רבי אברהם וולפנזון

רבי אברהם וואלפאנזאן (וולפנזון) (נולד ה'תקס"ד - תרט"ו) היה הדיין הראשון של עדת הפרושים בארץ ישראל ובית דינו שכן בעיר צפת. נכלל בין עדת הפרושים, ממקימי היישוב העברי בארץ ישראל.

נולד בעיירה שקלוב שבבלארוס, לפי גרסה אחת בשנת תקמ"ג (1783), ולפי המחקר המודרני - 1799 (לפי נתוני מפקד מונטיפיורי משנת 1849) או בשנת 1804 (לפי נתוני מפקד מונטיפיורי משנת 1839). בן לזאב, ממשפחתו של רבי שמריהו לוריא שהיה מעשירי רוסיה. סבו, רבי עזריאל משקלוב עלה לארץ ישראל בשנת תקל"ב ולאחר תקופה יצא ונפטר באיזמיר.

הלך לעולמו בשנת תרט"ו - 1854. נטמן בשיפולי הר הזיתים בקרבת יד אבשלום בבית העלמין הישן המשותף לעדה האשכנזית והספרדית.

משפחתו

מנישואיו הראשונים עם בתיה ברינא נולדו לו שלושה בנים ובת. שני בניו נהרגו עקב הרעש בצפת והוא נשאר עם בנו זאב ובתו פייגה טויבה.

זאב, שגם הוא היה לשד"ר וגדול בתורה, גר כל ימי חייו במאה שערים עם אשתו רבקה. לימים בתם נישאה לנינו של הגר"א אלעזר לנדא.

בנם אליהו נולד ב-1873 בירושלים. נכדו הוא משה (מוסה) אשד ממגלי דרך בורמה לירושלים ב-1948. פייגה טובה נישאה לרבי שניאור זלמן נכדו של רבי משה שניאורי ונינו של בעל התניא. מנישואיו השניים עם גברת שיינדל נולדו לו בת ובן: אסתר-מלכה ויהושע. בתו נישאה לרב יעקב גולדמן ובנו נישא לסימה גיטל.

עלייתו לארץ ישראל

מיד אחרי נישואיו לבתיה בריינא הקים את תנועת "חזון ציון" שבראשה עמד רבי הלל ריבלין משקלוב והייתה הרוח החיה של תלמידי הגר"א. כל תלמידי התנועה היו ממדינת ריסין ממוהילוב והמחוזות הסמוכים: רבי הלל ריבלין, רבי מנחם מנדל משקלוב, רבי ישראל משקלוב (שהיה בן דודו), רבי סעדיה, רבי זלמן דקטור לוריא. קודם לעלייתו, עלתה שיירה גדולה שמנתה שבעים איש, ביניהם ר' אברהם, אשתו, ועוד שתי משפחות. זאת נעשתה במטרה להכין את א"י להתיישבות. בשנת 1808 יצא מהעיר שקלוב בה שירת ברבנות, למסע במשך 13 חודשים.

ירושלים, שהייתה עיר מלאה במחלות, לא יכולה הייתה לקלוט את העולים ולכן הם השתקעו בצפת יחד עם כל 70 המשפחות שעלו אחריהם. צפת הפכה ליישוב יהודי גדול אליה נהרו רוב השיירות של הפרושים. בעיר נוסדו לא רק בתי דין ובתי כנסת אלא גם ישיבה גדולה שבראשה עמד רבי ישראל (אשכנזי) משקלוב בעל פאת השולחן. רק לאחר הרעש בצפת, בשנת 1837 כשהחלו היהודים לנהור אל עבר ירושלים, יבשו את הביצות.

השכנת שלום

כשלושים שנה לפני עליית הפרושים ארצה עלתה קבוצה קטנה של חסידים שהתיישבה בצפת, הפרושים שרצו להשתלט על דעת הציבור בארץ לבל ילכו אחרי החסידות הגיעו בהמוניהם, אלא במקום שהמחלוקת בין המתנגדים לחסידים תגדל היא הפכה לשלום וחברות קרובה. לאחדות זו ר' אברהם היה הגורם מרכזי באמצעות שהשיא את בתו טיבא פייגא לנכדו של בעל התניא ר' שניאור זלמן שניאורסון בירושלים. לכך גם הייתה השפעה גדולה גם על היהודים בגולה.

ספריו

• ר' אברהם וולפנזון, מחזה אברהם - תגלחות בחול המועד, תל אביב: בהוצאת יעקב אלעזר לנדא, תש"ז., באתר היברובוקס

לקריאה נוספת

• אריה מורגנשטרן, "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון, רלב"ג רובלר ושפירה" בתוך גאולה בדרך הטבע: תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות, מהדורה שנייה ומורחבת, הוצאת מאור, ירושלים, תשנ"ז.

קישורים חיצוניים

• אלי אשד, התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי אשד"
• אלי אשד, אברהם הדיין נכנס לירושלים, בבלוג "היקום של אלי אשד"
• אלי אשד, חייו הכפולים של זאב וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי אשד"
• אלי אשד, הכבוד האבוד של אברהם "הדיין " וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי אשד"
• דוד תדהר (עורך), "הרב אברהם וואלפינזאהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 304