אחמד איסמאעיל עלי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אחמד איסמעיל עלי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ביטחונית ריקה. אחמד איסמאעיל עליערבית: أحمد إسماعيل علي) (14 באוקטובר 1917 - 26 בדצמבר 1974) היה איש צבא ומדינאי מצרי. כיהן כשר ההגנה וכמפקדו העליון של צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים ב-1973. נחשב לאחד האחראים למתקפה המצרית המוצלחת על קו בר-לב ב-6 באוקטובר 1973, התקפה שהפתיעה את צה"ל ואת ישראל. איסמאעיל נחשב כטיפוס אפור ולא מבריק, אך מנגד, נחשב כמפקד מסור וחרוץ ששם דגש על מקצוענות צבאית והיה חף מיומרה פוליטית.[1]

ראשית הקריירה

סיים את האקדמיה הצבאית של קהיר ב-1938. שירת בארמייה השמינית של הצבא הבריטי בקרבות המערכה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. לחם כמפקד בריגדה בצבא המצרי במלחמת העצמאות של ישראל. מאוחר יותר עבר הכשרה צבאית נוספת בבריטניה ונטל חלק כמפקד בצבא המצרי במשבר סואץ. לאחר מכן השתלם בברית המועצות ושימש כמפקד חזית סיני במלחמת ששת הימים. היה בין המפקדים הבכירים הבודדים שלא הודחו בעקבות המלחמה וזאת הודות לתמיכתו של סאדאת, לו נשאר נאמן בהמשך דרכו.[2] לאחר המלחמה מונה כמפקד חזית תעלת סואץ[3]. איסמאעיל מונה כרמטכ"ל צבא מצרים במרץ 1969, לאחר מותו של הרמטכ"ל הקודם, עבד אל-מונעם ריאד מפגיעת הארטילריה הישראלית. ממועד זה עלתה מלחמת ההתשה מדרגה מבחינת תכיפות וחומרת האירועים. הוא פוטר על ידי גמאל עבד אל נאצר בספטמבר באותה שנה, לאחר שורת פשיטות מוצלחות של צה"ל שהגיעה לשיאה במבצע רביב שנערך ב-9 בספטמבר וכלל פשיטה משוריינת בעברו המערבי של מפרץ סואץ.

השיבה לפיקוד הבכיר

במאי 1971 מינה נשיאה החדש של מצרים, אנואר סאדאת, את איסמאעיל, שהיה ידידו, לתפקיד ראש המודיעין הכללי המצרי. באותה עת חשש סאדאת משר ההגנה מוחמד צאדק, שנחשב כאנטי-סובייטי (מגמה שהייתה פופולרית במצרים באותן שנים), אשר פיתח קשרים אישיים עם מועמר קדאפי שליט לוב בניגוד לדעת סאדאת והתנגד למלחמה נוספת מול ישראל. ב-1972 הדיח סאדאת את צאדק בטענה כי הוא מסרב להכין את הצבא למלחמה ומינה תחתיו את ידידו איסמאעיל, שהיה חף מיומרות פוליטיות, לאחר שזה ביקר במוסקבה, יחד עם ראש הממשלה עזיז צדקי. באותה הזדמנות קודם איסמאעיל לדרגת גנרל. שיקול נוסף למינוי איסמאעיל היה קשור במינויו של סעד א-שאזלי לרמטכ"ל, מינוי שנעשה מוקדם יותר, גם הוא על מנת להצר את צעדיו של צאדק שהיה ביריבות עם שאזלי. על ידי מינוי איסמאעיל, סאדאת חפץ כנראה להצר את צעדיו של שאזלי. בין שאזלי ובין איסמאעיל שררה יריבות אישית עוד מימי מלחמת האזרחים בקונגו ב-1961. איסמאעיל היה אז מפקד הכוח המצרי שתמך בפטריס לומומבה, בעוד ששאזלי פיקד על הכוח המצרי בכוח הבינלאומי של האו"ם לשמירת השלום. לטענת שאזלי, לאחר הדחת לומומבה, החל איסמאעיל להתערב בענייני הכוח שבפיקודו והמתח ביניהם הגיע עד תגרת אגרופים.[4] הסכסוך האישי הועצם במלחמת ששת הימים בעת ששאזלי קיבל מאיסמאעיל פקודת נסיגה ונאלץ לבצעה בניגוד לדעתו. סאדאת החליט על המינוי למרות שהיה ידוע לו כי איסמאעיל סובל ממחלת הסרטן.

