משתמש:מטהר/אין קוברים רשע אצל צדיק
| משנה | משנה, מסכת סנהדרין, פרק ו', משנה ה' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ז, עמוד א' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק י"ד, הלכה ט' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שס"ב, סעיף ה' |
אין קוברים רשע אצל צדיק הוא כלל הלכתי לפיו אסור לקבור זה לצד זה אנשים שיש הבדל משמעותי ביניהם בדרגתם הרוחנית.
כלל זה בבסיסו נלמד מ"הלכה למשה מסיני", וחז"ל פירשו בהתאם לכלל זה אזכורים שונים בנ"ך.
מקור
במשנה במסכת סנהדרין[1] נכתב אודות אדם שנהרג במיתת בית דין ”לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין אחת לנהרגין ולנחנקין ואחת לנסקלין ולנשרפין”.
הגמרא[2] שטעמו של דין זה הוא שאסור לקבור רשע לצד צדיק, וכאסמכתא לדין זה ציטט רבי אחא בר חנינא את הפסוק ”ויהי הם קברים איש והנה ראו את הגדוד, וישליכו את האיש בקבר אלישע, ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו”[3], על פי מסורת חז"ל האיש המובא בפסוק הוא הנביא מבית אל שהחטיא את עידו הנביא, ולאחר שזרקוהו בקבר אלישע נעשה נס והוא קם ויצא מהקבר כדי שלא יקבר על ידו אלישע אדם רשע.
מסקנת הגמרא מהמעשה עם אלישע ומהמשנה שמלבד האיסור לקבור רשע לצד צדיק, יש גם איסור לקבור אדם שחטא הרבה לצד שחטא קצת. למרות זאת הגמרא מסייגת על פי הלכה למשה מסיני שלהרוגי בית דין יש שני בתי קברות ולא ארבעה.
במסכת יבמות[4] הגמרא מתארת שכשרות רצתה להתגייר, ונעמי לימדה והסבירה לה "מקצת עבירות חמורות" (כנדרש בתהליך גיור), כחלק מההסברים שלה היא לימדה שהרוגי בית דין נקברים בשני בתי קברות שונים, תגובתה של רות ”באשר תמותי אמות, ושם אקבר” (מגילת רות, פרק א', פסוק י"ז) סיימה את שלב זה בתהליך הגיור.
הרמב"ם פסק את דין ההרחקה בהרוגי בית דין[5] אך לא כתב את זה ככלל ש"אין קוברים רשע אצל צדיק"[א], אך בשאר הראשונים[8][6] הובא הדין ככלל גורף, וכך נפסק בשולחן ערוך[9].
דעת החתם סופר ובעקבותיו פוסקים רבים נוספים[ב], שתוקף הדין של "אין קוברים רשע אצל צדיק" הוא מדאורייתא, ונלמד מהלכה למשה מסיני, ולכן במקרים של ספק יש להחמיר כדין ספק דאורייתא לחומרא, הרב משולם ראטה[13] חלק עליו וכתב שאין דין "ספק דאורייתא לחומרא" בדינים שנלמדים ב"הלכה למשה מסיני", ואף טען שאין דין זה "הלכה למשה מסיני" אלא "זהירות בעלמא מדרבנן". רבי חיים אלעזר שפירא סבר שדין "אין קוברים צדיק אצל רשע" הוא הלכה למשה מסיני, אבל החלק של "אין קוברים צדיק אצל חסיד" הוא "עניין ומנהג"[14][ג].
הראי"ה קוק הוסיף[12] שכיוון שאיסור זה הוא מדאורייתא הוא גובר על "דרכי שלום"[ד].
סיבת האיסור
בסיבת האיסור נאמרו מספר הסברים, יש שכתבו[17] ש”אל הצדיק מגלין מה שנגזר מאחורי הפרגוד... ומתי שהרשע סמוך לו מונעין מלגלות לו כדי שלא ישמע ג"כ הרשע” ויש שכתבו[18] ש”נחת רוח גדול מאד לאדם לשכב במנוחתו לדומה לו”, רבי משה פיינשטיין כתב שהמניעה לקבור רשע ליד צדיק היא בגלל שאין זה כבוד לצדיק[19], אך רבי אליעזר חיים דייטש[20] כתב שאין בכך פגיעה בכבוד הצדיק, אלא בגלל ש”הרשע סובל עונש ר"ל גם בקבר... ואם הרשע נקבר אצל הצדיק והצדיק רואה בצערו, מרגיש הצדיק גם כן כאב וצער משום שיש לו רחמנות”.
