רבי אברהם איגר
 | |
| האוהל בלובלין בו טמון בין היתר רבי אברהם איגר | |
| לידה |
1846 תר"ו לובלין |
|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 1914 (בגיל 68 בערך) כ"ב בטבת תרע"ד לובלין |
| מקום קבורה | לובלין |
| מקום פעילות | לובלין |
| תקופת הפעילות | כ"ב בשבט תרמ"ח – כ"ב בטבת תרע"ד (26 שנים) |
| השתייכות | חסידות לובלין |
| רבותיו | אביו רבי יהודה לייב איגר |
| בני דורו | רבי צדוק הכהן מלובלין |
| חיבוריו | שבט מיהודה |
| צאצאים | רבי שלמה איגר, רבי עזריאל מאיר איגר |
רבי אברהם איגר (כונה: רבי אברהמל'ה איגר; תר"ו[1], 1846 – כ"ב בטבת תרע"ד, 20 בינואר 1914), היה אדמו"ר חסידי, השני בשושלת לובלין.
ביוגרפיה
נולד בלובלין לרבי יהודה לייב איגר (ר' לייבל'ה איגר) ולבאשע[2] בתו של רבי עזריאל גראדשטיין מלובלין[3]. בילדותו נסע עם אביו לרבו רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא[4]. למד אצל אביו וכתב את חידושיו, שהודפסו מאוחר יותר בספר "תורת אמת". נישא בשנת תרכ"ז, ואף לאחר מכן נסע בתדירות לאביו והמשיך לכתוב את דברי תורתו, ולתוכם שילב את הערותיו כציווי אביו[4]. לפני פטירת אביו אמר לו: ולא יקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם יהיה שמך. הציבור ראה באמירה זו מעין "סמיכה" והכתרה לעתיד לממשיך דרכו[4].
כאדמו"ר
לאחר פטירת אביו בכ"ב בשבט תרמ"ח מונה לממלא מקומו באדמו"רות. בתחילה הוא סירב, בטענה שרבי צדוק הכהן מלובלין, תלמידו הגדול של אביו, אמור לכהן כממשיך. ואילו רבי צדוק טען הפוך. בסופו של דבר, בלחץ הציבור ובציווי אמו, קיבל את ההסדר שהוביל רב העיר רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין לפיו יכהנו שניהם כאדמו"רים[5], ושני האדמו"רים היו הולכים לעיתים זה אצל זה[4]. אך גם לאחר מכן סירב רבי אברהם לקבל קוויטלאך ופדיונות כלשהן, ומיאן ליהנות מן הציבור. הדבר היחיד שהסכים לקחת מחסידיו היה כסף לצדקה[4].
היה מיודד מאוד עם עמיתו לאדמו"רות רבי צדוק הכהן מלובלין, וכאשר פרצה בעיר מגפת החולירע, בשנת תרנ"ב התקין יחד עמו כסגולה לומר תהלים בציבור ולקרוא פרשת הקטורת מחוץ לעיר[6]. כן היה בקשר עם רבי יהושע מבעלז[4], עם בן דודו רבי שמעון סופר מערלוי[7] ועם רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין[8].
חצרו במשך השנה היה בבית מדרשו של אביו, ורק בתרע"ג בנו חסידיו בית מדרש חדש ומרווח יותר. בימים נוראים היה מתפלל כמנהג אביו בבית מדרשו של החוזה מלובלין[9]
הצטיין במידת הענווה ביותר[10]. אף שהיה שפל בעיניו מאוד, ולא ראה את עצמו כראוי למלא מקום אביו, הוא ייחס סגולה יתירה לשולחנותיו, והיה מבקש ממבקשי ברכתו להזכיר את עצמם בשעה זו[4]. לא האריך בתפילותיו עם הציבור, אך השקיע בהן את כל כולו במאמץ רב[4]. דרכו היתה להרבות בסגופים ובצומות, והיה אוכל ארוחה אחת ביממה, בערב[11].
