- עולים לרגל לירושלים
- אישים שחיו במאה ה-15
- רבנים משנות ה'ק' - ה'ר'
- ירושלים: רבנים
- פרארה: רבנים
- רבנים איטלקים משנות ה'ק' - ה'ר'
- רבנים ארץ-ישראלים משנות ה'ק' - ה'ר'