רבי יחיאל יעקב וינברג[21] כותב שאף שעיקר הסיבה היא ”שלא נוח לאדם צדיק שינוח רשע אצלו”, יש בכך גם "קנס" ו"עונש" לרשעים שיודעים שלאחר מיתתם יקברו אותם בנפרד משומרי המצוות.
בספר הזוהר[22] מובא שאדם וחוה אמרו לאברהם אבינו שהם אינם רוצים שהוא ושרה ייקברו איתם במערת המכפלה כי צדקותם תדגיש את החטא של אדם וחווה וייגרם להם בושה מכך בעולם העליון. המנחת אלעזר הוכיח[23] מדברי הזוהר, שקבורת רשע ליד צדיק גורמת לרעה גם לרשע[ה].
קבורה נפרדת להרוגי בית דין
מי שעבר עבירה שמחייבת מיתת בית דין, ונהרג, אינו נקבר בקברי משפחתו אלא בבית קברות ייעודי.
על פי המשנה במסכת סנהדרין[1] היו שני בתי קברות יעודיים, אחד לנהרגים ב"הרג" (סייף) או ב"חנק", ואחד לנהרגים ב"סקילה" או ב"שריפה" (ראה ארבע מיתות בית דין#פירוט וביצוע המיתות), אף שהחלוקה היא בגלל שלא קוברים עוברי עבירה בעלי חומרה שונה יחד, ישנה "הלכה למשה מסיני" שלא עושים ארבעה בתי קברות אלא שניים[ו].
על פי המשנה, לאחר שהגוף מסיים להתכלות עושים ליקוט עצמות ומעבירים אותם לקברי המשפחה, כי המיתה והקבורה כיפרו על חטאיהם[ז], וכך נפסקה ההלכה ברמב"ם[28].
קבורת רשע סמוך לצדיק
הגמרא[2] אומרת שכמו שמפרידים בין חומרות של הרוגי בית דין, כך אסור לקבור רשע ליד צדיק.
נפטר שלא מפורסם כמחלל שבת דעת רבי משה פיינשטיין[29] שניתן לקוברו ליד שומרי תורה ומצוות, אף אם יש עדים שהיה מחלל שבת, אך ניתן לקוברו גם לצד נפטרים שידועים כעוברי עבירות, אבל המחלל שבת בפרהסיה אין לקוברו ליד מי שמוחזק כשומר מצוות.
רשע שנקבר ליד צדיק, דעת רבי שלמה איגר[30] שאין להוציאו מקברו בשל כך, וכן פסקו רבי משה פיינשטיין[31] ורבי אליעזר חיים דייטש[20]. ההחתם סופר[32] פסק ש"ספק רשע" שנקבר ליד צדיק אין להוציאו מקברו[ח], אמנם אם היה ממחטיאי הרבים ולא עשה תשובה גם לדעה זו יש להעבירו לקבר אחר[37]. לעומתם דעת רמ"ע מפאנו[38] שיש להעביר את הרשע לקבר יותר רחוק, מהר"ש ענגיל[39], ורבי עובדיה יוסף[35] הוסיפו שבמקרה שאין אפשרות להרחיק את קברו של הרשע, טוב להעביר את הצדיק לקבר ליד הצדיקים.
יהודי שנהרג על ידי גויים, אף אם בחייו היה אפיקורוס, התכפרו עוונותיו, וקוברים אותו עם שומרי מצוות[31].
יהודי שהתאבד באופן שלפי ההלכה הוא מוגדר "מאבד עצמו לדעת" יש לקוברו בהרחקת שמונה אמות[40] משאר הנפטרים, כי כל הנפטרים נחשבים צדיקים בייחס אליו[41], אמנם אם כבר קברוהו לצד שומרי מצוות, יש שפסקו שאין להעבירו מקברו[42], ויש שפסקו שצריך להעבירו[43].
קבורת גוי סמוך ליהודי
ההלכה אוסרת על קבורת גוי[ט] לצד יהודי[45], ואף אם הוא חסיד אומות העולם[31] או שהתחיל תהליך גיור ועשה ברית מילה אך לא עבר "קבלת מצוות"[46][י], ואם קברוהו בקברי ישראל צריך להעבירו למקום אחר, ואם אי אפשר יעשו סביב קברו מחיצה, ויש סוברים שהמחיצה צריכה להיות גם מתחת הקרקע וגם מעליה[14]. ואם אי אפשר יעבירו את קברי היהודים שקבורים לידו[35][48]. דינים אלו הם גם בגוי שנקבר סמוך ליהודים אפיקורוסים[31].