לאחר פטירת רבי צדוק הכהן התאחדו שוב חסידיו תחת נשיאותו של רבי אברהם. מסורת חסידית מספרת על שפלותו, כי בתקופה זו הלך פעם לקברו של אביו ר' לייבל'ה, והטמין שם פתק. אחד החסידים שהבחין בכך הוציא את הפתק ובו נכתב שהיות ויודע הוא האמת, מבקש הוא מאביו שיפעל עבורו: או שיסורו החסידים ממנו, או שייפטר מן העולם.
צוואתו ופטירתו
אופיינית היא צוואתו משנת תרס"ו, שבה הוא מצוה שלא לנהוג בו כבוד לאחר פטירתו, לא לערוך לו לויה המונית, לא להספידו, ולא לשים קוויטלאך על קברו. כן אסר לכתוב תארים על קברו, ואף ניסח את הכיתוב במצבתו: ”פ"נ בן רבינו הקדוש מהרי"ל זצוק"ל בעל תורת אמת ואמרי אמת, ושמו אברהם, תנצב"ה”. בנוסף הזהיר שלא יקברוהו באהל אביו בו קבור הכהן מלובלין[12], כדי שלא להפריד בין הצדיקים אשר בחייהם ובמותם לא נפרדו, ואם רבנים יפסקו שלא לציית לו בזה - על כל פנים יקברוהו לשמאלו של אביו. את ספרו התיר לפרסם ללא הזכרת שמו, ומחסידיו ביקש שיכנוהו בשם הלובליני, ללא התואר "רבי".
נפטר בכ"ב בטבת תרע"ד. את בקשתו בקשר להלוויה לא קיימו, שכן למרות מזג האוויר המושלג השתתפו בהלוויתו עשרות אלפי אנשים, וכל החנויות בלובלין שבתו. למרות בקשתו שלא להספידו – לא התאפק רבי אהרן מנדל מראדזימין והספידו. הוא נקבר כבקשתו לשמאלו של אביו, ולא ייחדו מקום להנחת קוויטלאך, כרצונו. אשתו חנה נפטרה בשנת תרפ"ט.
אחרי פטירתו התפצלו החסידים: חלקם עברו לבנו הגדול רבי שלמה איגר, והוא ניהל את חצרו בבית מדרשו של סבו ר' לייבל'ה[13]; אך רוב החסידים עברו לבנו השני רבי אלתר עזריאל מאיר, והוא כיהן כאדמו"ר בפילוב וממנה עבר לוורשה[14].
ספריו
- שבט מיהודה על בראשית, נדפס בלובלין בשנת תרפ"ב
- שבט מיהודה על חומש שמות, נדפס בלובלין בשנת תרצ"ח
- מאמרו נגד הציונות נדפס בדובב שפת ישנים ח"ג עמ' יז-יט
- הגהותיו והערותיו נדפסו בספרי אביו "אמרי אמת" ו"תורת אמת".
- חלק מצוואתו נדפס בספר אגרות סופרים בחלק רבי שמעון סופר ע' 46-47
צאצאיו
- רבי שלמה איגר (תר"ל – ה' בתמוז ת"ש), האדמו"ר מלובלין. לאחר פטירת רבי מאיר שפירא מלובלין כיהן במשך תקופה מסוימת כמנהל ישיבת חכמי לובלין[15]. נפטר בוורשה בג' בתמוז תש"א[13][16]. ספרייתו נחשבה לאחד האוספים התורניים הגדולים בפולין. לאחר כיבוש פולין על ידי הצבא הגרמני ברח לוורשה ושם נפטר. בלווייתו השתתפו אלפים.
- רבי אלתר עזריאל מאיר איגר. (תרל"ג – ה' בתמוז תש"א) כיהן כאדמו"ר בפילוב וממנה עבר לוורשה. התפרסם כגדול בתורה. חיבר את הקונטרסים "אבני זיכרון" על הש"ס, ו"הצעת תקנת נחוצה" ו"תקנת רבים" שעסקו ביוזמתו למניעת חשש של איסור ריבית מהמון העם על ידי קביעת תקנה כללית של "היתר עסקה". גדולי הדור דנו ברעיון זה[17].
