איזק רנה גי לה-שפלייה
,_French_politician.jpg) | |
| לידה |
12 ביוני 1754 רן, צרפת |
|---|---|
| הוצאה להורג |
22 באפריל 1794 (בגיל 39) פריז, צרפת |
| מדינה | צרפת |
| השכלה | אוניברסיטת רן (אנ') |
| מפלגה | המועדון היעקוביני, מועדון הפייאנטים |
איזק רנה גי לה-שפלייה (בצרפתית: Isaac René Guy Le Chapelier; נולד ב-12 ביוני 1754 – הוצא להורג ב-22 באפריל 1794) היה משפטן ופוליטיקאי צרפתי.
ביוגרפיה
לה שפלייה נולד ברן שבברטאן, שם היה אביו עורך דין נודע. גם איזק נכנס למקצוע עריכת הדין והתפרסם כנואם ורטוריקן. ב-1775 התחנך לה שאפליה כבונה חופשי במזרח הגדול של צרפת.[1]
ב-1789 הוא נבחר כנציג לאספת המעמדות של 1789 על ידי הקורפורציה של רן. הוא אימץ דעות קיצוניות ורכש השפעה משמעותית על האספה המכוננת הלאומית.[2] הוא כיהן כנשיא בין ה-3 ל-17 באוגוסט 1789, וניהל את המושב המפורסם שנמשך כל הלילה בין ה-4 ל-5 באוגוסט, ובמהלכו בוטל הפיאודליזם בצרפת. בסוף ספטמבר 1789 צורף לוועדת החוקה, שם ניסח את רוב חוקת צרפת 1791.
יוזמה מפורסמת שלו היא חוק לה שפלייה (אנ') שאסר על קיומם של איגודים מקצועיים וגילדות ואסר על שביתות פועלים. החוק נחקק ב-14 ביוני 1791 ונותר בתוקף עד 1864.[3][4]
לה שפלייה היה אחד ממייסדי מועדון ברטאן (אנ') שנועד בתחילה לצירים שהגיעו ממחוז הולדתו, אך בהמשך משך אליו צירים נוספים שחלקו את אותה אידאולוגיה רדיקלית. לאחר העברת האספה הלאומית לפריז, שכר המועדון מנזר דומיניקני והפך למועדון היעקוביני, אשר לה שפלייה היה נשיאו הראשון.[5][6]
כמו צירים רדיקליים רבים, לה שפלייה ייחל שהתפקיד המרכזי שמילאו אגודות עממיות כאלה בתחילת המהפכה הצרפתית, יגיע לסיומו עם ההכרזה על חוקה חדשה. אמונה שהתגברה אחרי טבח שאנז דה מארס (אנ') ב-17 ביולי 1791. תוך ימים ספורים הצטרף לה שפלייה לעזיבה ההמונית של צירים מתונים שנטשו את המועדון היעקוביני לטובת ארגון חדש, האגודה הפטריוטית של 1789 (אנ') ומאוחר יותר מועדון הפייאנטים.[7] לה שפלייה, בתפקידו כיושב ראש ועדת החוקה, הציג בפני האספה הלאומית בישיבותיה האחרונות חוק המגביל את זכויותיהן של חברות עממיות לנקוט בפעולה פוליטית מתואמת, כולל הזכות להתכתב זו עם זו. החוק עבר ב-30 בספטמבר 1791. בזכות הציות לחוק זה, הפייאנטים המתונים איבדו את מעמדם לטובת היעקובינים הרדיקליים שהתעלמו מהחוק.
בתקופת שלטון הטרור, בגלל קשריו עם הפייאנטים, הוא היגר זמנית לבריטניה, אך חזר לצרפת ב-1794, במאמץ כושל למנוע את החרמת נכסיו. הוא נעצר והוצא להורג בגיליוטינה בפריז באותו יום שבו הוצא להורג גיום-כרטיאן דה למויניון דה מאלשרב (אנ').
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Daniel Kerjan, Chapitre 3. Les francs-maçons rennais et la Révolution de 1789 : mythe et réalité, Rennes: Presses universitaires de Rennes, 2005, Mémoire commune, עמ' 67–83, מסת"ב 978-2-7535-6569-2
- ↑ 1911 Encyclopædia Britannica/Le Chapelier, Isaac René Guy - Wikisource, the free online library, en.wikisource.org
- ↑ Le Chapelier Law, 1791-06-14, נבדק ב-2025-09-29
- ↑ Alpha History, The Le Chapelier law (1791), French Revolution, 2015-04-29
- ↑ 1911 Encyclopædia Britannica/Jacobins, The - Wikisource, the free online library, en.wikisource.org
- ↑ Ville de Versailles, Itinéraire des droits de l'Homme, Ville de Versailles
- ↑ Club of the Feuillants, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
איזק רנה גי לה-שפלייה41943096Q1362331