על פי התלמוד במסכת גיטין”קוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום” (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"א, עמוד א'), הראשונים מסבירים שאין הכוונה שקוברים יהודי וגוי זה לצד זה[49], שהרי זה יותר גרוע מקבורת רשע ליד צדיק[50][45], אלא שכמו שמתעסקים בקבורתם של יהודים, כך מתעסקים בקבורתם של גויים מפני דרכי שלום, הב"ח כותב שכוונת הגמרא שאם מצא גוי ויהודי שנהרגו יחד, מותר לקוברן באותה חצר[51].
הראי"ה קוק הוסיף[12] שיש איסור נוסף על קבורת גוי בבית קברות יהודי, אף בחלקה ייעודית, כי בית קברות יהודי נחשב כ"הקדש"[52] ואסור להשתמש בו שימושי חול[53], אמנם אם מוסיפים חלקה שלא הוקצתה עדיין לבית קברות, ניתן להקצות אותה לקבורת גויים, כדבריו הכריע גם רבי אליעזר יהודה ולדנברג[54].
קבורת שומר מצוות סמוך לצדיק גדול
בדומה לדין "אין קוברים רשע אצל צדיק", יש דין נוסף ש"אין קוברים צדיק אצל חסיד", אף שדין זה לא מוזכר בפירוש בגמרא, הראשונים למדו אותו ממקרים שהובאו בגמרא, והוא נפסק להלכה בשולחן ערוך[9].
המקור לדין זה מהגמרא במסכת מועד קטן[55] שמספרת שלאחר פטירת רב הונא[56] העלוהו לקבורה בארץ ישראל וקברוהו לצד רבי חייא בטענה ששניהם היו "מרביצי תורה".
מעשה נוסף מובא בגמרא[57] על תלמיד חכם שרצו לקוברו בקברותיהם של ה"חסידים" ולא יכלו (כי דרגתו הרוחנית היתה נמוכה משלהם), אז נאלצו לקוברו בקברות הדיינים.
הרמב"ן מסיק[45] מגמרות אלו שכמו שלא קוברים רשע ליד צדיק כך לא קוברים צדיק וכשר בינוני אצל חסיד מופלג. הרבי יצחק אור זרוע[58] מביא לדין זה מקור נוסף מהתלמוד במסכת בבא מציעא[59] לפיו לא היה ניתן לקבור את רבי יוסי ברבי אלעזר לצד אביו רבי אלעזר ברבי שמעון כי הוא לא היה בדרגתו הרוחנית. על פי האור זרוע הגדרת "צדיק" לעניין זה, הוא מי שקיים את מצוות התורה ונמנע מעבירות, ו"חסיד" הוא זה ש"מקדש את עצמו במותר לו", הגדרה נוספת נמצאת בתשובת הרשב"א[60] ”אין קוברין רשע אצל צדיק... ואפי' כשר אצל אחד מגדולי ישראל”.
המרחק הנצרך
בלשון הגמרא "אין קוברים רשע אצל צדיק" לא התפרש מהו המרחק הנדרש בין קברי צדיקים לקברי רשעים, וההתייחסות היחידה היא במקור הדין במשנה שם כתוב שהרוגי בית דין היה להם בית קברות משל עצמם.
בפוסקים ישנם מספר דעות מה היא ההרחקה הנדרשת, מחוץ לבית הקברות[7], האם מרחק פיזי של ארבע אמות[61] או שמונה אמות[62][29], או מחיצה עד גובה עשרה טפחים מעל הקרקע[61][7], או מגובה יסוד הקבר עד עשרה טפחים מעל הקרקע. יש סוברים שצריך גם מחיצה וגם שמירת מרחק[35][63].
בפוסקים מובא שלדעות שמחיצה מועילה, מועילה גם מחיצה צפופה של צמחים[דרוש מקור: הרב יצחק שכטר בשם הרב וולדנברג?], אך לא מועיל לעשות "צורת הפתח"[64], בנוסף צריך שהמחיצה תקיף את הקברים מכל הכיוונים[65].