- בנו, רבי שלמה אלעזר איגר חתנו של הרב דוד ויינפלד[18], התמנה לאדמו"ר במקומו בפילוב נספה בשואה.
- בנו רבי אברהם התמנה אחריו בארץ ישראל בשנת תש"ה נפטר כ"ח תשרי תשס"ג.[19]
- בנו רבי אליהו שלמה דוד נפטר ו' ניסן תשפ"ג.[20]
- חתנו הרב פנחס משה טאוב האדמו"ר מקוזמיר
- בנו רבי אברהם התמנה אחריו בארץ ישראל בשנת תש"ה נפטר כ"ח תשרי תשס"ג.[19]
- בן נוסף, רבי יהודה לייב איגר, היה נשוי לרחל, בתו של האדמו"ר מסוקולוב-קוצק, רבי יצחק זליג מורגנשטרן.
- בנו, רבי שלמה אלעזר איגר חתנו של הרב דוד ויינפלד[18], התמנה לאדמו"ר במקומו בפילוב נספה בשואה.
- רבי חיים
- רבי ישראל נח
- רבי צמח דוד
- רבי יהושע
- חיה נחמה נישאה לרבי שאול ידידיה אלעזר טאוב מחסידות מודז'יץ, ובזיווג שני לרבי ירמיה קאליש מאפאלע
לקריאה נוספת
- אלפסי, יצחק, אנציקלופדיה לחסידות - א, א, באתר אוצר החכמה
- נחמן שמן, דער "שבט מיהודה" - ר' אברהמעלע איגר (ביידיש), בתוך "לובלין", טורונטו תשי"א, עמ' 487-520
- יהודה לייב טאוב, שמחו צדיקים, בית שמש תשס"ד, עמ' ריב-ריד
- רבינוביץ, יצחק, מלאכי עליון, באתר אוצר החכמה
- גרינבוים, ישראל אברהם, חכמי פולין, בערכו עמ' תלז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ספר קהילה, לובלין, עמ' 224, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ ישנן דעות שלידתו הייתה בתר"ח, ראו למשל: יהודה לייב טאוב, שמחו צדיקים, בית שמש תשס"ד, עמ' ריב
- ^ שמה היה בתיה או בת שבע.
- ^ קובץ נחלת צבי ח' עמ' קכ
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 יהודה לייב טאוב, שמחו צדיקים, בית שמש תשס"ד, עמ' ריב-ריד
- ^ הגאון מלובלין עמ' 38
- ^ רבינוביץ, יצחק, מלאכי עליון, באתר אוצר החכמה.
- ^ אוצרות הסופר, קובץ י', עמ' קיד
- ^ הגאון מלובלין, עמ' 105
- ^ יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות - א', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ו, עמ' ז'
- ^ אלפסי, יצחק, תולדות החסידות, עמ' 74, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ הרב אהרן פרלוב, זכרונם לברכה, עמ' 781
- ^ הכוונה היא לרבי צדוק הכהן מלובלין
- ^ 13.0 13.1 הלחמי, דוד, חכמי ישראל - א, בערכו עמ' תב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ הלחמי, דוד, חכמי ישראל - א, בערכו עמ' תא, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ הלחמי, דוד, ישיבת חכמי לובלין ומחוללו, עמ' קצט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ [1]
- ^ משנת אהרן חלק א' סימן כ'.
אבני זיכרון, לובלין תרח"צ, באתר היברובוקס
תקנת רבים, ורשה תר"צ, באתר היברובוקס
קובץ דרושים, סימן לח, עמ' 94, פיוטרקוב תרפ"ד, באתר היברובוקס - ^ חותנם של רבי אברהם ויינברג מסלונים - תל אביב ושל רבי ישראל אלתר מגור מנישואיו השניים.
- ^ אדמו"ר רבי אברהם איגר מלובלין-בני ברק
- ^ משה קליין, [מסע-הלווית-כק-אדמור-מלובלין-זצוקל מסע הלווית כ"ק האדמו"ר רבי אליהו שלמה דוד מלובלין זצוק"ל,]