מלחמת יום הכיפורים

אסמעיל עלי (מצביע על גבי המפה) לצד נשיא מצרים, ופורום המטה הכללי המצרי במהלך מלחמת יום הכיפורים

בחודשים שקדמו למלחמה לא פגעו החיכוכים בין איסמאעיל ושאזלי בהכנות הצבא המצרי. גם בתחילת הקרבות הם שיתפו פעולה, אולם ב-11 באוקטובר דרשה סוריה ממצרים להגביר את לחצה בגזרת סיני על מנת לגרום להקלת הלחץ הישראלי ברמת הגולן. קריאותיה של סוריה מצאו אוזן קשבת גם במוסקבה, אצל ליאוניד ברז'נייב, וזו מצדה לחצה גם היא על מצרים לקדם את כוחותיה לעבר מעברי המיתלה והגידי. הרמטכ"ל שאזלי התנגד בצורה נחרצת לצעד זה בשל היותו מנוגד לתוכנית המתקפה המקורית, שנועדה לכבוש רצועה בחלקה המזרחי של תעלת סואץ ובמיוחד בשל חוסר בחיפוי אווירי מול חיל האוויר הישראלי מאחר שלסוללות הנ"מ המצריות לא היה טווח מספיק לקו המעברים ולשטחים ממזרח לו. לאיסמאעיל לא הייתה עמדה ברורה בוויכוח, אך בסופו של דבר הוא נכנע ללחץ הפוליטי ופקד על התקפה מצרית, התקפה שנערכה ב-14 באוקטובר ונסתיימה בכישלון מוחץ בצד המצרי ובהתמוטטתו הפיזית של סעד א-דין מאמון, מפקד הארמייה השנייה, שהוחלף על ידי עבד אל-מנעם ח'ליל.

ויכוח נוסף שפרץ בין שאזלי ובין איסמאעיל היה על רקע חציית תעלת סואץ על ידי הכוחות הישראליים. שאזלי טען שיש להסיג חלק מהכוחות בסיני אל העבר המערבי של התעלה כדי שיסייעו בהתמודדות מול הכוח הישראלי ששהה שם. איסמאעיל, לעומתו, חשש מבהלה שתפרוץ כתוצאה מהנסיגה בקרב הפיקוד המצרי והתנגד לצעד זה. סאדאת ושאר הפיקוד הבכיר תמכו בעמדת איסמאעיל וסאדאת אף הצהיר כי אף חייל ואף רובה לא יעברו את התעלה מערבה. במקום הנסיגה ביצעו המצרים התקפת נגד על מסדרון הצליחה באזור דוורסואר. על שירותו במהלך המלחמה הוענק לו בין היתר עיטור מסדר כוכב סיני.

בנובמבר 1973 הועלה איסמאעיל לדרגת פילדמרשל. כשנה לאחר תום המלחמה, בדצמבר 1974, נפטר אחמד איסמאעיל עלי ממחלת הסרטן.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אחמד איסמאעיל עלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אברהם אדן, על שתי גדות הסואץ, הוצאת עידנים, 1979, עמ' 167
  2. ^ שמואל בר, מלחמת יום הכיפורים בעיני הערבים, סדרת "מרכז כובד", הוצאת מערכות, 1986, עמ' 15
  3. ^ Youssef Aboul-Enein, "Egyptian General Abdel-Moneim Riad: the creation of an adaptive military thinker", Infantry Magazine, March-April, 2004 [1]
  4. ^ שאזלי, חציית התעלה, הוצאת מערכות, 1987, עמ' 134


הקודם:
מוחמד צאדק
שר ההגנה של מצרים
1972 - 1974
הבא:
מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24717847אחמד איסמאעיל עלי