לקריאה נוספת
- מיקומו של נפטר בבית הקברות לפי מעמדו הרוחני; הרב יהודה סגל; כתב עת "לדור ודור", עמודים פט – קד.
- קבורת רשע בסמוך לצדיק; הרב רצון ערוסי; כתב עת תחומין יד, תשנ"ד, עמודים 313 – 318.
- קבורת נכרים על ידי חברה קדישא; הרב אליהו בקשי דורון; תחומין יז, תשנ"ז, עמודים 135 – 123.
- שאלות בעניני קבורה מקהילת מילנו באיטליה; הרב שלמה גליקסברג והרב אילן סלע, כתב עת "מגל" טו, תשס"ז, עמודים 135 – 106.
ביאורים והרחבות
- ↑ החתם סופר[6] מסביר שהרמב"ם סובר שאין איסור לקבור רשע לצד צדיק אלא האיסור הוא רק לקבור את הרוגי בית דין בבתי קברות נפרדים. לעומתו, רבי עמרם בלום[7] כתב שגם הרמב"ם אוסר לקבור רשע אצל צדיק.
- ↑ כך דעת רוב הפוסקים, לדוגמה: רבי משה פיינשטיין[10], רבי אהרן וולקין[11], הראי"ה קוק[12].
- ↑ רבי יהודה זרחיה סגל[15] כתב שלדעת החתם סופר אין הבדל בין קבורת רשע אצל צדיק לבין קבורת צדיק אצל חסיד ושניהם "הלכה למשה מסיני".
- ↑ המהרש"ק הוכיח דין זה[16] מרש"י, מסכת גיטין, דף ס"א, עמוד א', ד"ה "עם מתי ישראל" שאומר שמתעסקים בקבורת גויים בגלל "דרכי שלום", אך לא קוברים אותם עם יהודים.
- ↑ המהרש"ל[24] כותב ”ומה שנוהגין העשירים לקנות מקום חשוב לקברו, כדי להיות שוכבים אצל צדיק, לפי הסברא יוצא שכרם בהפסדם, כי אינם ראוים לכך, ויענשו, כי צר ורע לצדיק שישכוב רשע או שאין הגון אצלו”.
- ↑ המגיד משנה[25] מסביר בדעת הראב"ד[26] שמי שעשה שני עבירות חמורות אינו נקבר בבתי קברות אלו כי הוא יותר רשע מהם.
- ↑ הרדב"ז כתב[27] בשם הראב"ד שמי שעבר עבירה שיש עליה שני מיתות בית דין, אחת קלה ואחת חמורה, נהרג במיתה הקלה אבל כיוון שלא התכפר לו על החטא החמור לא מוציאים אתו מקברו לקבר משפחתו גם לאחר ש"התאכל הבשר"
- ↑ לדעתו הספק מצטרף לאפשרות שייתכן שהקבורה כבר כיפרה לו, בנוסף ייתכן שכבר עבר עליו דין שמים והתכפר לו. המנחת יצחק כתב[33] שלפי הנימוק הראשון מי שוודאי רשע יש להעבירו לקבר אחר, ולפי הנימוק השני גם רשע וודאי אין להעבירו, לעומתו רבי מנשה קליין[34] רבי עובדיה יוסף[35] ורבי דוד שפרבר[36] סברו שדעת החתם סופר שרשע גמור יש להוציאו מקברו ליד הצדיק.
- ↑ גוי שאביו יהודי ואימו גויה יש להקפיד על כך אף יותר מגוי רגיל[44].
- ↑ רבי חיים אלעזר שפירא[47] כתב ש"גר שמל ולא טבל" קוברים אותו דווקא בבית קברות יהודי, ומסתפק האם צריך להרחיקו מקברי היהודים.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 משנה, מסכת סנהדרין, פרק ו', משנה ה'.
- ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ז, עמוד א'.
- ↑ ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק כ"א
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ז, עמוד ב'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק י"ד, הלכה ט'.
- ^ 6.0 6.1 שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שמא
- ^ 7.0 7.1 7.2 שו"ת בית שערים חלק יורה דעה סימן תל.
- ↑ רא"ש מסכת סנהדרין פרק ו סימן ב; רי"ף מסכת סנהדרין דף טו עמוד א.
- ^ 9.0 9.1 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שס"ב, סעיף ה'.
- ↑ שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קנב.
- ↑ שו"ת זקן אהרן חלק ב סימן פ.
- ^ 12.0 12.1 12.2 שו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה) סימן רא
- ↑ שו"ת קול מבשר חלק א סימן א ד"ה אולם לדינא.
- ^ 14.0 14.1 שו"ת מנחת אלעזר חלק ב סימן מא.
- ↑ כתב עת "לדור ודור"; פט – קד; "מיקומו של נפטר בבית הקברות לפי מעמדו הרוחני"; הרב יהודה סגל.
- ↑ שו"ת טוב טעם ודעת מהדורא תליתאי ב סימן רנג.
- ↑ מהרי"ל מנהגים, הלכות שמחות. דברים דומים כתב גם רבי אהרן ברכיה ממודנה בספרו מעבר יבוק, שפת אמת, פרק י עמוד 172.
- ↑ רבי שמחה זיסל זיו חכמה ומוסר חלק א סימן רד.
- ↑ שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן נו.
- ^ 20.0 20.1 שו"ת פרי השדה חלק ג סימן כ"ט.
- ↑ שו"ת שרידי אש חלק ב סימן צח עמוד תריג אות ו.
- ↑ זוהר כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קכח עמוד א
- ↑ שו"ת מנחת אלעזר חלק ב קונטרס שירי מנחה הערה 10.
- ↑ ים של שלמה, מסכת יבמות פרק ג דף לב עמוד ב
- ↑ לחם משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ב', הלכה ו'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ב', הלכה ו'.
- ↑ שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים צב.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק י"ד, הלכה ט'.
- ^ 29.0 29.1 שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קנב.
- ↑ גליון מהרש"א, יורה דעה סימן שסב סעיף ה.
- ^ 31.0 31.1 31.2 31.3 שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קמו.
- ↑ שו"ת חתם סופר, חלק ב (יורה דעה) סימן שמא.
- ↑ שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן קלו.
- ↑ שו"ת משנה הלכות חלק ט סימן רכ
- ^ 35.0 35.1 35.2 35.3 שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן לו.
- ↑ שו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן קעא.
- ↑ [שו"ת מהרש"ם חלק ז סימן מז.
- ↑ שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן מד.
- ↑ שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' סה.
- ↑ גליון מהרש"א יורה דעה סימן שמה סעיף ד.
- ↑ רבי שלמה קלוגר, שו"ת האלף לך שלמה חלק יורה דעה סימן ש.
- ↑ שו"ת שבט סופר יורה דעה סימן קה
- ↑ שו"ת רבי יצחק אלחנן, סימן פ.
- ↑ רד"צ הופמן, שו"ת מלמד להועיל חלק ב (יורה דעה) סימן קכז
- ^ 45.0 45.1 45.2 רמב"ן, תורת האדם שער הסוף - ענין הקבורה.
- ↑ שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קמט.
- ↑ שו"ת מנחת אלעזר חלק ג סימן ח.
- ↑ שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - יורה דעה סימן פט, בשם חכם צבי.
- ↑ רש"י, מסכת גיטין, דף ס"א, עמוד א', ד"ה "עם מתי ישראל"; ריטב"א, מסכת גיטין, דף ס"א, עמוד א', ד"ה "והא דאמרינן"; ר"ן, מסכת גיטין, דף ס"א, עמוד א', ד"ה "וקוברין".
- ↑ פירוש הר"ן על הרי"ף מסכת גיטין דף כח עמוד א.
- ↑ ב"ח יורה דעה סימן קנא.
- ↑ שלטי הגיבורים סנהדרין דף טו עמוד א (בדפי הרי"ף).
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אבל, פרק י"ד, הלכה י"ג.
- ↑ שו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן לו.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ה, עמוד א'.
- ↑ לגבי זהותו של רב הונא זה, עיין בתוספות, מסכת מועד קטן, דף כ"ה, עמוד א', ד"ה "ורבי חייא" .
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"א, עמוד א'.
- ↑ אור זרוע חלק ב - הלכות אבילות סימן תכב.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד ב'.
- ↑ שו"ת הרשב"א חלק ה סימן רלו.
- ^ 61.0 61.1 שו"ת אמרי יושר חלק ב סימן ג.
- ↑ גליון מהרש"א יורה דעה סימן שסב סעיף ה אות ד.
- ↑ שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן מד כתב שלא מספיק הפסק כותל.
- ↑ שבט הלוי חלק ו סימן קפ
- ↑ מנחת יצחק חלק י סימן קלו.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.